המדור לחקר החלל: גלריה P8

איפה אנחנו

הגלריה פועלת זה עשור בחלל בקומת הקרקע ברח’ הפטיש 1 בדרום תל-אביב, בין כנסייה של מהגרים ממרכז אמריקה לנגרייה, בגבעת הרצל – ממש מחוץ למתחם קריית-המלאכה וקרוב לארטפורט, המעבדה, גלריה בצלאל ועוד. בסוף השנה ניאלץ לעזוב את החלל האהוב הזה לחלל גדול יותר, עקב שינוי מבחני התמיכה של משרד התרבות, מקווים שבאותו האזור.

היסטוריה

החלל הוא חלק ממבנה עם שימושים שונים: בקומת הקרקע פועלים כמה עסקים, ובקומות מעלינו דירות מגורים. חלל הגלריה היה בעבר עסק, ושיפצנו אותו באופן עצמאי כשעברנו אליו לפני עשור מהגלריה ברחוב יהודה הלוי.

תולדות האמנות

גלריה P8 היא גלריה שיתופית שהקימה קבוצת אמניות ואמנים בשנת 2008 ושכנה תחילה ברח’ פורייה 8 בשכונת נגה ביפו (ומאז אנחנו עם השם, למרות שהכתובת השתנתה כמה פעמים). המשמעות של גלריה שיתופית היא שאנחנו מאוגדים כעמותה ומפעילים את הגלריה בהתנדבות על כל המשתמע מכך: מבניית לוח התערוכות, ניהול תקציב ויחסי-ציבור ועד תפעול המשמרות ושטיפת הרצפה. הקבוצה מונה 10–12 חברות וחברים, שפרטים עליהם ניתן למצוא באתר שלנו. לאורך השנים הוצגו בגלריה כמה עשרות תערוכות, שגם את הפרטים שלהן ניתן למצוא באתר.

מראה הצבה מתוך ‘Remeber I was Someone’, רוני בן-פורת, אוצרת סאלי הפטל נווה, 2024, צילום: דניאל חנוך

הנפשות הפועלות

הגלריה נוסדה על-ידי אורה ראובן. יש לנו חברים ותיקים מאוד לצד צעירים וצעירות, ומשך הפעילות של כל אחד מהם משתנה. אנחנו משתדלים לשמור על תמהיל מגוון של 10–12 חברים העוסקים בתחומים שונים של אמנות פלסטית.

תערוכות בולטות שהתקיימו בגלריה

החלל שלנו אלכימי – משהו בפרופורציות המלבניות ובתקרה הגבוהה משמש קופסה מושלמת לתערוכות מתחלפות ומאפשר לכל תערוכה להפוך את החלל על פניו ולהיראות שונה לגמרי. כך התארחו אצלנו במהלך השנים תערוכות מיצביות טוטאליות כמו “שגגה” של צביקה קנטור, שמילא את החלל מהרצפה ועד התקרה במגזרות קרטון עצומות (אוצרת: יעל גילעת); “Eternal Digital Detox”, תערוכה זוגית של צמד האחים הגרמנים סבסטיאן וכריסטוף מוגה, ששוטטו במרחב העירוני סביב הגלריה והפכו אותה למחסן עצום של ממצאים, עבודות, בקבוקי בירה ריקים ונייר גרוס (ליווי: נעמה קלימן).
החלל אירח גם תערוכות אישיות ועמוקות, כמו “עכשיו כשיש אור, תצלמי” של שירז גרינבאום (אוצר: אבשלום סולימן), שהציגה גוף עבודות צילומי אישי שעסק בפוסט-טראומה של דור שני להלומי קרב. התערוכה “הסיפור העצוב שלא ייאמן על הארגמונית אדומת הפה” של אפרת גל-נור (שגם אותה אצר סולימן) היתה פרק נוסף במסעותיה של גל-נור בעקבות הספר “הדרך לעין-חרוד”. היא הציגה ציורים מונוכרומטיים גדולי ממדים לצד ראיונות וידיאו. בתערוכה “ראייה נוטלת” (אצרה חברת הגלריה לי ברבו) הציג רועי קופר שני גופי עבודות גדולים המטפלים בהתבוננות בנוף ובאופק באופנים הפוכים: קונקרטי וטיפולוגי מול טיפול מופשט.
חברי הגלריה מציגים בקביעות תערוכות יחיד וגם תערוכות משותפות כמו אחת התערוכות שפתחו את החלל, “אגו טריפ” (אוצרת: תמר לב-און), שבה הוצגו עבודות של חברי הגלריה כשהן מסודרות ברצף משולש העוקב אחרי תיאוריית חלקי הנפש של פרויד. בין תערוכות היחיד שהציגו חברות הגלריה בשנים האחרונות ניתן למנות את “ימי ביניים” של סלי קריסטל – מיצב פואטי שמתבונן בתקופת החיים העכשווית המורכבת ועבודה ממנו מוצגת ממש בימים אלו בתערוכה קבוצתית שלנו בגלריה ביתא בירושלים – “משקל נשמה” של ינון כלפון, שהרחיבה עיסוק ארוך שנים שלו בפירוק מנגנון הצילום והפעולה הפרפורמטיבית שיש בו; “הדרן”, שבה עטפה תמר לב-און את הגלריה ברישום מונומנטלי של תיאטראות וחללי הופעות שקרו בהם מקרי מוות תוך כדי הופעות; Don’t Forget I was Someone””, של רוני בן-פורת, שעסקה בהפקעה של אבל פרטי בתוך תרבות השכול הישראלית; “טינקטורה” של רונית מירסקי, שעסקה בפצעים קולקטיביים ובאפשרויות של ריפוי דרך הדפסי מונופרינט של פרחי היביסקוס; ו”אלף” של כרמלה וייס, שפירקה את כרך א’ של האנציקלופדיה העברית לגוף עבודות רישומי טוטאלי שעטף את חלל הגלריה.

כשאמנים מתכננים תערוכה הם מחפשים לא פעם חלל מתאים לאופי או לגודל של העבודות שלהם. אז בואו נדבר קצת טכני

מטראז’: 48 מ”ר; גובה תקרה: 4.7 מ’; סוג רצפה: לינוליאום; חלונות: אין; תאורה: פסי צבירה לספוטים מתכווננים ומנורות תקרה קבועות.

מראה הצבה מתוך ‘Eternal Digital Detox’, סבסטיאן וכריסטוף מוגה, אוצרת נעמה קליימן, 2023′ צילום: ינון כלפון

בסקאלה שבין קובייה לבנה סטרילית למפעל לייצור תחמושת מהמאה ה-17 – מיקום החלל מבחינת אדריכלית

קובייה לבנה עם רצפה אפורה בחלל תעשייתי למחצה.

כמה תערוכות מוצגות במקביל

אחת.

חלומות לשינוי ושיפוץ החלל
אנחנו מחפשים בימים אלה את החלל הבא של הגלריה. אנחנו מקווים מאוד להישאר באזור הנוכחי ובקומת קרקע, חשופים ונגישים לרחוב ולקהל מזדמן (אם יש בעלי נכסים בקהל – דברו איתנו).

בעלי המבנה

מבנה פרטי בחוזה שכירות.

המודל הכלכלי שמחזיק את הגלריה

גלריה שיתופית (עמותה) ללא מטרות רווח.

תמיכות

אנחנו נתמכים על-ידי משרד התרבות בתקנת גלריות ובתמיכה משלימה של עיריית תל-אביב.

אפיקי הכנסה נוספים

ערכנו כמה תערוכות מכירה בעבר.

דמי כניסה

אין.

האם אמנים נדרשים לשלם בעבור הצגה בחלל?

לא.

האם אמנים מקבלים שכר על השתתפות בתערוכות?

מאז שנכנסנו למעגל התמיכה של משרד התרבות, כבר כמעט עשור, אנחנו משלמים שכר אמנים ומתקצבים הפקת עבודות בהיקף המקסימלי שהתקציב השנתי שלנו מאפשר. משתדלים להיות נדיבים ככל הניתן.

מקבלי משכורות קבועים

האוצר המלווה של הגלריה, אבשלום סולימן, מנהלת כספים ורואה-חשבון.

מראה הצבה מתוך ‘הדרן’, תמר לב-און, אוצר אבשלום סולימן, 2022, צילום: דניאל חנוך

מתנדבים

כל חברי הגלריה עובדים בהתנדבות בהיקף המתקרב לרבע משרה. לכולנו יש תפקידים המאפשרים לנו להסתמך על המשאבים הפנימיים של הקבוצה כדי לצמצם הוצאות ולתמוך בהפקת תערוכות. בין התפקידים שאנחנו ממלאים בהתנדבות: בניית לוח התערוכות, עיצוב גרפי, ניהול אתר, צילום ותיעוד, יחסי-ציבור, תאורה ועוד, לצד תפקידים רשמיים בעמותה כמו חברות בוועד המנהל.

פעילות חינוכית או חברתית

פעילויות נלוות בגלריה הן תמיד נגזרת של התערוכה המציגה ומשתנות בהתאם אליה. מלבד שיחי גלריה וסיורים, אנחנו עורכים בכל תערוכה פעילויות נלוות נוספות בצורת הרצאות, סדנאות ואירועים. רבים מחברי וחברות הגלריה מלמדים ומביאים את הסטודנטים לביקורים בחלל.

קהל היעד

כולם. אנחנו כמובן פונות לקהל המקצועי ולקהל שוחרי האמנות, אבל אנחנו שמחות ומשתדלות להגיע גם לעוברי אורח, לשכנים, לקבוצות ולכל מי שרק אפשר, ולשמור על סטנדרט מקצועי גבוה לצד תוכן נגיש. תשאלו את משה השכן – יש לו חנות צנרת אצלנו בבניין. הוא הראשון לבוא לראות כל תערוכה שנפתחת בגלריה.

מה חסר בעיר

בתקופה הזו מה שהכי חסר לנו, כמו לבערך 40% מתושבי תל-אביב, זה מרחב מוגן. בזמן המלחמה הגלריה עמדה סגורה כי אין מרחב מוגן ציבורי במרחק סביר ממנה. חזרנו לפעול כשהפסקת האש נכנסה לתוקף.

ולסוד השמור ביותר של שדה האמנות בישראל: אם אני רוצה להציע תערוכה לגלריה, איך אני עושה את זה?

אנחנו לא עובדים עם קול קורא – מוזמנות ומוזמנים לשלוח למייל של הגלריה הצעות לתערוכות, והוועדה הרלבנטית תחזור אליכם אחרי שנבחן אותן. בהצעה לתערוכה יש לציין שם אוצר/ת מלווה, להראות עבודות קודמות ולצרף טקסט מפורט על גוף העבודות המוצע.

באתר הגלריה קיים מייל לשלוח אליו תיקי עבודות?

בטח, אבל הנה: gallery.p8@gmail.com

מראה הצבה מתוך ‘ימי ביניים’, סלי קריסטל, אוצרת מיטל כץ מינרבו, 2025, צילום: אלעד שריג

חומרים, טכניקות, נושאים וסוגי תערוכות שהגלריה מתמקדת בהם

אין לנו מיקוד נושאי או מדיומלי – אבל בדרך כלל נעדיף לקבל מבחוץ תערוכות זוגיות או קבוצתיות. לוח התערוכות שלנו בנוי בחלקו מתערוכות יחיד של חברי הגלריה, שאליהן מצטרפות תערוכות באחריות אוצר הגלריה ותערוכות אורחות נוספות. כיוון שאנחנו שואפות לייצר לוח תערוכות מגוון ככל האפשר, נעדיף שהתערוכות האורחות יהיו תערוכות מרובות משתתפים.

משהו נוסף?

בלבה של הגלריה עומד כוח הסינרגיה המניע אותה להתקדם ולהתפתח בזירה האמנותית, תוך שימוש במשאבים אישיים באופן שיתופי. כעמותה ללא מטרות רווח, כל הכנסה של הגלריה מושקעת בקיום הגלריה, וכל סכום שנותר לנו ניתן לאמנים המציגים אצלנו, כשכר אמן וכתקציבי הפקה. אנחנו מאמינים בקידום אמנות מקומית עצמאית, ושמחים לתת במה לאמנים צעירים וותיקים כאחד.

אנחנו בחיפוש מתמיד אחר שיתופי פעולה חדשים שיהיו מועילים, מקוריים וחדשניים, ופועלים כקבוצה הן להצגת תערוכות בגלריה שלנו והן כקבוצת אמנים מחוץ לגלריה. ביוני 2023 הצגנו תערוכה קבוצתית של חברי הגלריה באוצרות אבשלום סולימן בגלריה Neue Galerie im Höhmannhaus באוגסבורג שבגרמניה. לתערוכה זו היתה תערוכת המשך בגלריה המפעל בירושלים ביוני 2024, וממש בימים אלה אנחנו מציגים שוב כקבוצה בגלריה ביתא בירושלים, באוצרות ליטל מרקוס מורין.

אנחנו תמיד פתוחים לשיתופי פעולה ולרעיונות חדשים. אנו מעודדים אמנים, גלריות, אוצרים, אנשים או מוסדות לשלוח לנו הצעות ורעיונות לעבודה משותפת, בתוך הגלריה ומחוצה לה.