Oum Kultuv, this little bird \ כן לציפור?, 2023
נתאבל על החיים שלנו בקיום הזה.
חסרי שכבות הגנה נשכב מרותקים, מנותקים.
מידי פעם נשאל: מה לנו וליקום הזה ?
על מה נפל דבר ועל מה ייפול ?
על ספריי שלג, על דגל, על צבע עור?
ובאיזה צבע האור, למי הוא שייך?
מי אותי יאיר?
מי ילמד ערכי תבונה, מי ילמד ערכי תבוסה?
והרי ההיכנעות היא ויתור, היא חולשה, היא לא טבעית לנו.
מנגנון ההגנה שלנו רוצה להילחם ולהתגונן גם שאין לנו סיכוי.
הזמן טס מהר והמחשבה שלי איטית, במיוחד שהעצבות תופסת אותי.
אני כל כך יצירתית, אבל אין לי רעיון איך להציל את עצמי ואותנו.
גם שאגה של אריה היא חסרת טעם ברגע שהוא ניצוד.
הטבע יודע להיות כנוע, הוא יודע שהחזק תמיד שורד.
הוא לא מתאמץ להוכיח, הוא לא מחפש צדק.
הוא לא מחפש היגיון, הוא לא מבטא רגש, הוא לא בוכה, מדי פעם מקשקש בזנב.
הוא לא מדפדף סרטונים, הוא לא צופה בחדשות.
אינו בורח למקלטים ולא מנסה להספיק ולהגיע בזמן.
הוא לא ממהר לשום מקום, אולי כי אין לו מקום.
אז אם אני רוצה למדוד ואם אני רוצה לנדוד.
אני צריכה כל הזמן להסיט את המחשבות שלי, את הרגשות שלי, את התחושות שלי.
לגרש כל פעם מחדש את היונים הטורדניות.