רב ערב 27.05.26

מופע מוזיקלי-סיפורי לילדים ולהורים בבית אבי חי | סיור מודרך בתערוכה ״התחדשות״ | אגם וקדישמן: מעבר לנגלה | דוד רוזנברג זוכה הפרס לציור ע”ש אסנת מוזס לאמנים צעירים | עדו שלמון, “רישום פלילי” בסירקין 21, חיפה

שלום,

מספרים על הרב זושא שהגיעו אליו שני יהודים כדי ליישב סכסוך ביניהם. הראשון הציג את טענותיו, והרב הקשיב ואמר לו: “אתה צודק”. השני הציג את טענותיו, והרב הקשיב ואמר גם לו: “אתה צודק”. אחד התלמידים שנכח בחדר שאל בתמיהה: “רבי, איך ייתכן ששניהם צודקים? הרי זה סותר!”. על כך השיב הרב, בנוסח המקובל: “גם אתה צודק”.

במאמרו “שובו של הדרקון היהודי טוען דוד שפרבר כי השיח האמנותי הדה-קולוניאלי הופך את ישראל ממדינה שהתנהלותה ניתנת לביקורת למייצגת אולטימטיבית של חטאי המערב, הקולוניאליזם והקפיטליזם. דרך בחינת התגלגלותו של הדימוי היהודי שהציג הקולקטיב האינדונזי טארינג-פאדי, טוען שפרבר ששיח האמנות נכשל בזיהוי האלימות הסימבולית הזו: במקום לעסוק בדימוי עצמו, הוא מסיט את הדיון אל תנאי הקבלה שלו, או אל סוגיות של צנזורה. בכך שפרבר מדגים כיצד שיח ביקורתי יכול לייצר שפה שבה אנטישמיות הופכת לכלי לגיטימי בשם המאבק הפלסטיני,ובכך מאבד את היכולת לבקר את האלימות הפועלת בתוך גבולותיו שלו.

שאול סתר חולק עליו. במאמרו “שיילוק ובריכת המים השחורים של עזה” הוא טוען שדימוי אינו ניתן לקריאה במנותק מהקשרו; שמלחמת עזה וההרס שישראל מחוללת, הטבח והכחשת הטבח, הם המציאות הקונקרטית שמייצרת את גל המחאה   לא האנטישמיות; ושהשיח על אנטישמיות הפך לכלי שרת פוליטי בידי ממשלת ישראל והציבור הישראלי להשתקת ביקורת לגיטימית. אך מעבר לוויכוח עם שפרבר, סתר מעלה שאלה כבדת משקל משלו:

“כעת אנחנו מתבוננים במראה של ונציה ומבינים כי יחסי אמנות ומדינה דורשים בירור דחוף, אקוטי, לעת הזאת […] ההבדלה המסוימת, החלקית, המצומצמת, של מעשה היצירה משולחיו וממממניו נמחצה כאן, ואיתה האפשרות לעשות אמנות שאינה הולכת יד ביד עם תוכנית הטיהור האתני וההשמדה בשתיקה, בדברי חלקות או בהסכמה מלאה. השאלה שעומדת לפתחנו היא כיצד עוד אפשר ליצור פה אמנות”.

שפרבר הגיב בעוד מאמר, “האם שיח ביקורתי מסוגל לבקר גם את עצמו?”.
“הבעיה אינה עצם הביקורת על ישראל”, כתב. “הבעיה מתחילה ברגע שבו ישראל חדלה להיות מקרה פוליטי-היסטורי קונקרטי והופכת לסמל מוחלט של רוע מערבי, קולוניאליזם ואלימות. […] לא רק ישראל הופכת בשיח הזה לסמל טוטלי של רוע, אלא גם פלסטין מוצבת בו כסמל מטאפיזי של טוב, גאולה ועתיד אוניברסלי ‘Palestine is the Future of the World’. אין כאן רק ביקורת פוליטית על מדינה מסוימת, אלא מבנה סימבולי בינארי שבו ישראל מגלמת את הרוע המערבי ופלסטין את ההבטחה לגאולתו. דווקא המבנה הדיכוטומי הזה רוע מוחלט מול טוב מוחלט הוא שמאפשר לדימויים אנטישמיים להופיע מחדש לא כסתירה לשיח הביקורתי, אלא כחלק אורגני ממנו”.

וכדברי הרב זושא שניהם צודקים. מי שטוען שאנחנו סותרים את עצמנו, או שאנחנו מעניקים לגיטימציה לדעות התומכות ברצח עם או באנטישמיות אינו צודק. אנחנו מתנגדים לשניהם במפורש. אפשר וצריך גם לבקר דימויים אנטישמיים וגם לדון ברצחנות של מדינת ישראל. אלה לא רק שאינם סותרים זה את זה, הם שייכים לאותו שיח מוסרי. 

עוד פרסומים השבוע באתר:

אליק מישורי כותב על התערוכה של ינעם צימבליסטה בגלריה חדר-בתדר בתל-אביב: “צימבליסטה מעניק ל-GIF אפיון סיזיפי עכשווי: לא עוד סלע שמתגלגל מטה ואז מועלה שוב, אלא פריים שחוזר על עצמו שוב ושוב, בלי שהמאמץ מוביל לשום מקום ובלי שאפשר לעצור. מחשבה מורכבת המסתתרת תחת בדיחה”.

פיטר יעקב מלץ, שהסטודיו שלו ברחוב תושיה נפגע מטיל איראני, מהרהר על המציאות העכשווית: “בתוך מציאות של פגיעות גופניות ומיניות קשות ובלתי ניתנות להכלה, מהדהדת גם פגיעות עמוקה במישור הסמלי: דימויי האון שנקשרו בזהות הישראלית נסדקו ונחוו כסירוס מטפורי.”

וב”בדיקת מציאות” מציגה אמירה זיאן וכותבת: “מצד אחד, אחיזה בשאריות של דגל קרוע שקשור לגורל שלנו, ומצד אחר, הצורך להחביא אותו מאחורי הגב בגלל הפחד והשנאה בחוץ. כאשה דרוזית וכאמנית, אני מוצאת את עצמי שומרת על משהו שבור בתוך מציאות שבה הזהות שלי היא גם המקלט וגם הסכנה”.

והפעם, במדור לחקר החלל: גלריה P8.

 



מה עושים השירים

מופע מוזיקלי-סיפורי לילדים ולהורים

פסטיבל “בית-חולים לספרים”, שבוע הספר למשפחות של בית אבי חי 

חמישי, כ”ו בסיוון, 11.6, בשעה 16:00

עם מאיה קוסובר, ניר גורלי, מאור כהן

אורח: מאור כהן

מוזיקה: נדב הולנדר

מה עושים השירים שבזכותם אנחנו לומדים, צומחים, מתקשרים וזוכרים? מה במנגינה מחזיר אותנו לרגע ההוא שבו חלמנו? ומה יש בה שמאפשר לנו להבין מה אנחנו מרגישים? במופע מוזיקלי-סיפורי ומסע בין שירי ילדות ישנים וחדשים, ניפגש עם יוצרי “שיר אחד”, מאיה קוסובר וניר גורלי.
לילדים ולהורים שרוצים לשיר את השירים האהובים כמו בפעם הראשונה.
המופע לגילים 8–12, כ-50 דקות.
כרטיס לאירוע מקנה כניסה חינם ליריד.

כרטיסים באתר בית אבי חי >>

 

קרדיט: סטודיו דב אברמסון

קרדיט: סטודיו דב אברמסון



סיור מודרך בתערוכה “התחדשות”

בהנחיית האמן אילן איטח

אוצרת: לי היא שולוב

שבת, 30.5.26, בשעה 11:00

סדנאות האמנים ירושלים, רח’ האומן 26, קומה 3, א”ת תלפיות, ירושלים

הרשמה בקישור הזה >> 

 

“התחדשות” היא תערוכת היחיד החדשה של האמן הירושלמי אילן איטח, אוטודידקט המצייר זה שנים בעין-כרם. איטח בורא בתערוכה זו את יצירתו מחדש לאחר ששריפה שפרצה בעין-כרם ביוני 2025 כילתה את הסטודיו שלו. ציורי נוף מונוכרומטיים נראים תחילה כעדות לחורבן השריפה, אך בהדרגה נגלה בהם צבע. מתוך השהייה וההתבוננות בטבע, בשאריות, בהריסות ובעצים השרופים איטח דולה סימני חיים הבוקעים מהאדמה ומכסים את הנוף בעוצמת חיותם.

 



אגם וקדישמן: מעבר לנגלה

מוזיאון אגם

אוצר: יניב שפירא

נעילה: 30.7.26

התערוכה “יעקב אגם ומנשה קדישמן: מעבר לנגלה” במוזיאון אגם מפגישה לראשונה בין שני ענקים באמנות הישראלית. שניהם בני אותה שכבת גיל, עולמם עוצב במקביל לכינונה של המדינה, ויצירתם זכתה להכרה מקומית ובינלאומית נרחבת. אגם אימץ את המימד הרוחני של המסורת היהודית כמקור השראה, קדישמן קידש את החילוניות והעמיד במרכז יצירתו שאלות של אחריות, חברה ומוסר. הצגתם זה לצד זה מבליטה שני זרמים מנוגדים באמנות הישראלית ובה בעת מחדדת המשותף ליצירתם מקומם המרכזי של נוף, טבע, שפה, סמלים יהודיים וישראליים ומזכירה לנו את כוחה המעורר של אמנות במיטבה לפעול על החושים ועל המחשבה.

מוזיאון אגם, רחוב מיש”ר 1, ראשון-לציון

yama.co.il

יעקב אגם ומנשה קדישמן מעבר לנגלה מראה הצבה במוזיאון אגם. צילום: שי בן אפרים

יעקב אגם ומנשה קדישמן מעבר לנגלה מראה הצבה במוזיאון אגם. צילום: שי בן אפרים



זוכה הפרס לציור עש אסנת מוזס לאמנים צעירים 2026: דוד רוזנברג

הפרס מוענק בשיתוף עם בית האמנים ירושלים

זוכה הפרס לציור עש אסנת מוזס לאמנים צעירים לשנת 2026, המוענק בשיתוף עם בית האמנים בירושלים, הוא האמן דוד רוזנברג. הפרס, המשלב מענק כספי בסך 10,000 שקל ותערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים, הושק בשנת 2007. תערוכתו של רוזנברג תיפתח ב-22 באוגוסט 2026.

נימוקי השופטים: “יצירתו של דוד רוזנברג חוקרת לעומק, ברגישות ומתוך גישה משחקית, את גלגולי הצורה של המדיום הציורי. רוזנברג בוחן את היחס בין פני השטח של הציור לבין תפקידו כמייצר אשליה. עבודותיו נבנות מתוך מחויבות לחקירה רצינית וקפדנית, המאזנת את עצמה באמצעות הומור ומודעות עצמית. זהו ציור פרפורמטיבי, הכולל דימויים אדריכליים וגרפיים, קומפוזיציות מורכבות ויצירת מבנים המהדהדים שלטים, חידות ותמרורי אזהרה. הבנתו המעמיקה בחומריות המדיום מבססת את מעמדו כאמן מבטיח, הפועל מתוך זיקה עזה למסורת הציור המופשט, הבינלאומי והישראלי כאחד. רוזנברג מתייחס לציור כאל שאלה: מהו דימוי? מהו הציור המופשט? מהו הרגע שבו היצירה מתפרקת? על מה היא נשענת? וכיצד, למרות הכל, המעשה הציורי נותר עכשווי ורלבנטי מתמיד? על מכלול זה מצאו השופטים את דוד רוזנברג ראוי לפרס עש אסנת מוזס לשנת 2026″.
חברי הוועדה: יערה אורן, אורן אליאב, שגיא אזולאי 

טקס הענקת הפרס ייערך ב-11.10.26 

דוד רוזנברג, יליד 1992, ירושלים, חי ויוצר בפרדסחנה.
בשנים 2022-2018 למד בבצלאל, המחלקה לאמנות.
תערוכת יחיד: 2025, “שדות מגנטיים”, המחלקה לאמנות בצלאל, אוצר: יוסף קריספל.

תערוכות קבוצתיות:  

2022 – “LIKE FATHER LIKE SON”, גלרית הקובייה, אוצר: דן אורמיאן

2021 – “ביכורים”, הגלריה החדשהטדי, אוצרות: סאלי הפטל

2020 – “המרכזית 1, פירמידה”, מרכז לאמנות עכשווית, חיפה, אוצרות: שירלי משולם

2019 – ארט ספייס

2018 – תערוכת אוספים, בצלאל

פרסים:

2020 – פרס הצטיינות, המחלקה לאמנות בצלאל

 

דוד רוזנברג, ללא כותרת, 2023, צבע ספריי על פלטת עץ

דוד רוזנברג, ללא כותרת, 2023, צבע ספריי על פלטת עץ



עדו שלמון | “רישום פלילי”

סירקין 21, חיפה

קומה שנייה, עד סוף המסדרון

פתיחה: 28.5.26, חמישי, בשעה 19:00

נעילה: שישי, 12.6.26

בתערוכה “רישום פלילי” הרישום מופיע לא כפעולה עדינה של תיאור, אלא כעודף: הצטברות, כפייה, בזבוז, כמעט פשע. מאות הדפים אינם מתארגנים לכדי נחמה או סדר, אלא לכדי שדה של מתח בין עדות לבין השחתה, בין סימן לבין פצע, בין עבודה ידנית לפעולה טקסית.

הרישום הפך מתגובה מיידית למציאות בלתי נסבלת לתהליך מתמשך של חקירת מערכות של דיכוי תרבותי.

המקום שבו כוח, אשמה, זיכרון ואלימות נרשמים על הגוף, על הדף ועל המרחב הציבורי.

השם “רישום פלילי” מחזיק כפילות: רישום כפעולה אמנותית ראשונית, ומנגד כעקבה, ככתם, כאשמה וכתיק פתוח. מקום שבו היד הרושמת היא גם עדה, גם חשודה, גם קורבן וגם תוקפת.

זהו גוף עבודות שמסרב להיות נקי: הוא פועל מתוך לכלוך, עודפות והומור שחור, ומתעקש לא לרפא את הפצע אלא להפוך אותו למפה.

 

שעות פתיחה:

שישי, 29.5.26, 11:00–15:00; שבת, 30.5.26, 11:00–15:00; חמישי, 4.6.26, 16:00–20:00; שישי, 5.6.26, 11:00–15:00; שבת, 6.6.26, 11:00–15:00; חמישי, 11.6.26, 16:00–20:00; שישי, 12.6.26, 11:00–15:00

ב-28.5.26 ייערך אירוע של מוזיקה אלקטרונית חיה, עם די.ג’יי פרנסיס

עקבו אחר הפייסבוק של עדו לקבלת עדכונים על הופעות ושת”פים בחלל בזמן התערוכה

עדו שלמון, ללא כותרת, 2026, צילום על ידי האמן

עדו שלמון, ללא כותרת, 2026, צילום על ידי האמן



לרכישת גיליונות מודפסים לחצו כאן >>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *