המדור לחקר החלל: הגלריה במרכז ההנצחה בקריית-טבעון

איפה אנחנו?

הגלריה לאמנות ישראלית שוכנת במרכז ההנצחה בקריית-טבעון. במבנה גלריות לאמנות, ספרייה ציבורית, סינמטק, אולמות הרצאה ועוד. המרכז שוכן בתוך גן זיכרון הצופה אל הכניסה ליישוב ובמרכזו אנדרטה גבוהה ומרחב טקסים המשמש בעיקר לטקסי זיכרון ממלכתיים ומקומיים.

קצת על ההיסטוריה של המבנה?

מרכז ההנצחה, שנחנך בשנת 1987, הוקם על-ידי עמותה של משפחות שכולות מהיישוב, שאיבדו את יקיריהן במלחמת יום הכיפורים ושאפו לייסד מקום שבו הזיכרון יישמר וייטען במשמעות באמצעות חיי רוח, תרבות ויצירה. עם השנים הפך המרכז לאבן שואבת לפעילות תרבותית ואמנותית לתושבי האזור, מגיל הגן ועד זקנה. בלב המבנה חדר זיכרון שבו חקוקים שמות הנופלים. חלונות הזכוכית בחדר מחברים אותו לחלל המרכזי, כך שהזיכרון שזור באופן אורגני בחיי המקום.

תולדות האמנות?

הגלריה לאמנות ישראלית פועלת מאז פתיחת המרכז, והיא משמשת חלל תצוגה מוזיאלי מרכזי בצפון הארץ. מוצגות בה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות של אמנים ואמניות מהבולטים בישראל. בגלריה מתקיימים אירועי פתיחה, שיחי גלריה, ימי עיון והדרכות למבקרים בכל הגילים. באתר האינטרנט של המרכז תמצאו ארכיון של כל התערוכות משנת 2012 ואילך. בגלריה שלושה חללי תצוגה: הגלריה הגדולה, גלריית המבואה ומגדל המים, שמציגים 10–12 תערוכות בשנה.

מי הן הנפשות הפועלות?

אוצרת ומנהלת הגלריה משנת 2015 היא מיכל שכנאי – אוצרת, אמנית ומרצה לאמנות. בין המייסדות והאוצרות שפעלו בגלריה לאורך השנים: אסתי רשף, פרופ’ יעל גילעת, עידית לבבי-גבאי, טלי כהן-גרבוז וד”ר שחר מרנין-דיסטלפלד.

פרט מהמיצב ‘כלניות תמיד תפרחנה’ במגדל המים, מיצב סריגה קהילתי בהובלת שרה אבנין גנישר, 2024, צילום: דניאל רולידר

תערוכות בולטות שהתקיימו במרכז.

“אשכול התערוכות ליליין” (2026) – אשכול תערוכות רחב היקף שבחן את דמותו ופועלו של א”מ ליליין והשפעתו על השפה החזותית הציונית, תוך יצירת דיאלוג בין איור היסטורי לפרשנויות עכשוויות?
“רק לא חיימקה”, חיימי פניכל (2025) – תערוכת יחיד שעסקה באבל אישי ובתרבות ההנצחה הישראלית דרך שימוש בחומרים ובדימויים הלקוחים מן המרחב הציבורי ודרך זיכרון אישי.

“1973 – מפת סימון הזיכרון” (2023) – אשכול תערוכות לרגל 50 שנה למלחמת יום כיפור. 23 אמנים ואמניות הציגו מבט רב־דורי וביקורתי על השפעת המלחמה כתופעה טראומטית מתמשכת.

“עסק משפחתי” (2021) – ורד נסים וטל שוחט על חוויות ההגירה מארצות ערב כפי שהן משתקפות ביצירת הדור השני.

“על גיבורים” (2018) – תערוכה על ייצוגי גבריות וגבורה בעבודותיהם של אמנים ישראלים.

“ברוש לאור ירח”, אתי אברג’יל (2016) – תערוכת יחיד אוטוביוגרפית על ילדות בשיכון עולים בטבעון.

בשנים 2021–2022 התקיימו בגלריה במגדל המים שלושה פרויקטי רזידנסי בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות: “שולי הפנינים”, ירדן ארז – מופע מוזיקלי מותאם לחלל מגדל המים; “פן יבוא באבי”, סימה לוין – פרויקט בהשראת אגדות עם ממולדובה; עתר גבע וניבי אלרואי – מיצב וידיאו ופיסול, “100 שנים, פרק ראשון: שלכת”.

מראה הצבה בתערוכה ‘מדרש פתוח’ כחלק מאשכול תערוכות המחווה לליליין, 2026, צילום: דניאל סגל

כשאמנים מתכננים תערוכה, הם מחפשים חלל מתאים לאופי או לגודל של העבודות שלהם. אז בואו נדבר קצת טכני.

מטראז’ (בשלושת החללים יחד): כ־150 מ”ר. גובה תקרה: 2.7 מ’ בגלריה הגדולה ובגלריית המבואה, כ-12 מ’ במגדל המים. סוג רצפה: בטון מוחלק בגלריה הגדולה, ריצוף אבן בגלריית המבואה. תאורה: תאורת מסילות מקצועית עם ספוטים מתכווננים. חלונות: הגלריה הגדולה – ללא חלונות; מגדל המים – חלל עם חלונות לכל היקף הקומה העליונה.

משהו על אדריכלות המבנה. הגלריה מפעילה שלושה חללי תצוגה בעלי אופי ומבנה ארכיטקטוני שונה: הגלריה הגדולה היא מעין קובייה לבנה נטולת חלונות. יש בה חלל גדול זוויתי שיוצא ממנו חלל קטן, המשמש לרוב להקרנות וידיאו או תצוגה לעבודות אינטימיות. גלריית המבואה היא חלל לובי, חלל מעבר בין חלקי הבית השונים, והיא מקיפה את חדר הזיכרון. מסלול התצוגה בגלריה הוא חצי עיגול ומתאים בעיקר לעבודות דו-מימד. מגדל המים הוא חלל היסטורי משופץ, ובו מדרגות לולייניות המטפסות עד הקומה העליונה מוקפת החלונות. החלל נועד רק למיצבים המותאמים למקום.

כמה תערוכות מוצגות בדרך כלל במקביל בגלריה? לרוב שלוש, אחת בכל חלל.

חלומות לשינוי החלל? יש תוכנית מגירה להעברת הגלריה לגן הסמוך, הקמת בית-קפה והגבהת התקרה, אך אין צפי לביצוע בעת הזו.

שובל הכסף – מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך?

בעלי המבנה הם המועצה המקומית קריית-טבעון. המקום מנוהל על-ידי עמותה פרטית ללא מטרות רווח, ונתמך על-ידי משרד התרבות וקרנות ציבוריות. אפיקי הכנסה נוספים הם הדרכות, סדנאות, קורסים וסיורי אמנות. הכניסה חופשית.

האם אמנים מקבלים שכר על השתתפות בתערוכות? כן, לפי הנחיות משרד התרבות.

מי הם מקבלי המשכורות הקבועים במוסד? אוצרת הגלריה, צוות המינהלה, רכזות חינוך ושיווק.

תקציב? עד 2022 – כ־350 אלף שקל, 30% מהם משמשים לתקורות המרכז. בשנים האחרונות קוצץ התקציב ב־25%. הקיצוץ צפוי להעמיק, בעוד שההוצאות עולות.

מראה הצבה בתערוכה ‘יחפות’ – רונית אגסי, דרורה דומיני ועידית לבבי גבאי, 2025, צילום: לנה גומון

האם מתקיימת במקום פעילות חינוכית או קהילתית? בגלריה מתקיימות הדרכות לכל תלמידי טבעון מגיל הגן ועד התיכון, סיורים לקבוצות מבוגרים, שיחי גלריה, הרצאות, מופעים, פרפורמנס ופסטיבלים.

שת”פ עם השכנים? שיתופי פעולה עם מוסדות חינוך, מכללת אורנים, אגף הרווחה וקהילות מהכפרים השכנים.

מי קהל היעד? תלמידים, משפחות, חוקרים, אמנים, מבקרים מרחבי הארץ.

מה חסר ביישוב שלכם? תמיכה תקציבית קבועה ומנגנון מוניציפלי ייעודי לאמנות פלסטית.

אם אני רוצה להציע תערוכה לגלריה, איך אני עושה את זה?

ניתן לשלוח תיק עבודות למייל info@tivon-lib.org.il (לידי מיכל שכנאי).

חומרים, טכניקות, נושאים וסוגי תערוכות שהגלריה מתמקדת בהם?
הגלריה מציגה אמנות ישראלית עכשווית מכל מדיה, ונותנת עדיפות לנושאים של זהות, קהילה ומקום.

משהו נוסף?

הגלריה שואפת לשמש גשר בין יצירה עכשווית לקהל רחב, תוך טיפוח שיח פתוח, רגיש וביקורתי. היא שמה דגש על גיוון תרבותי, חדשנות ושילוב אמנים משלבי קריירה שונים – מתוך הבנה שהאמנות היא כלי חיוני לחיים אזרחיים, מוסריים וחופשיים. הגלריה פועלת כמרכז תרבותי חי ונושם, המחבר בין שדה האמנות לקהל המקומי והרחב, ומטפח שיח פתוח ומעמיק סביב סוגיות אמנותיות, חברתיות, פוליטיות ותרבותיות.

העשייה האוצרותית במקום מתמקדת ביצירת דיאלוג בין אמנים, יצירות והציבור, מתוך ראייה חינוכית-קהילתית, תוך עידוד מעורבות, סקרנות וחשיבה ביקורתית. כמו כן אנו שואפים להציג קול מגוון ולתת ביטוי לאמנים ואמניות מכלל הקבוצות והמגזרים בחברה הישראלית, מתוך תפיסה פלורליסטית ורגישה להקשרים תרבותיים וזהותיים. הגלריה מקדמת חדשנות אמנותית וניסיונות פורצי דרך, הן מבחינה רעיונית והן ברמת השפה החזותית והטכנולוגית, תוך מתן במה לעבודות עכשוויות השואלות תכנים מהשיח המקומי והעולמי כאחד.