פריחת מוחות 73 – אמיר פתאל

גיל: 48.

איפה גדלת? רמת אפעל.

השכלה? תואר ראשון ושני ב-UdK ברלין.

גלריה: קוניג גלרי (König Galerie), ברלין.

כמה שנים בחו”ל? 27 שנה.

תחומי עיסוק? אמן רב-תחומי העוסק במיצב ווידיאו-ארט, ובשנים האחרונות מתמקד בציור ובמחקר של מערכות בינה מלאכותית.

ספר על האמנות שלך. העבודה שלי בעשור האחרון נעה בין החוויה החיה לבין סימולציה. בעידן של בינה מלאכותית יוצרת, שבו דימויים הופכים לשפע אינסופי וקוהרנטיות אסתטית ניתנת לשכפול מיידי, השאלה המרכזית שלי היא מהו ערכו של הדימוי כשהוא ניתן לשכפול אינסופי. זה ארבע שנים שאני מאמן מנועי AI מותאמים אישית על נושאים מעולם האמנות כדי להבין מה הם חושפים על מושגים כמו “טעם טוב”, זהות אמנותית וסמכות. אני רואה את תפקיד האמן כיום לא כיצרן של דימויים, פונקציה שכבר עברה אוטומציה, אלא כמי שמגדיר נקודת מבט ומחליט אילו דימויים צריכים להתקיים ומדוע.

אמיר פתאל, ‘Milo’
Oli on canvas 90X100 cm, 2023

הפרקטיקה שלי עברה תזוזה מיצירת דימויים לבניית מערכות, תוך יצירת “דנ”א אסתטי” עקבי דרך אימון המנועים. כדי ליצור דימוי משכנע נדרשו בעבר מיומנות, זמן ולעתים גם גישה. צילום היה צריך להצטלם, ציור היה צריך להיווצר, וקומפוזיציה היתה צריכה להיבנות דרך רצף של החלטות שהותירו אחריהן עקבות של יוצר ייחודי. הדימוי לא היה רק פני שטח; הוא היה עדות לתהליך. כיום, מערכת היחסים הזו השתנתה מן היסוד. עם עלייתה של הבינה המלאכותית הגנרטיבית, דימויים הפכו לשופעים עד כדי כמעט אובדן משמעות. פרומפט אחד יכול לייצר מאות וריאציות בתוך שניות. קוהרנטיות אסתטית, שבעבר היתה תוצאה של שנים של תרגול, יכולה כיום להיות מדומה באופן מיידי. השאלה כבר איננה כיצד ליצור דימוי, אלא מה ערכו של דימוי בעולם שבו ניתן לשכפל אותו ללא סוף. בתוך המציאות הזו, תפקידו של האמן עובר שינוי שקט אך עמוק. האמן כבר אינו מוגדר על-פי היכולת לייצר דימויים. הפונקציה הזו, שבעבר היתה מרכזית בזהות האמנותית, הועברה למכונות. מה שנשאר והופך לבעל ערך הולך וגובר הוא דבר חמקמק יותר: היכולת להגדיר נקודת מבט. לא רק לייצר דימויים, אלא להחליט אילו דימויים צריכים להתקיים ולמה.

בפרקטיקה האישית שלי, השינוי הזה הפך לנושא המרכזי. בארבע השנים האחרונות אני עובד מדי יום עם AI לא כגימיק ולא כקיצור דרך, אלא גם ככלי וגם כנושא בפני עצמו. השאלה שמעסיקה אותי אינה מה AI מסוגל לייצר, אלא מה עצם נוכחותו חושפת לגבי האופן שבו אנו מבינים סגנון אמנותי וזהות אמנותית.

על מה אתה עובד עכשיו?  סיימתי לכתוב ספר על יצירתיות בעידן ה-AI. הוא מחולק ל-12 מסות שנולדו מתוך שאלות שעלו בזמן שעבדתי באופן אינטנסיבי עם AI גנרטיבי בסטודיו בארבע השנים האחרונות. הספר בוחן מה קורה כאשר יצירת דימוי היא כבר לא רק עניין של רישום, צילום או ציור, אלא של יצירת התנאים שמתוכם דימוי יכול להופיע. הוא עוסק בשאלות של טביעת יד אמנותית ייחודית, טעם, פלגיאט, הטיות, ההיסטוריה של יצירת דימויים, והיחסים החדשים והמוזרים בין ציור לבין דימויים שנוצרים באמצעות AI. יותר מכל, זהו ניסיון לחשוב מה משתנה כאשר אמנים מתחילים לעבוד עם מערכות שיכולות לייצר אינסוף דימויים – ולמה, במצב כזה, בחירה, שיפוט, זיכרון ונקודת מבט הם חשובים יותר מתמיד.

אמיר פתאל, ‘Joel’s house’, Oli on canvas 200×350, 2024

ממה אתה חי? כיום אני מתפרנס אך ורק מאמנותי. בעברי שילבתי קריירה מקבילה בהייטק כקריאייטיב דירקטור ומנהל שיווק, עם התמחות בהדפסות תלת-מימד. הניסיון הזה השפיע מאוד על הדרך שבה אני חושב כיום על הקשר בין טכנולוגיה, אסתטיקה ותהליכי ייצור. לאחר שסיימתי את התואר השני עבדתי במשך שנים רבות כאוצר בברלין, שם אירגנתי פרויקטים ואירועים ששילבו בין אמנות עכשווית למוזיקה אלקטרונית. התקופה הזו היתה מאוד משמעותית עבורי, משום שהיא חשפה אותי לקהילות יצירתיות שונות ולדרכים אחרות לחשוב על תרבות מעבר לעולם האמנות המסורתי.
בארבע השנים האחרונות אני מתפרנס באופן בלעדי מהעבודה שלי כאמן, בעיקר ממכירת ציורים דרך גלריות שונות ברחבי העולם. כמו אצל אמנים רבים, להתפרנס רק מאמנות יכול להיות מאתגר ולא יציב לפעמים, אבל אני שמח להקדיש לכך את כל האנרגיה שלי. בשנים האחרונות העבודה שלי התפתחה משמעותית, וזכיתי לעבוד עם גלריות ואספנים ממקומות שונים בעולם.

במקביל הקמתי לאחרונה גם חברת עיצוב, שבה אני מרחיב אותם “מנועי סגנון” מבוססי AI שפיתחתי בארבע השנים האחרונות אל תחום עיצוב הפנים. הרעיון הוא ליישם שפה חזותית עקבית על פני חומרים ואובייקטים שונים, כולל טקסטיל, קרמיקה, שטיחים, רהיטים ופריטי עיצוב אחרים. במובנים רבים, זהו המשך ישיר של אותן שאלות אמנותיות שאני עוסק בהן בציור: כיצד מערכות אסתטיות יכולות להתפתח, להשתנות ולהתקיים במקביל דרך צורות וחומרים שונים.

אמיר פתאל, ‘Untitled’ Oli on canvas, 90X100 cm, 2023

למה אתה גר איפה שאתה גר? עברתי לברלין במקור כדי ללמוד אמנות, ומאז אני שם. מאז שסיימתי את התואר השני שלי בברלין, רוב הקשרים שלי בעולם האמנות היו מבוססים בגרמניה, ולכן ההישארות שם הרגישה כמו המשך טבעי של החיים והפרקטיקה שלי. עם השנים ברלין הפכה גם לבית שלי וגם למרכז שממנו פיתחתי את העבודה, שיתופי הפעולה והקשרים המקצועיים שלי.‏

בארבע השנים האחרונות החלטתי לבלות את חודשי החורף שלי במקסיקו-סיטי. התאהבתי בעיר הזאת, ובמיוחד בשכונת קונדסה, שמזכירה לי במובנים רבים את תל-אביב. יש משהו בשילוב בין הארכיטקטורה, האווירה, חיי הרחוב והאנרגיה של העיר שמרגיש לי מאוד מוכר וקרוב.‏ ‏האפשרות לחיות עם אור יום יפה וטמפרטורות חמות בין ינואר לאפריל השפיעה בצורה מאוד חיובית גם על הבריאות הנפשית שלי וגם על רמת הפרודוקטיביות שלי. אחרי החורפים הארוכים של ברלין, השינוי הזה באקלים ובקצב החיים משנה לחלוטין את הדרך שבה אני עובד וחושב.‏ ‏עם הזמן, מקסיקו-סיטי הפכה לחלק משמעותי מהשגרה השנתית שלי, וגם להשפעה חשובה על הפרקטיקה האמנותית שלי‏.

אמיר פתאל, ‘Dean’ Oli on canvas, 100×90 cm, 2023

האם אתה חושב לחזור בעתיד לישראל? מעולם לא תיכננתי לעזוב את הארץ באופן סופי, אך דבר הוביל לדבר ומצאתי את עצמי חי בחו”ל כמעט 30 שנה.

מה תוכניותיך לעתיד הקרוב? ‏בחודשים הקרובים יש לי כמה פרויקטים שאני מאוד מתרגש מהם. אני עובד על פרזנטציה בברלין עם גלריית קוניג, אני גם לוקח חלק בפלטפורמה חדשה בניו-יורק בשם Bridgewell Arts, שמתמקדת בקידום אמנות ישראלית וביצירת הזדמנויות חדשות לאמנים ישראלים, במיוחד בארצות-הברית. בתקופה שבה הרבה גלריות ומוסדות מהססים לעבוד עם אמנים ישראלים, אני חושב שפלטפורמות כאלה הן חשובות מאוד. אני שמח לראות שיותר אנשים בארצות-הברית, במיוחד בתוך הקהילה היהודית, מבינים שזה רגע שבו צריך להיות אקטיביים – לא רק כדי לתמוך באמנים ישראלים מבחינה תרבותית, אלא גם כדי לעזור להציג, למכור ולהפיץ את העבודות שלהם בזירה הבינלאומית.

נוסף לכך התחלתי לעבוד על פרויקט מאוד מעניין עם בית בישום בגרמניה. יחד אנחנו בוחרים שש עבודות, ולכל ציור מפתחים ריח ייחודי בהשראתו. הרעיון הוא שלכל ציור יהיה בושם מותאם אישית, כך שנוצרת שכבה חושית נוספת סביב העבודה, שמרחיבה את החוויה מעבר למימד הוויזואלי.

אמיר פתאל, Sean standing in front of a painting, 150×150 cm, Oil on Canvas, 2025

האם משהו השתנה בך ובחוויית החיים שלך פה בעקבות ה-7 באוקטובר? כן, לצערי משהו בהחלט השתנה אצלי בעקבות התקופה הזאת. לפני כחודשיים עברתי חוויה מאוד לא נעימה סביב תערוכת הסולו שלי במקסיקו-סיטי. התערוכה כבר רצה כחמישה שבועות בצורה מאוד מוצלחת, ואז פתאום, כמעט ביום אחד, התחילה מתקפה מאוד אגרסיבית נגדי ברשתות החברתיות. קיבלתי מאות הודעות נאצה – גם בפרטי וגם בתגובות – על כמעט כל ציור שפירסמתי באינסטגרם. מהר מאוד זה כבר לא נשאר רק נגדי באופן אישי, אלא גלש גם להטרדה של הגלריה שעבדה איתי.

משם הדברים רק המשיכו להסלים. אנשים התחילו להגיע ולהפגין מול אירועים שהיו לי בגלריה, והאווירה הפכה להיות מאוד מאיימת ולא בטוחה. נוסף לזה ריססו צלבי קרס וסמלים אנטישמיים אחרים על חזית הגלריה, עד כדי כך שהמקום נאלץ לעבור שיפוץ. בסופו של דבר, מתוך חשש לביטחון של העובדים והמבקרים, נאלצנו לסגור את התערוכה שבועיים לפני המועד המתוכנן.

זו הייתה חוויה מאוד קשה עבורי, במיוחד כאמן שפועל בזירה בינלאומית ומאמין שתרבות ואמנות אמורות להיות מקום של דיאלוג ולא של שנאה. אבל לצד כל זה, היה גם משהו מאוד מרגש במה שקרה אחר-כך. ברגע ששיתפתי באינסטגרם את מה שעבר עלי, התחילו להגיע אלי אינספור הודעות תמיכה מאנשים מכל העולם, במיוחד מהקהילה היהודית בארצות-הברית, שהתגייסה בצורה מאוד חזקה – לא רק במלים, אלא גם במעשים. אנשים שיתפו את הסיפור, פנו לגלריה שלי בברלין ורכשו עבודות כדי להביע תמיכה. אז למרות שהחוויה עצמה היתה מאוד מטלטלת ולא נעימה, היא גם גרמה לי להבין עד כמה יש כוח לקהילה ועד כמה אנשים מוכנים לעמוד לצד אמנים ברגעים כאלה. במובן הזה, לצד התחושה של האכזבה וההלם, יצאתי מהאירוע גם עם תחושת חיבור ותמיכה מאוד חזקה.

אינסטגרם: amir.a.fattal@