שלום רב,
שוב אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך שגרה של אזעקות, ביטולים ודחיות, ייאוש סביר וזומים מתסכלים. בשבוע שעבר לא שלחנו ניוזלטר. הרגשנו שאין מה לפרסם ואין מה לומר. אפשר כמובן להפוך בן רגע למומחים לאיראן ולאסטרטגיות של הפלת משטרים; לנתח את ההחלטות, את התכניות ואת היעדר התכניות של ממשלת ישראל והממשל האמריקאי; לדון בהזדמנויות הגיאו־פוליטיות שיוצר שלטון אייתוללות מוחלש או בפחד הגדול ממה שעלול לצמוח ממצב כזה; להוסיף עוד מילים לזרם הדיבור האינסופי.
אבל אפשר גם לבחור להתכנס לשדה התרבות והאמנות המוכה והמִצטמצם, ולדבר על מה שמתרחש בו: על פרסים, על תערוכות, על חדשות מעולם האמנות. לא כאסקפיזם אלא כניסיון להיאחז בנורמליות ולא לאבד את עצמנו באזעקות, בעדכונים בטלגרם, בגלילה האינסופית, בחרדות, בכעס ובייאוש.
כך למשל נביא חדשות מוונציה, ונספר שלאחר שנעדר משתי הביאנלות האחרונות בעקבות הפלישה לאוקראינה, הביתן של רוסיה צפוי להיפתח מחדש בביאנלה הקרובה. חזרתה של רוסיה לאירוע האמנות הבינלאומי המרכזי, בעוד המלחמה באוקראינה נמשכת והפצצות רוסיות עדיין פוגעות בערים ובאזרחים, מעוררת ביקורת חריפה מצד אמנים, אוצרים ופעילים. רבים טוענים כי מדובר בהחלטה פוליטית המעניקה למשטר הרוסי לגיטימציה תרבותית בזמן מלחמה. הביתן הישראלי, שאמור להיפתח בחלל חליפי בארסנלה, ממשיך בהכנות כרגיל עד כמה שידוע לנו, וגם הוא כמו הביתן הרוסי צפוי לעמוד השנה במוקד מחאה.
במקביל פרסמנו דברים של מנחם גולדנברג, שנערכו מתוך שיח שהתקיים בתערוכה ״ימי בינתיים״ של פרל שניידר במוזיאון פתח תקווה.
ובכל זאת, המצב כאן חודר מבעד לכל דבר ובעוצמה. השבוע פרסמנו גם פרק חדש במדור “שמירת מוחות”. הרצון להמשיך ולפרסם את המדור, שנולד בעיצומה של המלחמה הקודמת, רק מתחזק מאז. “שמירת מוחות” נוצר כהשלמה למדור הוותיק “פריחת מוחות”, שחזר לפעול גם הוא לאור המצב ומביא את סיפוריהם ומחשבותיהם של נשות ואנשי תרבות ישראלים שבחרו לחיות וליצור מחוץ לישראל. אם “פריחת מוחות” עוסק בעזיבה, “שמירת מוחות” מבקש להבין את הבחירה להישאר גם כאשר רבים עוזבים, פרסים מבוטלים והמציאות היומיומית נעשית אלימה, שברירית והפכפכה יותר ויותר.
ומה מתאים יותר השבוע מאשר המדור עם הרן כסלו, בן קיבוץ בארי, שנולד וחי בו עד השבעה באוקטובר? ״דווקא אחרי השבעה באוקטובר, כשהשורשים שלי נשרפו והושחתו בצורה האלימה ביותר, הבנתי שעדיף לי לא להתנתק באופן מוחלט מהאדמה הזו. הארץ הזו מכילה בשבילי את מה שנשאר, וגם זה הרבה מאוד. אולי זו מחשבה צרה, אבל יש כאן משהו מוכר, איזו ודאות בתקופה שבה אני לא יודע איפה הבית שלי ומה יהיה איתי מחר. זה אולי מעוות וקשה, אבל אני קונה אותה במחיר מלא״, אומר כסלו.
ובמדור “פריחת מוחות” מתארחת השבוע האמנית רותם ריטוב, שחיה ועובדת בברלין.
במדור “בדיקת מציאות” משתתף הצמד Brothers of Light, שמעידים כי עבורם הזמן עובר, נושאי המחאה משתנים, אבל התחושה נותרת כשהייתה.
בנוסף פרסמנו השבוע סדרת טקסטים מתוך גיליון 08 של ערב רב דפוס, שהוקדש להצעות לביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה, הצעות שישראל לא הציגה. אף שנכתבו לפני זמן מה, הן נדמות היום אקטואליות מתמיד.
ארץ מקלט: ישראל כמרחב ממוגן, של האדריכלים דפנה לוין ואופיר זינטי, בוחן את המקלט – הן כמבנה פיזי והן כדימוי סמלי – כמושג מכונן בעיצוב המרחב בישראל. ממקלטים שכונתיים ועד ממ״דים פרטיים, ממחסומים וגדרות הפרדה ועד מגה־מקלטים תת קרקעיים, תודעת המיגון והמיקלוט משולבת עמוק בסיפור הבנייה הישראלי. ההצעה כוללת עטיפה של הביתן המודרניסטי שתכנן זאב רכטר במבנה מיגון מבטון, לצד תערוכה היסטורית־מחקרית ומיצב של גן משחקים על גג מקלט, המבליט את הדואליות של החיים בישראל: בין שגרה אזרחית למציאות חירום מתמדת.
מציאות שבורה, אזורים בתנועה, מאת ליאת סאבין בן שושן ובת־אל יוסף רביד, מציע לקרוא את המרחב הישראלי כמרחב של “אזורים שבורים”: תוצר של פרויקט ההתיישבות הציוני, של ייהוד המרחב ושל מדיניות פיתוח מתמשכת שיצרה פרגמנטציה גיאוגרפית וסוציו־פוליטית כאחד.
ולצדם גם ארבע הצעות קצרות שנוצרו בעשור האחרון ועוסקות במגמות תכנוניות שונות: התגדרות והפרדה במרחב, תכנון ערים חדשות, שינויי שימוש במרחב העירוני על ידי זקנות וזקנים, וגם – שוב – שאלת המיגון והממ״ד, שתמיד נשארת אקטואלית.
בתקווה לשבוע שקט יותר,
ושנמשיך להיאחז, גם השבוע, בשאריות הנורמליות שהתרבות מאפשרת.
“הילדה שצחקה בחלום”
מחזמר בעקבות שירי לאה גולדברג לילדים
הפקת מקור של בית אבי חי
רגע לפני יום הולדתה העשירי, אבא של איילה נקרא למילואים ומפקיד בידיה סוד: אם יפנו לדמות מסתורית בשם אדון חלום, הם יוכלו להיפגש בחלומות. איילה מנסה את הטריק, אבל מגלה שלחלומות יש נטייה להסתבך. היא יוצאת למסע מופלא במטרה להחזיר את אביה הביתה, ובדרך פוגשת שלל דמויות מתוך שירי הילדים של לאה גולדברג: “שומר הלילה יונתן”, “שֹר הילדים” ואפילו פיל שנולד בבית חרושת לפילים. ברגע שהכל נראה אבוד איילה מגלה שהיא אמיצה יותר ממה שדמיינה, וששווה להתעקש על חלומות.
המחזמר כולל ביצועים לשירים מוכרים ואהובים כמו “מה עושות האיילות” ו”כובע קסמים”, וכן לחנים מקוריים בהשמעת בכורה.
לבני ובנות 6–10
לפרטים מלאים ולהזמנת כרטיסים לחצו כאן >>
צילום: אורי ברקת
“ישויות ספקולטיביות ומוחות פרומים”
אורית בן שטרית
גלריה לאמנות ומוח על שם מרטין דסו
נעילה: ראשון, 15.3.26
אוצרות: ד”ר מיכל מור, נילי ורשוב
התערוכה “ישויות ספקולטיביות ומוחות פרומים” מציגה שתיים מעבודותיה של אורית בן שטרית, אמנית אורחת (Artist in Residence) במרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח בשנת הלימודים תשפ״ו. עבודות אלה הן חלק מתהליך מחקרי־אמנותי שנרקם במסגרת שהותה במרכז. בהמשך השנה תציג בן שטרית עבודות נוספות, שחלקן נוצרות ומתאפשרות מתוך המפגש והשיח המתמשך עם מעבדתה של פרופ׳ ענבל גושן.
“ישויות ספקולטיביות ומוחות פרומים” בוחנת את המרחבים שבהם טכנולוגיה, נרטיב וטשטוש גבולות אונטולוגיים בין האנושי לאל־אנושי מעצבים מחדש את התודעה. היא מעלה את השאלה: מה עולה בגורלם של הזיכרון, הזהות והתשוקה כאשר הקטגוריות המוכרות לנו – אדם, מכונה, רוח ובעל חיים – חדלות מלהיות ישויות נפרדות ומתמזגות ליצורי כלאיים חדשים?
העבודות המוצגות מנהלות שיח רב שכבתי ודינמי: בין הרישום הסטטי לאמנות הווידאו הנרטיבית, בין הפשטה מונוכרומטית לדימוי רווי וקרנבלי ובין התבוננות מדיטטיבית שקטה לפרץ של שאון ויזואלי. בהקשר זה, השיח מתרחב ומשתקף בפעולת המחקר עצמה. התערוכה מציעה מבט ספקולטיבי על תהליכי חקירה וניסוי, ורואה במפגש עם הלא נודע פתח להבנה חדשה של האופן שבו ידע ותודעה מתהווים.
שעות פתיחה:
ראשון–חמישי בשעות 08:00–22:00 (מומלץ לוודא, בהתאם להנחיות פיקוד העורף)
מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח, האוניברסיטה העברית בירושלים, גבעת רם
מראה הצבה מתוך התערוכה, צילום: שמעון פרלשטיין
עקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם
