קוראות וקוראים יקרים,
מה ניתן ללמוד מהופעתם של דימויים אנטישמיים באמנות העכשווית, ולא פחות מכך – מה ניתן ללמוד מן השיח הפרשני על אודותיהם? במאמר “שובו של הדרקון היהודי“ בוחן דוד שפרבר את התגלגלות הדיון בדימוי היהודי שהציג הקולקטיב האינדונזי טארינג-פאדי, תחילה בדוקומנטה ה-15 בקאסל בשנת 2022, ולאחרונה גם בביאנלה בוונציה. בניתוח של מגוון מאמרים והתייחסויות לאירועים, טוען שפרבר כי השיח האמנותי הדה-קולוניאלי בישראל ומחוצה לה מאפשר להפוך את ישראל ממדינה שהתנהלותה ניתנת לביקורת למייצגת אולטימטיבית של כל חטאי המערב, הקולוניאליזם והקפיטליזם. לטענתו, שיח האמנות נכשל בזיהוי האלימות הסימבולית הזו, שכן הוא מעדיף להסיט את הדיון מהדימוי עצמו אל “תנאי הקבלה” שלו, או אל סוגיות של צנזורה. בכך הוא מדגים כיצד ביקורת מייצרת שפה שבה האנטישמיות הופכת לכלי לגיטימי בשם המאבק בכיבוש, ובכך מאבדת את היכולת לבקר את האלימות הפועלת בתוך גבולותיה שלה.
עוד ב”ערב רב”:
במאמרה “להטוטן הגילוי הכיסוי“ מנתחת דליה מנור את עבודתו של יוסף קריספל, ה”מלהטט בין טכניקות שונות ומבצע ניסויים בחומרים ובאופני ביצוע, בוחן שוב ושוב כיוונים חדשים ובתוך כך חוזר אל מוטיבים שכבר טיפל בהם. ציורו מהדהד מגמות עולמיות בציור של המאה ה-21 ונבדל במובהק ממסורות מקומיות של ציור ישראלי”.
אורית בולגרו במאמר “פנורמה: הספרה של אטלס“, מתוך קטלוג התערוכה שאצרה במוזיאון בת-ים
במדור “שמירת מוחות” מתארחת מיטל כץ מינרבו
ובמדור “בדיקת מציאות” מתארח כרים אבו שקרה
דוד נאמן | “מפגשים אלכימיים” | הדפסים
פתיחה: 15.5.26, בשעה 12:00
גלריה טובה אוסמן
רח’ בן-יהודה 100, תל-אביב
העבודות בתערוכה נולדו מתוך ניסיון אלכימי להפוך פחד, כעס ואיום קיומי לדבר שניתן לשאת, להבין ואולי אף לזקק ממנו יופי. מול הקיטוב, הקרע והאלימות, התגובה הראשונית היתה השלכת צבע שחור על הבד – מחווה של פורקן, אך לא של טרנספורמציה. מכאן החל תהליך של רישום בעיפרון, בפחם ובדיו לבן על נייר שחור – פעולה אינטימית, כמעט טקסית. דמויות מיתיות כמו זֵאוּס, הסְּפִינְקְס ופָּאן, דמויות שצילמתי במחאות ודימויים מתולדות האמנות נשזרו יחד: מיתוס ומציאות, ארכיטיפ ואדם. גם אדִיפּוּס ואַנְטִיגוֹנֶה מופיעים כאן כביטוי לכאב, לגורל ולחסד. העבודות עברו סריקה ועיבוד דיגיטלי, ולבסוף נותרו בשחור-לבן – הרחקה מודעת מן ה”כאן ועכשיו” אל ליבת הטרגדיה. זהו מפגש בין האישי למיתי, בין העכשווי לקלאסי, מפגש המבקש להפוך כאב למשמעות ושבר לאפשרות של תיקון.

דוד, לקיחת אחריות, 2025, הדפס דיגיטלי
ביכורים | חממה לילית של רעיונות
תיקון ליל שבועות בבית אבי חי
חמישי, ה’ בסיוון, 21.5.26, בשעה 23:00
בליל שבועות ניפגש ללימוד ירושלמי בעקבות הפירות הרעיוניים שדרכם אנחנו מבקשים להצמיח ולהתחדש. יחד עם דוברים וחושבים מתחומי דעת מגוונים נבקש ללמוד מהעבר ומהחוויות של עמנו, ולהפנות מבט רענן ובראשיתי למציאות חיינו, על הסדקים ועל הקשיים שגלומים בה.
משתתפים: אסף פנחסי • אלכס רויטמן • בלהה בן-אליהו • גורי אלפי • גילי זיוון • גלית חוגי
דניאל טאוב • דניאל שוורץ • יאיר אגמון • יעל גידניאן • מוטל גורדון • מוקי צור
מרים גולדשטיין • משה סמואלס • נדב הלפרין • עמיר לב • עמית צפריר • עקיבא נוביק
רינה מצליח • רחלי מלק-בודה • רואי רביצקי
* רצועות תוכן באנגלית וברוסית | רצועת תוכן מיוחדת לבני נוער
הכניסה על בסיס מקום פנוי
רח’ המלך ג’ורג’ 44 פינת רחוב קק”ל, ירושלים

סטודיו דוב אברמסון
“קריטי משותף” 2026
תערוכה חדשה ב”חממה לאמנות מקום” מבית מוזיאוני חיפה
מועדי פתיחה: א’–ה’, 16:00-10:00
נעילה: 24.09.26
רח’ שבתאי לוי 24, חיפה
הכניסה חופשית
במציאות שנעה בין לחימה להפסקת אש, בין מאבקים ותנודות היסטוריות, האמנים בתערוכה מבקשים להגדיר מחדש מהם הדברים הדחופים; מה קריטי למשותף וליחיד.
בשנה החולפת פעלו אמני החממה עם קהילות, במרחבים ציבוריים ובמפגשים יחידניים, ביצירה אמנותית שחומריה הם נוכחות, דיאלוג ומפגש אנושי. מבנים, שכונות וסלונים פעלו כסטודיו. רחובות שימשו מרחבי תצוגה ומחקר. האמנים המשתתפים נבחרו לשנה של פעולה בליווי צוות החממה ובתמיכת מוזיאוני חיפה. הם נבחרו על בסיס רעיונותיהם השאפתניים והישימים לבירור תוכני, מחקרי, זהותי עמוק ומקורי, כל אחת בפרויקט הספציפי שלה, ובשיתוף של אחרים בתהליך היצירה.
תהליך היצירה נפתח בעיצומה של מלחמה אחת, והגיע לשיא בעיצומה של אחרת. הפרויקטים מבקשים לכנס כוחות אנושיים אל מול המציאות וביחס אליה, לפעול עליה בחזרה ולא להיפעל. ליצור, לטעת משמעות, להתעקש על הרוח, להפעיל חלקים בהוויה שמשתתקים נוכח אזעקות והפצצות. הם שואלים שאלות עם סימני קריאה, הם קוראים כולם “אף על פי כן”. זו אמנות שבבסיסה דחיפות ומחויבות לחיים בגרסתם המלאה.
“קריטי משותף” היא תערוכת אמנות המתעקשת על חלקים זהותיים משותפים שבונים חברה ומבנים יחד.
עוז זלוף
אוצר החממה לאמנות מקום.

קריטי משותף 2026, צילום הצבה: ג’ני כצנר
עדו שלמון | “רישום פלילי”
סירקין 21, חיפה
קומה שנייה, עד סוף המסדרון
פתיחה: 28.5.26, חמישי, בשעה 19:00
נעילה: שישי, 12.6.26
בתערוכה “רישום פלילי” הרישום מופיע לא כפעולה עדינה של תיאור, אלא כעודף: הצטברות, כפייה, בזבוז, כמעט פשע. מאות הדפים אינם מתארגנים לכדי נחמה או סדר, אלא לכדי שדה של מתח בין עדות לבין השחתה, בין סימן לבין פצע, בין עבודה ידנית לפעולה טקסית.
הרישום הפך מתגובה מיידית למציאות בלתי נסבלת לתהליך מתמשך של חקירת מערכות של דיכוי תרבותי.
המקום שבו כוח, אשמה, זיכרון ואלימות נרשמים על הגוף, על הדף ועל המרחב הציבורי.
השם “רישום פלילי” מחזיק כפילות: רישום כפעולה אמנותית ראשונית, ומנגד כעקבה, ככתם, כאשמה וכתיק פתוח. מקום שבו היד הרושמת היא גם עדה, גם חשודה, גם קורבן וגם תוקפת.
זהו גוף עבודות שמסרב להיות נקי: הוא פועל מתוך לכלוך, עודפות והומור שחור, ומתעקש לא לרפא את הפצע אלא להפוך אותו למפה.
שעות פתיחה:
שישי, 29.5.26, 11:00–15:00; שבת, 30.5.26, 11:00–15:00; חמישי, 4.6.26, 16:00–20:00; שישי, 5.6.26, 11:00–15:00; שבת, 6.6.26, 11:00–15:00; חמישי, 11.6.26, 16:00–20:00; שישי, 12.6.26, 11:00–15:00
ב-28.5.26 ייערך אירוע של מוזיקה אלקטרונית חיה, עם די.ג‘יי פרנסיס
עקבו אחר הפייסבוק של עדו לקבלת עדכונים על הופעות ושת“פים בחלל בזמן התערוכה

עדו שלמון, ללא כותרת, 2026 צילום על ידי האמן



האדרכלית עליאל קיי, שותפה עמיתה במשרד קיסלוב קיי אדריכלים ומרצה ותיקה במחלקה לאדריכלות, נבחרה לכהן כראש בית-הספר לאדריכלות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. קיי תחליף את האדריכלית פרופ' אלס ורבקל, שעמדה בראש בית-הספר בשנים האחרונות.
קיי, בוגרת המחלקה בהצטיינות, עבדה כמרכזת ומנחת סטודיו שנה א', ובהמשך כמנחת סטודיו הפביליון. קיסלוב קיי אדריכלים זכה בתחרויות מרכזיות, ובהן תכנון קמפוס החינוך ברמת-אפעל, בניין העירייה וכיכר העיר אילת, הפיתוח של האנגר 2+3 בנמל יפו, המרכז הקהילתי ברמת-אביב הירוקה וקמפוס החינוך באור-יהודה. קיי היא מן המקימים של "קבוצה וכו'", קבוצה יוצרת העוסקת באקטיביזם חברתי ובחקר המרחב הציבורי. עבודותיה הוצגו בביאנלה הבינלאומית לאדריכלות ברוטרדם, בביאנלה לאדריכלות ואדריכלות נוף בבת-ים, במוזיאון ישראל, בבית הנסן בירושלים ובמסגרות אחרות. זוכת פרס קרן אמריקה-ישראל ושני פרסי הצטיינות מטעם בצלאל.
מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית הודיע על רכישת שבע עבודות אמנות ישראלית לאוסף הקבע שלו, במימון קרן הרכישה על שם צילה ירון ז"ל. סך הרכישות לשנים 2025–2026 עמד על 200,000 ש"ח, ובהן עבודות של זיוה ילין, אלהם רוקני, אמירה זיאן, מיטל כץ מינרבו, חנאן אבו חוסיין, אפרת גל-נור וורד אהרונוביץ. 

