איפה אנחנו?
גלריה גבול לאמנות עכשווית נמצאת בגבול ישראל–לבנון, בגליל המערבי, בקיבוץ חניתה, שהוקם בשנת 1938 במסגרת יישובי חומה-ומגדל. הגלריה שוכנת במבנה תעשייתי ששימש את מפעל המתכת של הקיבוץ, וכיום הוא מקום של תרבות, פנאי ואמנות. לצד הגלריה פועלים חללי סטודיו, עסקים קטנים, בית-קפה ומרכז המבקרים של מזקקת יוליוס.
היסטוריה
המבנה שבו שוכנת הגלריה נבנה בשנת 1964 כמפעל המתכת של קיבוץ חניתה. המפעל הוקם במטרה לספק תעסוקה לחברי הקיבוץ, אך עם השנים הועסקו בו בעיקר עובדים מבחוץ. לימים המפעל נסגר, פעילותו עברה לעיירה שלומי הסמוכה, והמבנה נותר נטוש במשך שנים. בשנת 2015 החל תהליך הדרגתי של הפיכת המתחם למרכז תרבות ויצירה: חברת הקיבוץ ריטה כץ פתחה סטודיו לציור באחד החדרים במבנה, וסמוך אליו נפתח בית-הקפה הצנצנת. בהמשך פנתה כץ להנהלת הקיבוץ עם רעיון להקים במקום גלריה לאמנות עכשווית. הקיבוץ נענה ליוזמה, ויחד עם המתנדבים יריב כהן ועופרה עובד החלו עבודות השיפוץ. המתנדבים צבעו את החלל, הסדירו את מערכת החשמל והכינו את המקום לתצוגת אמנות.

פרפורמנס עם הרקדן איליה ניקונוב בתערוכה של רועי דרסטין ולאה בסדו גרק, 2021, צילום: ריטה כץ
תולדות האמנות
בשנת 2018, כשהקיבוץ ציין 80 שנה להקמתו, צוינו החגיגות גם באירועים תרבותיים: הועלתה הצגה קהילתית שעסקה בסיפור הקמת הקיבוץ, ויצא לאור ספר מחזור. ב-21 במרץ, יום העלייה על הקרקע, נפתחה גלריה גבול לאמנות עכשווית כמתנת יום-הולדת לקיבוץ. שנת הפעילות הראשונה הוקדשה לאמנים בני חניתה, והתערוכות שהוצגו בה עסקו בקיבוץ, בזיכרון המקומי ובהיסטוריה של המקום. מאז ועד היום הוצגו בגלריה 43 תערוכות מקור, ופרטים עליהן ניתן למצוא באתר האינטרנט של הגלריה וברשתות החברתיות שלה. בשנת 2023 קיבלה הגלריה הכרה ממשרד התרבות.
הנפשות הפועלות
ריטה כץ, מייסדת ואוצרת הגלריה; תמיר שחף, מנהל קהילת חניתה ונציג הנהלת הקיבוץ; עופרה עובד, אחראית על הקשר עם הקהילה ועל שעות הפתיחה של הגלריה. הגלריה נשענת גם על פעילותם של מתנדבים רבים מהקיבוץ, המלווים את פעילותה לאורך השנים.
תערוכות בולטות
תערוכת הפתיחה של הגלריה היתה “ענף של גיבורים” של הצלם עודד ידעיה, בן הקיבוץ. ידעיה תיעד את עבודתו במטעי הבננות של הקיבוץ, ולצד התצלומים שולבו טקסטים משיחות של חברי הקיבוץ על התמורות שעברה הקהילה במעבר מקיבוץ שיתופי לקהילה עם מאפיינים חדשים. התערוכה השנייה היתה “עבר קרוב” של דורון עובד, בת חניתה, וכללה צילומים אנלוגיים שצולמו בקיבוץ ועסקו בזיכרון ובקשרים משפחתיים. התערוכה “Going Bananas” הוצגה בשנת 2021, בעיצומה של תקופת הקורונה – שיתוף פעולה בין האמן רפאל לומס לבין עובדים תאילנדים שעבדו במטעי הבננות של חניתה. גם לומס עבד בבננות, ותוך כדי העבודה נוצרו קשרי חברות בינו לבין העובדים. הוא הזמין אותם לקחת חלק בפרויקט, שכלל צילומי סטילס, עבודות וידיאו ותיעוד של מערכת היחסים שנרקמה ביניהם. העובדים השתתפו בפתיחה ובשיחי הגלריה, ובאמצעות מתורגמנים סיפרו על חייהם והקשיבו לסיפוריהם של חברי הקיבוץ. לפתיחה הגיע שגריר תאילנד בישראל. “בחזרה למערה” היתה תערוכה קבוצתית מ-2021, שאצרו טליה רז וריטה כץ, והתקיימה בכמה מוקדים בחניתה: במוזיאון חומה-ומגדל, ברכס השלום ובמערת הסולם.

מראה הצבה בתערוכה ‘מה מחזיק את מה 2’ של האמנית יעל כנעני, אוצרת: ריטה כץ, 2023
שיתופי פעולה בזמן המלחמה
בשנת 2024, בזמן פינוי קיבוץ חניתה, המשיכה גלריה גבול את פעילותה בחללים מארחים רבים: בגלריה המכבסה בקיבוץ גשר הזיו, בגלריה ע”ש אפטר ברר במעלות, בגלריה בנימין בתל-אביב, בגלריה רמות-מנשה ובקמפוס הספרייה של גבעת חביבה. בימים אלו מוצגת בגלריה תערוכת היחיד “לראות בתוך החושך” של איריס פנקסל, בת קיבוץ חניתה. בתערוכה מוצגות עבודות שנוצרו בזמן שהאמנית התגוררה בדירות זמניות במהלך תקופת הפינוי.
כשאמנים מתכננים תערוכה, הם מחפשים חלל מתאים לאופי או לגודל של העבודות שלהם. אז בואו נדבר קצת טכני.
שטח הגלריה כ-80 מ”ר, והוא כולל שני חללי תצוגה. גובה התקרה כ-2.5 מ’. בחלל המרכזי יש רצפת טרצו ובחלל הנוסף רצפת בטון מוחלק. בחלל כולו יש חלון ושתי דלתות, תאורת לד כללית ומערכת ספוטים.
אדריכלות
החלל אינו “קובייה לבנה” סטרילית. הקירות צבועים בגוון אפור בהיר מאוד, וישנם עמוד וקורה מבטון חשוף, המזכירים את עברו של המבנה כמפעל תעשייתי. עדיין אפשר לחוש באופי של המבנה הישן, ויש מי שיגידו שאפילו נותר בו זיכרון של ריח המפעל. המפגש בין החלל הנקי לבין הסיפור התעשייתי של המבנה מעניק לגלריה אופי מיוחד.
כמה תערוכות מוצגות במקביל?
בדרך כלל מוצגת בגלריה תערוכה אחת בכל זמן נתון.
חלומות לשינוי ושיפוץ
בשנת 2025 עבר החלל שיפוץ והורחב. נוסף חלל ייעודי לעבודות וידיאו ואמנות מבוססת מדיה. הותקנו בו שני מקרנים, מערכת שמע ותשתית אינטרנט, במטרה לאפשר הצגת עבודות וידיאו ומיצבים מורכבים יותר.
בעלי המבנה
קיבוץ חניתה.

מראה הצבה בתערוכה ‘מנחת סולת’ של האמניות מיכל בלייר וענבל לימור פפר, אוצרת ריטה כץ, 2022, צילום: שי בן אפרים
שובל הכסף – מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך?
המודל הכלכלי
מוסד ציבורי ללא מטרות רווח.
תמיכת גופים ציבוריים
הגלריה נתמכת על-ידי קיבוץ חניתה ועל-ידי משרד התרבות והספורט. נוסף לכך, תערוכות שונות זוכות לאורך השנים לתמיכה של קרנות שונות, ביניהן קרן חבצלת, הקרן החדשה, קרן בשביל-האמנות ועוד.
דמי כניסה
הכניסה לגלריה ללא תשלום.
אמנים משלמים?
אמנים ואמניות אינם נדרשים לשלם עבור הצגת עבודותיהם.
אמנים משולמים?
במקרים רבים כן.
מקבלי משכורות קבועים
האוצרת והמנהל.
מתנדבים
חלק גדול מהפעילות נשען על עבודתם המסורה של מתנדבים המסייעים בשעות הפתיחה, בהדרכות ובאירועים השונים.
מחזור כלכלי
כ-150 אלף שקל.

פתיחת התערוכה “Going Bananas”. האמן רפאל לומס והאוצרת ריטה כץ יחד עם עובדי הבננות של הקיבוץ, 2021. צילום: מאור אלחיאני
פעילות קהילתית
חברי הקיבוץ מרגישים שזו הגלריה שלהם. הם מגיעים לפתיחות, לשיחי אמן, להרצאות ולפעילויות השונות, והקשר בין האמנות לבין חיי המקום הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה.
עוד לפני פתיחת הגלריה עצמה, מקימיה היו שותפים להקמת בית-הספר האנתרופוסופי במעלה-ההר, שנפתח בשנת 2016. העבודה המשותפת לקידום החינוך האנתרופוסופי באזור, שנמשכה כארבע שנים, חיברה בין המייסדים ותושבי הקיבוץ והעמיקה את תחושת הקהילה. היו אלה אנשים בעלי חזון, שרואים קדימה, יודעים לחלום וגם להוציא דברים לפועל, וזה מה שאיפשר בשלב הבא את הקמת הגלריה.
גלריה גבול פועלת מתוך תפיסה קהילתית רחבה. היא מקיימת שיתופי פעולה עם עסקים מקומיים ועם עמותת דרך-היער, שפועלת לשיקום רצועת היער שבין בתי הקיבוץ לגבול לבנון. חלק מהחזון של העמותה הוא ליצור פלטפורמה חדשה לאמנות אקולוגית ולאמנות סביבתית בת-קיימא. קבוצות מתנדבים מהקהילה כבר פועלות בשטח, פותחות שבילים, מפנות פסולת ומטפלות ביער, ובכוונת העמותה לקיים בעתיד פסטיבל אמנות סביבתית ביער חניתה.
שכנים
גלריה גבול מקיימת שיתופי פעולה עם מוסדות תרבות באזור, ובראשם מוזיאון חומה-ומגדל בחניתה. אחד משיתופי הפעולה הבולטים הוא התערוכה “פה ושם”, של האמנים דורון עובד, מאור אלחיאני וטל געש, באוצרותה של ד”ר מירי אלזון. העבודות נוצרו בתקופת הפינוי של קיבוץ חניתה. מאור אלחיאני תיעד את המציאות של קיבוץ מפונה, דורון עובד עסקה בחוויית המשפחות המפונות, וטל געש יצרה את עבודת הסאונד “בדיקת דופק של קיבוץ מפונה”. זהו שיתוף הפעולה השני בין המוזיאון לגלריה. במהלך שנת 2024, כאשר חברי הקיבוץ היו מפונים, הוצגה בקמפוס הספרייה של גבעת חביבה התערוכה “נקודת תצפית”, באוצרות ד”ר מירי אלזון וריטה כץ. התערוכה עסקה בנרטיבים ההיסטוריים של הקמת חניתה כפי שהם עולים מתוך אוסף המוזיאון, ובתגובות של אמנים עכשוויים לסמלים ולדימויים אלו.
פעילות חינוכית/חברתית
הגלריה מארחת קבוצות מגני הילדים ומהחינוך הבלתי פורמלי של קיבוץ חניתה. מתקיימים בה שיחי אמן, הרצאות, סיורים מודרכים ומפגשים עם יוצרים. לאורך השנים שיתפה הגלריה פעולה עם חקלאות חניתה, עם מערכת החינוך של הקיבוץ, עם עסקים מקומיים, עם מוזיאון חומה-ומגדל, עם גלריה אלפרד ועם מוסדות תרבות נוספים.
קהל היעד
גלריה גבול פונה לקהל מגוון ורב-דורי. מבקרים בה ילדים, בני נוער, מבוגרים ואזרחים ותיקים. לצד הקהילה המקומית מגיעים גם מבקרים מכל רחבי הארץ, אמנים, אוצרים, סטודנטים וחובבי אמנות. מאז פרוץ המלחמה והפינוי הממושך של חניתה, נפגעה התיירות באזור באופן משמעותי. אנו מקווים שעם החזרה ההדרגתית לחיים בצפון, גם המבקרים ישובו להגיע, והגלריה תמשיך להיות מקום של מפגש, תרבות ואמנות.

שיח בתערוכת הפתיחה של הגלריה ‘ענף של גבורים’ מאת עודד ידעיה, 2018
אם אני רוצה להציע תערוכה לגלריה, איך אני עושה את זה?
אנחנו מאמינים בהיכרות אישית ובמפגש ישיר. בדרך כלל אמנים ואמניות המעוניינים להציג בגלריה מגיעים לפתיחה או לאירוע, מכירים את המקום ואת הפעילות, ומציגים את עצמם. בהמשך הם שולחים תיק עבודות, הצעת תערוכה, טקסטים שליוו תערוכות קודמות וחומר רקע נוסף. אם העבודות מעוררות עניין ויש לאמן או לאמנית רקע מקצועי בתחום, נקבעת פגישת סטודיו. פגישת הסטודיו היא מבחינתנו שלב משמעותי בתהליך. היא מאפשרת להכיר את העשייה לעומק, להבין את אופן העבודה ואת כיווני ההתפתחות. כאשר נוצר חיבור מקצועי ואנושי, מתחילים לחשוב על תערוכה. בדרך כלל התכנון נעשה כשנתיים מראש.
קול קורא
עד היום לא פורסמו קולות קוראים קבועים.
חומרים, טכניקות, נושאים וסוגי תערוכות שהגלריה מתמקדת בהם
גלריה גבול אינה מתמקדת במדיום אחד. היא מציגה ציור, צילום, פיסול, וידיאו, מיצב, סאונד ופרפורמנס, ומתעניינת במיוחד בעבודות הנוצרות מתוך דיאלוג עם מקום, עם קהילה ועם מציאות החיים בצפון.
איך עוקבים אחרי הפעילות שלכם? קישורים לאתר, פייסבוק, אינסטגרם וכו’:
אתר הגלריה
עמוד הפייסבוק של הגלריה
עמוד האינסטגרם של הגלריה
דוא”ל הגלריה:
galeriagvul@gmail.com
דוא”ל אוצרת הגלריה ריטה כץ:
ritakats@gmail.com






האדרכלית עליאל קיי, שותפה עמיתה במשרד קיסלוב קיי אדריכלים ומרצה ותיקה במחלקה לאדריכלות, נבחרה לכהן כראש בית-הספר לאדריכלות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. קיי תחליף את האדריכלית פרופ' אלס ורבקל, שעמדה בראש בית-הספר בשנים האחרונות.
קיי, בוגרת המחלקה בהצטיינות, עבדה כמרכזת ומנחת סטודיו שנה א', ובהמשך כמנחת סטודיו הפביליון. קיסלוב קיי אדריכלים זכה בתחרויות מרכזיות, ובהן תכנון קמפוס החינוך ברמת-אפעל, בניין העירייה וכיכר העיר אילת, הפיתוח של האנגר 2+3 בנמל יפו, המרכז הקהילתי ברמת-אביב הירוקה וקמפוס החינוך באור-יהודה. קיי היא מן המקימים של "קבוצה וכו'", קבוצה יוצרת העוסקת באקטיביזם חברתי ובחקר המרחב הציבורי. עבודותיה הוצגו בביאנלה הבינלאומית לאדריכלות ברוטרדם, בביאנלה לאדריכלות ואדריכלות נוף בבת-ים, במוזיאון ישראל, בבית הנסן בירושלים ובמסגרות אחרות. זוכת פרס קרן אמריקה-ישראל ושני פרסי הצטיינות מטעם בצלאל.
“[…] “ענף של גיבורים” של הצלם עודד ידעיה, בן הקיבוץ. ידעיה תיעד את עבודתו במטעי הבננות של הקיבוץ, ולצד התצלומים שולבו טקסטים משיחות של חברי הקיבוץ על התמורות שעברה הקהילה במעבר מקיבוץ שיתופי לקהילה עם מאפיינים חדשים”.
עודד ידעיה: תם רדיקלי.
“החיבור בין תמימות לרדיקליות הוא שילוב מנצח שהביא וימשיך בעקשנות להפיק עבורנו – ההמון שוחר התרבות, את מיטב הסאטירות והפרודיות ואגב כך גם את הביקורת החריפה ביותר על עולם האמנות. הכל תוצאה של היעדר מודעות, רצינות כבדת ראש והערכה עצמית מופלגת.
המוסד שמתמחה עשרות שנים בטיפוח תמימות רדיקלית: https://visualtheatre.co.il/
ליאורה
| |