איפה אנחנו?
בספטמבר 2022 עברה גלריה שלוש למבנה בלב יפו העתיקה, ברח’ הצורפים 15. המעבר מלב העיר אל דרומה פתח את דלתות הגלריה לקהלים שונים ומגוונים. ביפו העתיקה פועלת קהילת יוצרים מגוונת, והגלריה היא חלק בלתי נפרד ממנה. הגלריה שוכנת בחלל יוצא דופן בנוף הגלריות המקומי; הוא איננו “קובייה לבנה”, אלא מבנה עות’מאני עם מאפיינים ארכיטקטוניים בולטים – קשתות, אבני ראשה, תקרות גבוהות מאוד ואבני כורכר ספוגות במלח ים ובהיסטוריה.
ההיסטוריה של המבנה
הבניין נבנה באזור שנת 1850 כביתו של אסאד יעקוב חייט, הקונסול הבריטי הראשון בפלשתינה, שמונה לתפקידו ב-1847. קומת הקרקע, שבה שוכנת הגלריה כיום, שימשה לסחורותיו של הקונסול, והקומה העליונה למגורים ולאירוח. סר משה מונטיפיורי התארח בבית בביקורו בארץ בשנת 1866, וברשימת בתי-הכנסת ביפו שנערכה בעת ביקורו צוין בית-כנסת “בביתו של קונסול אינגליז”. הדבר נותר בגדר תעלומה היסטורית, שכן חייט היה נוצרי אורתודוקסי ושיתף פעולה עם מיסיונרים פרוטסטנטים. בספטמבר 2022, לאחר שיפוץ שנמשך כשנתיים, קבעה הגלריסטית נירה יצחקי את משכנה של גלריה שלוש במבנה, שהוסב לחלל מרהיב לאמנות עכשווית. הגלריה שופצה תוך הקפדה מדוקדקת על חוקי השימור.

מראה הצבה מתערוכתו של אבנר כץ, “שידורים מאטמוספירה אחרת”, 2025. צילום: אבי חי
תולדות האמנות
גלריה שלוש הוקמה בשנת 1985 על-ידי הגלריסטית נירה יצחקי, ומשכנה הראשון היה ברחוב שלוש בנווה-צדק. לאחר כארבע שנים עברה הגלריה לחלל תת-קרקעי רחב ידיים ברחוב חיסין, שביסס את מעמדה בחזית עולם האמנות הישראלי. בשנת 2010 עברה הגלריה למבנה לשימור בן ארבע קומות ברח’ מאז”ה 7, הקרוי בניין התאומים, שתוכנן ונבנה בשנות ה-20 בסגנון הניאו-קלאסי על-ידי האדריכל יוסף ברלין. במבנה זה נוספו לגלריה חללי תצוגה חדשים, ובקומת הגג הושק סלון שלוש ששימש חלל אירוח לפעילויות תרבותיות מתחומים שונים. גם כיום ברחוב הצורפים אנו ממשיכות את מסורת “סלון שלוש” עם קונצרטים, השקות ואירועי תרבות רב-תחומיים מעניינים בחלל הגלריה הצפוני, שצמוד לחלל המרכזי. במהלך השנים הוצגו בגלריה מאות תערוכות של אמנים מובילים ופורצי דרך מהארץ ומחו”ל, ובהם פיטר גרינוויי, פיסטולטו, אורלאן, ויליאם קנטרידג’ ועוד. למרות היותה גלריה מסחרית, לתערוכות נבחרים אמנים מעניינים ללא תלות ברמת הפוטנציאל המסחרי שלהם.
ארכיון
שאלת הארכיון מגיעה בדיוק בזמן! בימים אלה ממש אנחנו מעבירות את ארכיון הגלריה לקבצים דיגיטליים ומגלות הפתעות משמחות מאוד. למשל, פיסת נייר קטנה בכתב ידה של נירה שעליה כתוב “דורון סבג קנה הכל”, שמציין רגע חשוב שבו האספן רכש את כל פריטי התערוכה “השער האחורי”, שהוצגה בשנת 1990. אנחנו עוברות על פיסות היסטוריה שנשמרו מאז ועד היום, ודי ברור לנו שיגיע הרגע שבו נצטרך לחשוב על תערוכה שתחשוף את כל החומרים המרתקים האלה לקהל הרחב.
הנפשות הפועלות
נירה יצחקי, בעלים ומייסדת; אביגיל טלמור, מנהלת הגלריה; עינב מינץ, מפיקת הגלריה.
תערוכות בולטות
את פתיחת הצורפים 15 חנכנו בתערוכת יחיד של האמנית הפמיניסטית אורלאן, שנחשבת לאמנית החשובה ביותר בצרפת. בתערוכה הוצגו עבודות מרהיבות שאפשר היה לסרוק בטכניקת מציאות רבודה דמות אוואטר של אורלן מבצעת פעלולים ברחבי הגלריה, מה שהוסיף רובד מעניין בהתייחסות למרחב התצוגה ולמקומה של טכנולוגיה מסוג זה כחלק מיצירת האמנות.
עוד תערוכה יפה ומרגשת שהצגנו בחלל החדש היתה זו של מיכל שמיר וחיימי פניכל, בליוויה האוצרותי של תמי כץ-פריימן. פניכל הציב במבואה של הגלריה את אחת מערימות החול העצומות שלו – עבודה שגררה אינספור שאלות מעוברי אורח שתהו אם אנחנו במהלכו של שיפוץ. התערוכה יצרה דיאלוג רגיש, אינטליגנטי ומיוחד במינו בין שני אמנים בני דורות שונים.

מראה הצבה בתערוכה הקבוצתית “זרעי קיץ”, 2024. צילום באדיבות גלריה שלוש
אופי החלל
מטראז’: 700 מ”ר; גובה תקרה: כ-7 מטרים; סוג רצפה: בטון מוחלק; חלונות: אל הגלריה כמעט שלא נכנס אור טבעי, למעט דלת הזכוכית הרחבה שבמבואה הראשית. בצהריים, כשהשמש נכנסת ואור טבעי מציף את המבואה, קורה קסם קטן. תאורה: בגלריה מותקנת מערכת תאורה משוכללת שניתן להתאים לכל סוג של תערוכה – ציור, פיסול, וידיאו ועוד.
הגלריה בסקאלה שבין 1 (קובייה לבנה סטרילית) ל-10 (מפעל לייצור תחמושת מהמאה ה-17)
10! אנחנו מאוד אוהבות לשמוע את ה”וואווווווווו” הארוך של אנשים שנכנסים בפעם הראשונה לגלריה. תהליך השימור המדויק, ההיסטוריה של המבנה וגודלו מאוד חריגים בנוף המקומי.
כמה תערוכות מוצגות בדרך כלל במקביל?
באופן קבוע יש אצלנו מינימום שתי תערוכות – אחת בחלל המרכזי ואחת בשואו-רום שבחלל הצפוני. מספר התערוכות בזמן אמת מאוד דינמי, ואנחנו פתוחות לרעיונות שהאמנים והאוצרים מביאים איתם. “תערוכת היחיד הזוגית” של מיכל שמיר וחיימי פניכל, למשל, התחילה כשתי תערוכות יחיד נפרדות, ותוך כדי התהליך האוצרותי העבודות התערבבו זו בזו עד שהיה קשה להפריד מה של מי.

מראה הצבה בתערוכתם של חיימי פניכל ומיכל שמיר, “בשולי הדברים”. ליווי אוצרותי: תמי כץ פרימן, 2024. צילום באדיבות גלריה שלוש
חלומות לשינוי ושיפוץ החלל?
שיפוץ לא, אבל יש לנו חלום נחמד להכניס בית-קפה קטן לחלל הצפוני. אז אם אתם מתכננים לפתוח אחד כזה, בואו ניפגש על קפה.
החלל נתמך על-ידי גופים ציבוריים?
לא.
דמי כניסה?
הביקור בגלריה חופשי לגמרי.
האם אמנים נדרשים לשלם עבור הצגה בחלל?
לא, וזאת תגובה שבוודאי תזכה אותנו במבול אימיילים מאמנים, אז אני כבר מסייגת, אנו עובדות עם אמנים מבוססים מאמצע הקריירה ומעלה ועם אמני הגלריה.
האם אמנים מקבלים שכר על השתתפות בתערוכות?
לא, אנחנו גלריה פרטית שעובדת על-פי חלוקת רווחים ממכירת העבודות של האמנים המציגים.
מקבלי משכורות קבועים?
כל הצוות.
מתנדבים?
לא.
פעילות קהילתית
בגלריה מתקיימות אינספור פעילויות, מהן בתשלום כמו קונצרטים או הצגות, ומהן פעילויות חינמיות כמו שיחי גלריה, הרצאות או השקות. יש לנו מערכת דיוור שדרכה אנו מעדכנות את ידידי.ות הגלריה בכל מה שנעשה כאן.
האם אתם עובדים גם עם השכנים?
בהחלט כן. לא מזמן לקחנו חלק בפסטיבל “משוטטים”, שמתקיים ביפו העתיקה. לעתים אנו עושות שיתופי פעולה עם כוריאוגרפים או רקדנים, ואף הצגנו תערוכת יחיד לאחד מאמני השכונה המוכשרים בחלל הצפוני.

מראה הצבה מתערוכתה של יעל יודקוביק ‘מותי בא לי פתע’, 2023, צילום: ליאת אלבלינג
פעילות חינוכית/חברתית
בהחלט, אנו מארחות גם קבוצות סטודנטים לאמנות מהאקדמיה וגם תלמידי בתי-ספר תיכוניים לסיורים מותאמים שמעבירה אביגיל, מנהלת הגלריה. אנו אוהבות מאוד את השיח עם בני הנוער שמגיעים, לפעמים זוהי הפגישה הראשונה שלהם עם עולם האמנות, שנתפס בעיניהם הרבה פעמים לא מובן או מסוגר. אנו משתדלות שהם ייצאו מכאן עם גרעין של התעניינות שאולי יגרום להם לבוא באופן עצמאי.
קהל היעד?
כולם כולל כולם.
מה חסר בעיר שלכם?
חניה!
איך מציעים תערוכה לגלריה?
כיוון שאנו עובדות רק עם אמנים מאמצע הקריירה ומעלה, לרוב אנחנו פונות באופן אישי למי שרלבנטי עבורנו.
חומרים, טכניקות, נושאים וסוגי תערוכות שהגלריה מתמקדת בהם?
אנחנו מציגות עבודות מכל תחומי האמנות.
משהו נוסף?
כידוע, מחקרים הוכיחו שצפייה באמנות מאריכה את תוחלת החיים, אז המשיכו לצרוך אמנות ותרבות, ובואו לבקר!




השבוע נפתח בשדרות שבנגב המערבי מוזיאון ראשון מסוגו לפעוטות, "המוזיאון הראשון שלי", ומציע, לצד תערוכות, פעילות מגוונת לילדים. יזמית ואוצרת המוזיאון היא שלומית עצבה-ברנע. המוזיאון מיועד למשפחות, לגני ילדים, לקבוצות חינוכיות ולמבקרים בכלל.
התערוכה הראשונה במוזיאון, "קו. כתם. צורה", שאצרו שי עיד אלוני ועצבה-ברנע, מציגה שורה של אמנים. בין העבודות המוצגות: הר שניתן לטפס עליו, מערה שניתן לזחול לתוכה, ציור קיר מגנטי המשתנה ללא הרף, חללי אור צבעוניים, מיצבי סאונד אינטראקטיביים, פסלי טקסטיל רכים למשחק חופשי ועבודות מולטימדיה המגיבות לקול ולתנועה של הילדים. משתתפים: יערה אורן, אורי בצון, נועם בר, ניר ג'יקוב יונסי, דקלה לבסקי, שרון קן-דור, אליאן קצ'קה, איגור רבליס, עלמה שנאור ופרל שניידר. לצד היצירות מוצגות שאלות קצרות המעודדות דיאלוג בין ההורים לילדים. כמו כן פועלת סדנת יצירה.
המוזיאון פותח בשיתוף מרכז דואט להתפתחות הילד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בראשות פרופ' נעמה עצבה-פוריה, והוקם ביוזמת עיריית שדרות. "המוזיאון הראשון שלי", רח' שאר-יישוב 14, שדרות 


נירה, אני פשוט מתה לראות לפחות מחקר אחד – מאלה שאת מסתמכת עליהם – שקובע שצפייה באמנות מאריכה את תוחלת החיים. אצלי, אחרי שנים של שוטטות בגלריות, הופיעו אין-סוף תסמינים אלרגיים. בין היתר התפתחה לה סוג של גרדת, צצה פריחה אדמומית, תקף אותי שיעול יבש, קרסוליי התנפחו, ולעיתים קרובות גם קילוח דקיק של דם זרם מאפי. באחת הפעמים, בעלת גלריה שהבחינה בי מנגבת את הדם בשרוול מיהרה להושיט לי גליל נייר טואלט; מאז התקרבנו, למרות שסירבה בעקשנות להציג אותי.
בסופו של דבר הגעתי לאלרגולוג מומחה (Allergist/Immunologist). לאחר סדרה מפרכת של תבחיני עור, בדיקות דם ובדיקות חשיפה מפוקחות, הוא קבע חד-משמעית: מדובר בחשיפת יתר לאמנות. הצו הרפואי היה חד וחלק – לחדול מיד, ולחזור לביקורת רק אחרי חמש שנים של הימנעות מוחלטת. לא נעים לי להודות בפני הקוראים שוחרי התרבות, אך חלפו כבר הרבה יותר מחמש שנים, ואני מרגישה פנטסטי. לשמחתי גם חזרתי לעשן.
ועכשיו ברצינות. נירה יצחקי היא אחת מבעלות הגלריה החרוצות ביותר בשדה. היא תמיד הזכירה לי את נלי אמן ז”ל, רק בגרסה מעודנת יותר – בלי הרכילויות ובלי הקול הצווחני והרועד. ככל שאני מתאמצת, קשה לי להיזכר מי הם האמנים שעובדים איתה… מעבר לזה, באמת שאין לי מה להוסיף.
ליאורה
| |