קפסולה פריפריאלית בבטן התל-אביבית

התערוכה החדשה של אלי פטל, “הקוטב הדרומי”, שאצרה לאה אביר בגלריית לחם ושושנים בתל-אביב, מבקשת מאיתנו לצאת מאזורי הנוחות שלנו, לנער מעלינו כמה דעות קדומות ולגייס את החושים לשפה חזותית של צבר עבודות שהן השלם. והשלם הזה גדול מסך חלקיו. אנסה לגלול את האבן מעל פי הבאר ולשוטט איתכם באוצר הגלום בתערוכה הזו.

בכניסה לחלל נגלה לפנינו תצלום ענק, לרוחב הקיר כולו, של ויטרינה שחלקים ממנה מוסתרים במעין סככה ומנורת פלואורסצנט מאירה את האובייקטים המוצגים בה. הוויטרינה היא חלק מקונטיינר שהוסב לגלריה, ובתוכה מוצגים, בין השאר, תצלומים של הבבא סאלי והרב עובדיה יוסף. דיוקן הרב עובדיה מוצג כתצלום נגטיבי. הרב ידוע כאיש הלכה שהיה קשוב לרחשי זמנו, דמות תורנית בעלת תעוזה ואומץ שאין שני לו. הרב עובדיה גם היה ידוע כמתנגד לפולחן קדושים.לצדו, כמעין קוטב נגדי, תלוי דיוקנו של הבאבא סאלי (בעל התפילה), צאצא של רבי יעקב אבוחצירא (בעל המחצלת בערבית), שביתו היה מוקד עלייה לרגל והוא עצמו נודע כמחולל ניסים. הבאבא סאלימוצג כדימוי פוזיטיבי. לצדם תלוי תצלום של הרב יורם אברג’יל, שנוכחותו כובשת כמעט כמו היה ג’יימס דין.

אלי פטל, מתוך התערוכה

דמויות הרבנים הובאו וחנו בקונטיינר שכמותו נראים תכופות על אוניות מסע; עתה מוצב הקונטיינר בגלריה תל-אביבית. יהודי מרוקו, עיראק ופרס עלו לארץ כשרק מזוודות בידיהם. קונטיינר המכיל תכולת בתים שלמים הוא מעין מחווה מודרנית לעלייה ההיא. עוד בתצלום: ציור צבעוני של מופע ג’אז, כמתופף בקצב אטי וקבוע את ההסכמות ואי-ההסכמות בחברה הישראלית, ממתין לתשובה לשאלה “היכן אתם בעולם”.

כל המכלול הזה הוא שעתוק והתקה של גלריה נתיבותית שפטל צד באמצעות מצלמת הסמרטפון שלו כשהיה בדרכו לאכול ובתום סיור באתר הנובה בעוטף עזה, גלעד לטבח ה-7 באוקטובר. התצלום המורכב הזה הוא המצע שעליו תלה פטל כמה מעבודותיו המוקדמות והמאוחרות. על קצה התצלום הענק הניח פטל מסגרת עץ חלולה, מעין שאלה או תשובה על התהייה “היכן אתה בעולם”. בעיני המסגרת הזו היא לב לבו של המיצב כולו, כמין הערת שוליים הניצבת מול הצופה כל העת. השאלה הפשוטה והעמוקה מהדהדת בחלל ולא נותנת מנוח. שאלה זו גם נשמעת בתיבת התהודה של ההיסטוריה האנושית ושל ההווה כאחד.

על רצפת הגלריה הניח פטל חצי שטיח, כמין תרגום חזותי לשם אבוחצירא (בעל המחצלת, כאמור). חציו הארוג של השטיח צמוד לוויטרינה, וחציו הפרום פונה לגלריה. בין הדיוקנאות של הגלריה הנתיבותית תלה פטל בדים: האחד מזכיר בגד כהונה או צלוב, והאחר מזכיר מצנפת של גלבייה מרוקאית. עוד בתלויים: מסגרת חרוזים שמתוכה עולה פלינדרום של אותיות צפות, “הלה”, שם סבתו של פטל. הפרט עצמו הוא חלק מווילון שנהגו פעם להניח כמחיצה בין חללים. מעשה חריזה אחר שתלה פטל הוא אקווריום שבתוכו שזורים חרוזים היוצרים את המלה “עזאזל”, לדברי פטל, כהדהוד לעזה.

אלי פטל, מתוך התערוכה

פטל, אם כך, יצר קפסולה פריפריאלית במרכז תל-אביב, ושילב בה מעבודותיו במידה צנועה. בקוטב הדרומי הזה, המצפן מרצד ומסרב למקם את המחוג בדרום. אפילו האלמנט המזוהה ביותר עם הדרום, דיוקנאות הרבנים, מתפרק לתצלום נגטיבי ותצלום פוזיטיבי. אחת העבודות של פטל עשויה חרוזים השזורים סביב בסיס פח של מנגל, אלא שהצבתו כדיוקן משכיחה את עיקר שימושו – הבערת אש וצליית בשרים, התרחשות המאפיינת במידה רבה את הילולות הצדיקים בנתיבות. בתערוכה זו המנגל הוא מזבח קטן ונייד שפטל הפך לדיוקן המאגד את העוקד, את הנעקד ואת המזבח.

עבודה נוספת של פטל שתלויה על תצלום הגלריה הנתיבותית היא ציור בסגנון ג’קסון פולוק – נזילות צבע על משטח נייר ששימש כמודעה. מדובר בכמה עבודות המונחות זו על זו. מבקר האמנות עוזי צור תיאר אותן כפתקים. בעיני הן ריבוע שמלביץ’ כינה “איקונין” מופשט וחף מן הקדושה ומכל תוכן תיאולוגי, ובה בעת פתוח למרחב של קדושה חדשה. אך בעוד שמלביץ’ עסק בציור ובמשיחת מכחול הנעה משמאל לימין ומימין לשמאל כבמעין דיאלוג מחשבתי, עבודתו של אלי כמעט שמנתקת כל קשר למצע ומכוסה טפטוף צבע שנע מלמעלה למטה. בין הרפרור להתזות של פולוק לגיאומטריה המופשטת של מלביץ’ עולה צלול ומובחן קולו של אלי פטל, על סגנונו והלך רוחו.

פטל נסע לדרום כדי לראות את השרידים שהותיר כוח משחית וברוטלי בנובה ובעוטף עזה, וענה להם בעבודה “עזאזל”, אובייקט שמכווץ לי את הבטן וגורם לי לשאוף אוויר ולהתפלל לאלוהי כפי שאני מבין אותו. אבל העבודה “עזאזל” היא רגע אחד במחשבת הדרום של התערוכה הזו. פטל צד במצלמת הסמרטפון שלו מקום ויצר ממנו קפסולה שראוי לה לשכון בכניסה לאולם האמנות הישראלית במוזיאון ישראל, לקבל את פני הבאים ולבשר על עידן חדש באמנות הישראלית.

“הקוטב הדרומי”, אלי פטל
אוצרת: לאה אביר
לחם ושושנים, שביל המרץ 3, קומה 1, תל-אביב