עידו מרקוס, Aganet Orenge, שמן על בד, 200×200 cm, 2024-2025
“הדימוי מרגיש לי קשור לתקופה האפורה בה אנו נמצאים, נעים בעיסה בין ידיעה לידיעה, נטולי יכולת להגיב לכמויות המידע והחדשות.
למרות שלרוב כצייר הרגשתי שציור הוא מדיום איטי שאינו דורש או יכול להגיב למציאות, המציאות התהפכה ואיתה המצב הקשה, שאין לו סוף נראה לעין.
סדרת הציורים מלפני שנתיים קוברים בתוכם עשרות ציורים. כאשר דימויים הגיחו, נרשמו ונמחקו, הדהוד למציאות שבחוץ החל לטפטף פנימה: דימויים בנאליים של אישה בהריון, אם וילד או קבוצת אנשים הפכה מאז תחילת המלחמה לדימויים מצמררים.
שם הסדרה הגיע מהכתום הזרחני שהיווה בסיס לציור, ובמקום לתת אור ולאחד את האלמנטים השונים, יוצר אווירה אפלה ורעילה המבעבעת מתחת לדימויים השונים. בנוסף, הוא נוגע בנשק בו השתמשו האמריקאים במלחמת וויאטנם כנגד צמחייה ואוכלוסיות שונות, מה שהתברר לאחר מכן כחרב פיפיות שפגעה גם בחיילים ובדורות קדימה של שני צידי הלוחמים.”