קול קורא לתערוכות מתארחות בגלריה מקום לאמנות 2027

8 תגובות על קול קורא לתערוכות מתארחות בגלריה מקום לאמנות 2027

למה כל התערוכות וקולות קוראים הפכו לאחרונה לאג’נדות פוליטיות לכל הרוחות? במקום לפתוח נושא לפרשנויות שונות מצמצמים כל קול קורא לפי אג’נדה ספציפית לאמנים מסויימים ומקבעים אותו על פני שנה שלמה. זה צר וזו לא אמנות.

גל, למה להתרגז על הבוקר? אני דווקא קראתי והתגלגלתי מצחוק תוך כדי הקריאה, ולא חדלתי עד שאחד מנכדיי, שנמצא אצלי בחופשה, נכנס לחדרי ושאל אותי: “סבתא, את בסדר?”

“[…] השנה תינתן עדיפות להצעות העוסקות בתרבות מזרחית, בחברה הערבית ובפריפריה התרבותית”.

לתומי חשבתי שבמאה ה-21 כבר לא תהיינה מלחמות ולא תערוכות נושא, וגם לא כל השטיקים בפיתה של אייל שני.כהרגלי, טעיתי.

אלוהים, כל כך ארכאי, כל כך דידקטי ופדגוגי!

קול קורא: “כולנו מתגייסות ומתגייסים ליצירת פרסקו ענק במסדרון בית הספר לאמנויות ’60 שנה למלחמת ששת הימים'”.

אנא התאפקו ואל תשלחו הצעות.

ליאורנה. אין צורך להתגלגל משום מקום וגם לא לחשוב שאת יותר חכמה מהתגובה שאני כתבתי. יש צורך לבקר את האוצרים או האחראיים על אותם קולות קוראים החוזרים על עצמם שיוצרים בכוונה חורי בקבוק צרים בהגשות, כשבפועל הם לא מאפשרים הגשות אלא רק לפי מניפולציות פוליטיות או אג’נדות של פופוליזם ריק. יש גם בעיה עם קולות קוראים לאמנים בעלי גיל מעל 45 , אוי לגילנות – וגם נגד החוק, והבחירה באמנים נעשית והולכת ונעשית דרך צוואר בקבוק, ומוכוונת כך שרק מעטים אם בכלל יוכלו להגיש. אם זה לפרסים, אם זה לקולות קוראים, וגם כששולחים לקולות קוראים , הם בוחרים במי שבא להם , מקורבים , מקושרים , אמנים מוכרים או כאלה שכדאי להם לדעתם לבחור בהם שוב ושוב. קול קורא לאמנים אמור להיות נרחב ורחב ולא צוואר בקבוק.

נכון, אני יודעת שאני דושית. השמש שקעה לאט מהרגיל. נדמה היה שלעולם לא תגיע אל קצה הים. הזוהר של הרגע נמרח, הזכיר לי את ציורי המגב של גרהרד ריכטר. נעלם. הים השחור בלע לתוכו את השמיים השחורים. לא יכולתי שלא להרהר באד ריינהרדט ובעזים של מארק שאגאל, המעופפות מעל גגות בתי העיירה.

כל מילה נכונה , יתר על כך כל צוואר בקבוק שכזה דוחף אמנים החוצה למקומות רחוקים מכאן וחבל , הרי אומנות היא תרבות והווי של המקום בו אנחנו חיים , הפסד של כולנו שמה שנשאר כאן זה מה שעובר בפתח של החלטות צרות אופקים שכאלה .

אני ממש לא מבינה. האם איש לא מבין שהזמנת אמנות על פי נושא היא בקשה ליצור אילוסטרציה ולא יותר? אין טעם להתרגז ולדוש בעניין, אין טעם לנסות ולהתקבל למקום מתנס”י שכזה. המשיכו לעסוק במה שאתם עוסקים ולא להתכוונן על פי נושא ו/או המיקום הגיאוגרפי, מוצא, עדה…

“השנה תינתן עדיפות להצעות העוסקות בתרבות מזרחית, בחברה הערבית ובפריפריה התרבותית”.
קיראו וציחקו בפה מלא, כמו ליאורה מתגובה 2

מתוך עשרות קולות קוראים שמתפרסמים בקול קורא ערב רב ולא רק בערב רב, גם באיגוד האמנים, ובמקומות נוספים, מעט מאוד אמנים יכולים להגיש אם בכלל, הגיע הזמן לטפל בכמה בעיות – 1. בבעיה זו של גילנות (אמנים צעירים המקודמים על חשבון אמנים בוגרים ובעלי נסיון , קולות קוראים שרשום בתוכם שהם פונים לגילאים עד 45. – מספיק שעורך דין יגיש תביעה יצוגית עם עשרות שמות של אמנים שחצו את גיל 45 ועם הפרסומים של המקומות – ויש יופי של תביעה יצוגית . כנל לגבי קולות קוראים המיועדים לאנשים ממגזרים מסוימים 2. זה לא שתערוכה לא צריכה נושא, אבל כדי למדר ולהקטין את כמות האמנים שיכולים להציע הם ממדרים את הגיל, המיגזר, והנושאים הפכו להזויים עד בלתי אפשריים. תתחילו להגיב אמנים נגד השיטה הזאת של המידורים והנושאים, אם לא תגיבו הם ימשיכו למדר אותכם.

יגאל יקר, מה הבעיה עם להיות דחוי, לא רצוי, גבר בודד ומבודד בגיל העמידה, אמן לא מוערך ולא מקושר, אחד שמחזיק בהשקפת עולם פוליטית שאיננה מסונכרנת עם מקהלת העדר, לא גיי ולא סטרייט, לא פריפריאלי ולא מזרחי, ואפילו לא בדואי, בלקני ו/או עולה מארצות המגרב?
והיה ויבוא יום, ובדרך נס תקבל שיחה ישירות לנייד שלך ויזמינו אותך להשתתף בתערוכה ב”מקום לאמנות”, ויאיר ברק (הוא עדיין האוצר?) יחשוב רק דברים טובים על עבודותיך – האם אז תרגיש אמן בשל ונפלא? האם תקבל את האישור הנכסף שאתה אמן שייך?
בכל מקרה, הקול הקורא הזה ורצף התגובות חייבים להיות טקסט חובה לקריאה מודרכת בשיעורי אמנות באקדמיות ובמכללות המקומיות.
בשורות טובות.