אדוה דרורי, “האב הטורף את בנו”, 2026. טכניקה: ליבוד יבש בצמר כבשים טבעי. מחווה לציור “סטורן טורף אחד מבניו” של פרנסיסקו גויה. פרט מתוך המיצב “רחם קולקטיבית”, שמוצג בימים אלה במשכן לאמנות בעין-חרוד
היצירה מעבירה את המיתוס אל המציאות הישראלית העכשווית. היא מהדהדת את הביטוי ״ארץ אוכלת יושביה״ ומעלה את השאלה מה קורה כאשר מקום המבקש להגן על ילדיו נאלץ, פעם אחר פעם, להקריב אותם.
באמצעות דימוי עתיק של כוח, פחד ואובדן, היצירה בוחנת את המתח שבין אהבה לשליטה, בין הגנה להרס, ובין הרצון לשמר את הקיים לבין המחיר שמשלמים הדורות הבאים. בין אהבה לפחד, בין הגנה להקרבה, נחשפת טרגדיה אנושית שבה הכוחות שנועדו להבטיח חיים וביטחון עלולים להפוך לכוחות הטורפים את העתיד עצמו.