קוראות וקוראים יקרים,
קוראות וקוראים יקרים,
האמן, הסופר והסאטיריקן יאיר גרבוז נפטר היום (רביעי) בגיל 80. הוא היה אמן ותיק ומוערך, מורה ומנהל המדרשה לאמנות בית-ברל, חבר מערכת המדור העיתונאי הסאטירי ״דבר אחר״, פובליציסט ופעיל מרכזי בעולם האמנות המקומי מסוף שנות ה-60 עד ימינו. גרבוז הקפיד לקיים קשרי חברות וקשרים מקצועיים עם אמנים ואמניות בני דורות שונים, וחיבר מאמרים רבים על יצירותיהם, שחלקם פורסמו גם ב״ערב רב״.
הלווייתו תיערך מחר (יום שישי) בבית העלמין האזרחי ״מנוחת עולם״ בנתניה.
השבוע הודיעו השופטות בביאנלה לאמנות ה-61 בוונציה שלא ישפטו תערוכות שמייצגות מדינות ש”מנהיגיהן מואשמים בפשעים נגד האנושות על-ידי בית-הדין הפלילי הבינלאומי”. כיוון שמנהיגי ישראל עומדים בפני כתבי אישום בבית-הדין הפלילי הבינלאומי, מסתמן שהמדינה אמנם תשתתף בביאנלה (באמצעות עבודתו של בלו סמיון פיינרו), אולם היא לא תעמוד לשיפוט במסגרת התחרות הרשמית של תערוכת הענק.
החלטת השופטות מאירה שוב את הקשר הסבוך בין אמנות ותרבות לפוליטיקה ולאומיות, ומעלה את השאלה אם אמנות יכולה לפעול באופן עצמאי כשהיא מתפקדת כמעין ענף יצוא של מדינה. שאלה זו עומדת בתשתית ההיגיון של תערוכה על בסיס תצוגות לאום. היא היתה רלבנטית עם ייסוד הביאנלה בשנת 1895, המשיכה ללוות את התצוגות בימי עלייתם של משטרים חשוכים יותר ופחות בכל רחבי העולם לאורך המאה ה-20, והיא צפה שוב בשנים האחרונות לנוכח הימנעותה של רוסיה מלהשתתף באירוע בשנים 2022 (אז בוטלה התערוכה בהחלטת האמנים, שביקשו להביע סולידריות עם אוקראינה המותקפת) ו-2024 (כשרוסיה פשוט ויתרה על השתתפות ואיפשרה לבוליביה להשתמש בביתן התצוגה שלה), וחזרתה השנה על רקע מחאות.
העובדה שישראל תציג אך לא תישפט מדגישה את המעמד האנומלי של האמנות המקומית כיום: נוכחת פיזית, מוגנת יחסית על בסיס קשרים דיפלומטיים וכלכליים, אך מודרת רעיונית מהשיח הבינלאומי, שמעניק לה יחס שנע בין הוקעה להתעלמות.
בינתיים ב”ערב רב”:
“‘פיסול בישראל במאה העשרים’ הוא פרויקט כפול”, כותב ידידיה גזבר על ספרו החדש של גדעון עפרת. “המארז הגרפי שלו והצהרותיו הרשמיות בנויים כניסיון ליצור קאנון: להציע תזה אחת, להיות בעל בית על הידע. הספר עצמו הוא ניסיון להפליג אל הים תוך תיעוד המסע. אמנם בסופו של המסע יש מיפוי, אבל לא ברור של איזו טריטוריה ואיפה אורבים נחשי הים”.
הדס עפרת כותב על “זוג או פרד”, תערוכה זוגית של נעה ארד-יאירי ויובל יאירי במפעל
והמדור לחקר החלל מתארח הפעם בגלריה סטודיו משלך בירושלים
דפנה: רקמה של כאב וחוטים
אירוע פתיחה ‧ 1.5.26 ‧ יום שישי ‧ 10:00 ‧ הכניסה חופשית
ביום שישי, 1.5.26, תיפתח בבית הנסן תערוכת יחיד מיוחדת לזכרה של דפנה קלוגר (1995–2024). קלוגר יצרה בסריגה, באריגה ובריקמה עולם אמנותי אישי ועמוק. התערוכה היא מחווה ליצירתיות שלה, לחוסנה ולחותם שהותירה בלב כל מי שהכיר אותה.
בתערוכה מוצגות עבודות המשקפות את התפתחותה כאמנית ומבטאות רצף רגשי מורכב ועדין. האוסף כולל פרויקטים מתקופת לימודיה, עבודות אישיות שלא נחשפו עד כה ומתנות שיצרה לבני משפחתה, שיוצגו באגף המזרחי בבית הנסן.
במהלך התערוכה יתקיימו אירועים וסדנאות, בשיתוף שנקר, הגראז’ ועוד.
אוצרת: יובל עציוני.
עיצוב: Shanikwa
מפגשים בספרייה
סדרה בת ארבעה מפגשים עם משוררים וסופרים ירושלמים
בהנחיית ד”ר טפת הכהן-ביק בספריית בית אבי חי
החל בי”ט באייר | 6.5.26 | 20:00
מחיר: 10 ₪
המפגש הקרוב: רביעי | י”ט באייר | 6.5.26 | 20:00 | ספריית בית אבי חי
הסופר צבי פרידלנדר ישוחח עם ד”ר טפת הכהן-ביק על ספר ביכוריו, “כיכר פריז”, ספר ירושלמי בכל רמ״ח איבריו, שנדמה בה בעת כיצירה שאינה מכאן או מעכשיו. בשיחה נתחקה עם פרידלנדר אחרי כמה מהז’אנרים, היצירות והמחברים הגדולים שהשפיעו על קולו הספרותי הייחודי, ונזהה ב”כיכר פריז” את קולותיה של המקהלה הזאת.
המפגשים הבאים:
רביעי | י”ח בסיוון | 3.6.26 | 20:00 עם המשוררת רות פוירשטיין על ספרה “עיר אין-גולה”
רביעי | טז” בתמוז | 1.7.26 | 20:00 עם המשוררת שלומית נעים-נאור על ספרה “דבר האבד”
רביעי | ט”ו באב | 29.7.26 | 20:00 עם המשורר דוד ניאו בוחבוט על ספרו “ריבון עולם שירה”
לינק לאירוע >> https://www.bac.org.il/events/?eventID=24213
דימוי: סטודיו דוב אברמסון
תערוכות חדשות בגלריה העירונית לאמנות, ראשון לציון
תערוכות חדשות בגלריה העירונית לאמנות, ראשון-לציון
פתיחה: 18.04.26
נעילה: 20.06.26
כתובת הגלריה: אחד-העם 8, ראשון-לציון
אוצרות: אפי גן, קרן ויסהוז
יעל יערי, בונסאי
מתן בן-טולילה, פנינה לבתי האהובה
לנה גוברמן, משחק זיכרון
עבודות הפיסול של יעל יערי קטנות ועשויות מחומרים רכים, בעבודה עמלנית וסיזיפית. העבודות הרבגוניות מחברות אדם וטבע דרך צבע וצורה. הן מפרקות ומחברות מחדש דימויים מוכרים, כך שנוצר דבר מה שיש בו גם מאסה וגם חלל, גם ריחוף וגם חומר.
מתן בן-טולילה הופך מלים, צורה וצבע מגרגירי חול יומיומיים לפנינים שהן תמצית מזוקקת של יופי. הוא פונה אל הדור הבא ומציע תקווה, נחמה ורכות, מתוך מבט משתהה ומשתאה על העולם הסובב אותנו.
לנה גוברמן יוצרת מרחב חלומי בניסיון לשחזר זכרונות מודחקים מגיל מוקדם ומארץ אחרת. היא מלקטת דימויים סימבוליים מתוך שברי זכרונות וסיפורים שסופרו לה ותופרת אותם יחד לתחביר פנימי בניסיון להחזיר לחיים את הילדה שהיתה.
יעל יערי, סידור פרחים
