תערוכתו המוזיאלית הראשונה של אסי משולם, שאצר אבי לובין, האוצר הראשי של המשכן לאמנות עין חרוד, מסכמת מהלך אמנותי בן עשרים שנה. המיצב “דעת נחש הקדמוני” נוצר במיוחד לחלל “ציר העמודים” במשכן לאמנות. הבחירה במבנה המשכן, שתוכנן על ידי האדריכל שמואל ביקלס, אינה אקראית. ציר העמודים, שמקור ההשראה שלו היה המבנה הסכמטי האדריכלי של קתדרלה נוצרית, משמש רקע מתאים לדיון של משולם בתפקידם וחשיבותם של התיאולוגיה והפולחן הנלווה אליה בחיינו. תיווך עבודתו של משולם בהדרכות לקהל המבקרים במוזיאון והגישה לאוסף המשכן סיפקו לי הזדמנות לקרוא את עבודתו של משולם גם לאור מאפייניהם של שערי ספרי היודאיקה השמורים באוסף המשכן לאמנות עין חרוד, אשר היו מקור השראה לתערוכה. קריאה זו מציגה את חשיבות ההיסטוריה ואופן כתיבתה כנושאים מרכזיים בתערוכה של משולם.
הפרויקט של האמן מלווה בספרים שכתב והם חלק בלתי נפרד מן התערוכות, המציגות הן את האמנות הפלסטית שיצר מתוך הקשר לתוכן הכתוב והן את הטקסטים עצמם. הספר הראשון, “רועכם”, נכתב בשנת 2005 והוצג באותה שנה בתערוכה “ריר” בגלריה ג’ולי מ. הספר מציג עולם דיסטופי ואלים מאוד, מציאות חיים כמעט בלתי אפשרית להכלה וכזו שבלתי אפשרי שתתקיים כי היא תכלה את עצמה. משולם, המתנגד לכל צורה של אלימות, מציין כי יש לקרוא את “רועכם” כמיתוס וכי הדמות המרכזית בספר, הנקראת רועכם, היא האלטר אגו שלו עצמו.
רועכם נולד בעקבות יחסים אסורים בין אדם לכלבה. הכלבה בורחת מן העיר וסביבת בני האדם ליער וממליטה את רועכם ואחיו התאום במערה. שניהם בני כלאיים שהמראה וההתנהגות שלהם כוללים מאפיינים חייתיים (שעירים, תוקפניים). רועכם הורג את אימו ואחיו במערה וניזון משיירי גופם. הוא יוצא מהמערה לדרך עצמאית שבסופה הוא מעביר את משנתו לעדת מאמינים שאסף בדרך לא דרך. חלקו האחרון של הספר, שבו מועברת המשנה למאמינים, נכתב בגוף שני, לעומת החלק הראשון שנכתב בגוף שלישי. משנתו של רועכם תהפוך בטקסטים הבאים למסדר דתי (מסדר הטומאה) ובסוף לדת של ממש. משולם מתבדח כי הוא המאמין היחידי בתיאולוגיה שיצר. שאלת תפקידה של התיאולוגיה והסיבה להיאחזות בה משמעותיות לעבודה.
1. אסי משולם, פרט מתוך “דעת נחש הקדמוני”, 2024–2025, צילום: מור טבנקין
משולם מספר כי נמשך כל חייו לפולחן הדתי והתרגש ממנו עוד כילד, כאשר השתתף בתפילה בבית הכנסת, ובה בעת תמיד שאל שאלות והטיל ספק בדת ובעקרונותיה. 1 עם זאת, הוא מדגיש בדבריו את חשיבות הפולחן לאדם כצורך אוניברסלי שקיים משחר ההיסטוריה. משולם יוצר תיאולוגיה חדשה המוצגת בחלל המשכן לאמנות בעין חרוד, ששמו מאזכר את המשכן, הוא אוהל מועד המקראי, וכך מציג את המוזיאון לאמנות כמקום פולחן, ואת חוויית הצפייה באמנות המוצגת במוזיאון כגורמת להתעלות נפשית, כמו הפולחן דתי.
המרכיבים המרכזיים בתיאולוגיה של משולם הם הטלת ספק, ערעור על גבולות והצורך לחצותם כדי לבדוק מושגים, נושאים ורעיונות המוצגים בדרך מסוימת על ידי התיאולוגיה הקיימת וגם על ידי הממסד והחברה. למשל: אמת מול שקר, טוב מול רע (טמא בשפה המשולמית), יפה מול מכוער, גבוה מול נמוך. הוא רואה בערעור זה מעשה אופטימי, המעיד על חירות המחשבה והיצירה וכך גם מדגיש מרכיב מהותי לה.
האמן מציין את חשיבות הפולמוס ליהדות ואת האופן שבו בחרו סופרי המקרא לחבר בין גרסאות שונות של סיפורים שעסקו באותו נושא, למשל, הגרסאות השונות לסיפור בריאת העולם המופיעות בספר בראשית. משולם גם מתייחס לאופן שבו רידדו ההיסטוריה ומבני הכוח שהיא משרתת סיפורים תנ”כיים המציגים נרטיבים סותרים. עקדת יצחק, המוצגת כמעשה אמוני אולטימטיבי ומצוירת בתערוכה, צריכה להתפרש גם כמקום שבו היהדות בראשיתה בוחרת להיפרד מהקרבת קורבנות אדם. הנחש הקדמוני, הוא הנחש מסיפור גן העדן, נתפס כדמות מחטיאה. עם זאת, החטא הקדמון הוא זה שהוליך את האדם (בזכות חווה) לעבר הידיעה, השפה והתרבות. משולם מסביר כי הנחש עצמו הוא דמות שסגדו לה ביהדות המוקדמת. 2 הפרשנות הידועה או מקובלת פחות של דימויים ונרטיבים בעבודה של משולם מצטרפת למרכיבים נוספים בעבודה, שכולם סובבים סביב גילוי והסתרה.
אחד המרכיבים הברורים בעבודה העוסק באופן ישיר בהסתרה הוא הדמויות עטויות המסכות, המצוירות על גבי אחד הלוחות בתערוכה (תמונה 1) ומפנות ל”הגדת ראשי הציפורים” (1300 בקירוב), השמורה באוסף מוזיאון ישראל. על פי אחת הפרשנויות, הסתרת פני דמויות האדם במסכות דמויות ציפורים נובעת מניסיון להתמודד עם האיסור לא תעשה לך פסל וכל תמונה. העבודה מפנה גם לדימויי מסכות הרופאים במגפה השחורה ולעבודות אחרות של משולם.
2. אסי משולם, פרט מתוך “דעת נחש הקדמוני”, 2024–2025, צילום: אלעד שריג
עיצוב לוחות הדיקט המצוירים התלויים על הקיר בין העמודים בחלל מהדהד את עיצוב החלונות בחלקם העליון של הקירות, ומכאן שגם חלונות ויטראז’ כנסייתיים, אך גם את האופן שבו עוצבו שערי ספרים יהודיים אשר הודפסו בבתי דפוס יהודיים ולא יהודיים לאורך ההיסטוריה. 3 שערי הספרים שאליהם מתייחס משולם משלבים טקסטים ואיורים מודפסים. תכלית הטקסט על שערי הספרים הוא הצגת מידע מבאר: שם הספר, המחבר, זהות המדפיס, מקום ושנת ההדפסה וכיו”ב. להבדיל, על גבי הלוחות משולם מחבר בין טקסטים ממקורות שונים, ויוצר אבחנה חזותית ביניהם באמצעות שימוש באותיות בגודל שונה. הטקסט של משולם מערב ציטוטים מ”רועכם”, ציטוטים מן הספר “דעת נחש הקדמוני”, ציטוטים מן התנ”ך וטקסטים אישיים של משולם, כולל נאצות שונות. בכך פועל האמן להסרת מחיצות באופן שאמור להציג מבט רחב ומכיל על האדם וההיסטוריה שלו, אך להפתעתנו טקסט הקיר נותר סתום (תמונה 2).4 הקושי בפענוח טקסט הקיר ממשיך את הקושי לפענח את הטקסט “דעת נחש הקדמוני”, שבו משבץ משולם ראשי תיבות ללא מקרא מבאר הפוגמים ברצף הקריאה וביכולת להבינו, בניגוד ל”רועכם” המציג רצף סיפורי קל לפענוח (גם אם קשה תוכנית). הקושי בפענוח טקסט הקיר מותיר את המיזם התיאולוגי של משולם לא ממומש. הוא לא מציע פתרון או מתכון לחיים שלמים, קלים וטובים יותר אלא (לדבריו) מרחב להרהור ומחשבה.
משולם חוזר באופן ברור על מאפיינים ודימויים מתוך שערי ספרי יודאיקה (תמונות 3–4). המרכיב החשוב הוא המידע הכתוב ולא האיור. החזרה של אותם איורים על גבי שערי ספרים שונים (ואף העתקה של איורים תוך שינויים קלים מבית דפוס אחד למשנהו) מבהירה שהחיבור בין האיור לטקסט שרירותי (תמונות 5–6). לנושא השרירותיות חשיבות לפענוח העבודה של משולם, ונחזור אליו בהמשך.
3. אסי משולם, פרט מתוך “דעת נחש הקדמוני”, 2024–2025, צילום: אלעד שריג
4. שער הספר “קורבן אשם”, זולצבאך, ה’תקל”ז, 1776–1777, משכן לאמנות ע”ש חיים אתר, עין חרוד, צילום: רן ארדה
בחינה של שערי הספרים מדגימה את השפעות אמנות הבארוק על עיצובם ואת עניינו של משולם בהם, אך גם את גלגולי ההשפעות (והפרשנות) בתולדות האמנות, ומשמשת נדבך נוסף של הדיון בגילוי לעומת הסתרה בעבודה. בשערי הספרים באוסף המשכן מופיעים שני דימויים אשר מזכירים אמנות בארוקית מבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. הראשון הוא דימוי של עמודים מסולסלים מעוטרים בצמחייה (תמונות 5–6), שייתכן כי שאבו השראה מעמודי הברונזה הידועים של ה”בלדקינו (חופה)”, 1624–1633 (תמונה 7), יצירתו של ג’ובאני לורנצו ברניני (1598–1680). עמודים אלו נוצרו בהשפעת עמודי שלמה (Solomonic columns), שישה עמודי שיש שעל פי הסיפור הובאו במאה הרביעית לספירה על ידי הקיסר קונסטנטין מירושלים למבנה המקורי של קתדרלת פטרוס הקדוש, והוצבו כך שהקיפו את קברו של פטרוס. לפי הסיפור, עמודים אלו עמדו לפני כן בבית המקדש הראשון. למעשה מקור העמודים אחר, ככל הנראה ביוון של המאה השנייה לספירה, ולא בירושלים. הבלדקינו על עמודיו הוא מרכיב חשוב בקתדרלה: הוא הוקם מעל מזבח האפיפיור אשר מתחתיו, בחלקה התחתון של הקתדרלה, מצוי הקבר של פטרוס הקדוש. 5 מבנה החופה הוא מוקד המקשר בין עבר והווה בתוך החלל העצום של הבזיליקה.
באחד הלוחות המצוירים מופיע דימוי בהשראת הסיפור המקראי של חלום יעקב (תמונה 8). יעקב, בן דמותו של משולם, שוכב ישן תחת מה שנראה כשמש ולה קרניים רבות. משולם מאזכר את סצנת חלום יעקב המופיעה בשערי ספרים מאוסף המשכן (תמונה 9). העיגול והקרניים מפנים שוב לבזיליקת פטרוס הקדוש ולברניני, הפעם ל”כס פטרוס הקדוש” (Cathedra Petri, 1657–1666), עבודת אמנות שמשמשת כמיכל אחסון (רליקווריום) לכיסא שעל פי האמונה היה כיסאו של פטרוס הקדוש, 6 שריד קדוש הנערץ על ידי המאמינים. דומה כי יש כאן רמז להקבלה האפשרית בין שריד קדוש ב”אוסף” הכנסייה לעבודת אמנות באוסף מוזיאלי.
5. שער הספר “חדושי גלאנטי”, וילהרמסדורף, ה’תס”ו, 1705–1706, משכן לאמנות ע”ש חיים אתר, עין חרוד, צילום: רן ארדה
6. שער הספר “הלכה ברורה”, וילהרמסדורף, ה’תע”ז, 1716–1717, משכן לאמנות ע”ש חיים אתר, עין חרוד, צילום: רן ארדה
7. ג’ובאני לורנצו ברניני, “בלדקינו”, 1624–1633, בזיליקת פטרוס הקדוש, רומא, מקור:
Wikimedia Commons (Public Domain), Jebulon / CC0
כאמור, ההפניה לשערי הספרים מרחיבה את הדיון בגלגולי ההשפעות ושינויי הפרשנות האפשריים של מוטיבים, טקסטים ועבודות אמנות לאורך ההיסטוריה, ובכך מדגישה את נושא ההסתרה בתערוכה. הטקסט שכתוב על גבי הלוחות המצוירים של משולם סתום, ובהמשך להפניה לשערי הספרים אנו מבינים כי החיבור בין הטקסט לבין האיור שרירותי, ולא ניתן לבסס את הפרשנות לעבודה על חיבור זה. עם זאת, ההפניה לשערי הספרים פותחת צוהר לדיון על האופן שבו עוצבו דמויות מקראיות מיתולוגיות – דוגמת משה ואהרון, זוג דמויות החוזרות תדיר בשערי הספרים היהודיים (תמונה 4) – על ידי סופרי המקרא. יש הגיון רב בכך שמשה ואהרון, מקבל התורה הכתובה והכהן הגדול, האחראי הראשי על יישום הפולחן ביהדות, יוצגו בפתח שער ספר תיאולוגיה יהודי. מן האופן שבו עוצבו הדמויות המקראיות המיתולוגיות ניתן ללמוד גם משהו על הרעיונות, הערכים והאינטרסים שקודמו על ידי סופרי המקרא. דומה שיש הגיון בכך שדמותו כבדת הלשון של משה היא זאת שתקבל את עשרת הדברות והתורה כולה, ותבצע את המעבר ההיסטורי מתורה שבעל פה לזו שבכתב. אוריינות הופכת חסם, והכוח עובר לידיהם של יודעי הקריאה והכתיבה. דמותו של אהרון מאפשרת את תפקיד הכהן הגדול, תפקיד בעל מעמד וסמכויות מיוחדות, אך דומה שגם בדמות זו בוחר הסופר המקראי לפגום. הכהן הגדול מצטייר כמי שאינו יודע לעשות סדר בביתו שלו, ושני בניו, המדליקים אש זרה במשכן, נשרפים חיים. דמותו של הסופר המקראי שפן בן־אצליהו המוזכרת בספר מלכים ובספר דברי הימים מלמדת על פעילותם וחשיבותם של סופרי המקרא בעיצוב הדת היהודית.
שפן מצא בבית המקדש, בעזרת הכהן הגדול חלקיהו, את ספר דברים, המכיל את עיקרי האמונה והמצוות, והקריא אותו למלך יאשיהו, שכנראה, כמו רוב בני תקופתו, לא ידע קרוא וכתוב. הסברה היא שהספר “שנמצא” נכתב למעשה על ידי קבוצת מקורבים לשפן ובהנהגתו. אותה קבוצה גם עסקה בעריכת טקסטים נוספים מהתנ”ך. שפן רצה למעשה להגביל את סמכות המלך ואת כוחם של הכהנים והנביאים בעזרת הכתוב, ולרכז את סמכויות הפולחן אצלו ואצל קבוצת אריסטוקרטים בירושלים. המלך יאשיהו הבין בעקבות הדברים שהקריא שפן כיצד צריכה להתבצע עבודת האלוהים ופצח ברפורמה דתית מקיפה, שבמהלכה ביער את עבודת האלילים מן הארץ. מבחינה היסטורית, הרפורמה של שפן לא הצליחה ויאשיהו נרצח, עם זאת המפעל הספרותי שרד ויש הרואים בפעולתו את המקור ליסוד הדת היהודית המונותאיסטית המוכרת לנו כיום. 7
8. אסי משולם, “דעת נחש הקדמוני”, 2024–2025, צילום: אלעד שריג
מימין, תמונה 9: שער “ספר מחזור: חלק שני סוכות, כמנהג פיהם פולין ומהדרין”, זולצבאך, ה’תקנ”ה, 1794–1795, 9. משכן לאמנות ע”ש חיים אתר, עין חרוד, צילום: רן ארדה
על פי תורתו של משולם, תורת הספק וחציית הגבולות, אנו אמורים למרוד בתיאולוגיה שלו, המובאת לפנינו באופן סתום בעבודתו הוויזואלית. עירוב הטקסטים בעבודה של משולם, ביחד עם ההתייחסות לשערי הספרים, מפנה זרקור לעומק ההיסטוריה ובפרט לאופן שבו נכתבה ולסוגייה את מי שירתה כתיבה זו, גם הכתיבה התיאולוגית. דומה כי מרכז הכובד של העבודה של משולם נע מתיאולוגיה להיסטוריוגרפיה. משולם ורבים מהצופים בעבודות מתייחסים לרלוונטיות הרבה של המהלך האמנותי כולו, ויש הרואים במהלך בן עשרים השנים מהלך נבואי. אין להפחית בחשיבותם של מרכיבים אלו בעבודתו של משולם – החיפוש אחר האמת בעידן של פייק ניוז, ערעור ושבירת מבנים ומסורות, רעיונות דתיים המשפיעים על מציאות חיינו, האלימות הנוראה של אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שלאחריה – עם זאת, העבודה של משולם רחבה בתכניה מהתייחסות למציאות החיים בישראל. על אף הביקורת הטמונה בעבודה על האופן שבו נכתבה ההיסטוריה, באופן אירוני, רק מחקר היסטורי בפרספקטיבה ראויה יוכל להעריך את המהלך האמנותי של אסי משולם בשלמותו ובאופן הראוי לו.
*
מיקה בכר, רשמת האוסף במשכן לאמנות ע”ש חיים אתר, עין חרוד
*
“דעת נחש הקדמוני” / אסי משולם
אוצרות: אבי לובין
משכן לאמנות עין חרוד
נעילה: 28.2.26
אותי מעניין אם הטקסט היה קל לפיענוח אזי העבודות היו נראות אחרת? מאז ומעולם תהיתי מה פישרה של החולשה ואת הצורך להבין אמנות/שירה. נו, ונגיד שהבנו את התערוכה ואת כוונת האמן, האם גם הוקסמנו?
אובססית ההבנה היא מהגורמים להיווצרותם של גידולי פרא: סטודנטים, אוצרות.ים, מסבירנים ומפרשנים שקיומם מותנה בקיומו של קהל בורגני עצל אינטלקטואלית, שבע ומשועמם (“אני לא מבינה באמנות, אני לא מבין בשירה”) ובנוסף לכל לא מודע לכך שלקה בקטרקט מתקדם.
לפני שבועיים ביקרתי בבית מרס בתערוכתו של האמן אורי ניר. עלי להודות שלא הבנתי, אבל יצאתי, חציתי את הכביש, קניתי לי בייגלה עם מלח וקפה וישבתי לי עוד שעה ארוכה על ספסל מעבירה את החוויה שוב ושוב בראשי. בדרך הביתה פגשתי בחברה וסיפרתי לה שביקרתי בתערוכה “ואיך היה, על מה התערוכה”? שאלה, “אי אפשר להסביר, צריך לראות” עניתי.
נ.ב: ההיקסמות מצילה את תערוכותיו של אורי ניר.
ליאורה
| |טקסט מעולה
מעניין יהיה לפתוח את משימת הפענוח של דעת הנחש, להשפעתן של מיתולוגיות אחרות כמו היוונית/הרומית, השבטיות למיניהן) המסתתרות בין הדימויים והמילים..
צופיה
| |