קוראות וקוראים יקרים,
בשבועות של מאבקים, ביטולים, סכסוכים ושאלות גורליות על מקומה ותפקידה של האמנות, שמחנו לחזור לליבת העשייה שלנו: כתיבה על אמנות, על תערוכות ועל אמניות ונשות אמנות שממשיכות ליצור, לחשוב ולתרום טוב ומשמעות לשדה, גם בזמנים קשים.
ראשית, אנו משתפים בצער עמוק את דבר מותה של עדנה מושנזון, אוצרת ואשת אמנות שפעלה במשך עשרות שנים לקידום האמנות הישראלית והלכה לעולמה השבוע. האוצרת רוית הררי תיארה אותה כ״אחת הנשים החשובות, הקשובות, החכמות והנדיבות בשדה האמנות. איזו אבדה – אישית, מקצועית וציבורית. אישה שלא הפסיקה לרגע לחיות ולנשום אמנות, לתרום, לעשות, לתמוך, לייעץ ולעשות הרבה טוב בשדה המידלדל שלנו. זה לא יהיה אותו הדבר בלעדייך״.
מוות ואובדן מלווים אותנו בימים אלה, והם מהדהדים גם בטקסטים שעלו השבוע לאתר. כך למשל בתערוכה ״על גדם הלב נחה ציפור״, שמוצגת בגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון. התערוכה, שאצרה רחל ששפורטה, מאגדת תערוכות יחיד של האמניות נדיה עדינה רוז, פסי גירש, ורד נסים ושהד זועבי, ומתמקדת בצורות שונות של אובדן; לא רק מוות כאירוע סופי, אלא גם אובדנים שאין להם תמיד מסגרת חברתית מוכרת: אובדן בית, שפה, עתיד ושלמות גופנית או רגשית.
אנה ימלין כותבת על עבודתה של נדיה עדינה רוז כי: ״[היא] אינה מציעה דימוי של אובדן במובן המקובל. אין בה גוף פיגורטיבי, סצנה של אלימות או מחוות זיכרון ישירה. במקום זאת, האמנית יוצרת מבנה מרחבי שבו האובדן מתגלה כעיקרון מארגן של זמן, של קצב ושל תנועת הצופה. אין זה סיפור, אלא מערכת – חזרתית, קצבית, המתנגדת לפרשנות סופית״.
חיה שפר כותבת על עבודתה של אן־פרנסואז בן־אור בתערוכה ״לכי לך״ במוזיאון רמת גן, העוסקת בחוויית ההגירה דרך עבודותיהן של שלוש אמניות. שפר מתמקדת בעבודתה של בן־אור ומתארת כיצד המפגש עם שמלת וינטג’ אדומה, שהייתה שייכת לניצולת השואה מרים עקביא, הוביל למסע מולטימדיה המקשר בין מורשת אישית לזיכרון קולקטיבי. באמצעות שזירה של ציורי שמן ואמנות וידאו, העבודות עוסקות במסע, עקירה, זיכרון וחיפוש אחר שייכות, ויוצרות דיאלוג בין דורות, יבשות וחוויות של הגירה.
דניאל שושן כותב על תערוכתה של ענת שיפטן בבית בנימיני, מיצב המורכב מערימות של פסלי קרמיקה בדמות פרחים ופירות מעוותים לצד ציורי פרחים על הקירות. העבודה מציגה טבע מלאכותי, חלול ומעוות, ומתמודדת עם שאלות של גלות, אובדן, זיכרון והרס סביבתי. שיפטן יוצרת מתח בין יופי לעיוות, בין חיים למוות, ומציעה קריאה ביקורתית לעולם שבו הטבע האמיתי הולך ונעלם.
אתי אברג’ל כותבת על תערוכתו של מיכאל בן אבו, “אִישְׁמִלָּה”, שמוצגת בחלל המעבדה בתל אביב ובנויה כמערכת טקסית סחרחרה של מעגלי צפייה ותנועה. מעגלים אלו מוליכים את הצופה אל טקס פעיל החושף את מנגנוני היצירה של האמן – השמאן, המשורר, הצייר – ומציג אותו כאמן של טקס, טקסט ודימוי.
בנוסף, אנו מברכים את אירית חמו וחניתה אילן, זוכות פרס רפפורט לאמנות לשנת 2026, ואת משה רואס, זוכה פרס קשת לאמנות עכשווית לשנה זו.
במדור בדיקת מציאות כותבת מרב שין בן־אלון על רישום המבוסס על דימוי מתוך עבודת מיצב של מנאר זועבי, שהוצג בתערוכת היחיד שלה ב־CCA.
ובמדור לחקר החלל ביקור בגלריה גבעת חביבה לאמנות.
“אמן מופע”
בעקבות “אמן התענית” מאת פרנץ קפקא / הדס עפרת
תיאטרון הקרון, משכן תיאטרון דוידסון, גן הפעמון, ירושלים
רביעי, 18.2.26 בשעה 20:30
“אמן מופע”, יצירתו החדשה של הדס עפרת, משלבת פרפורמנס, הצגה והרצאה. שזורים בה מוטיבים ותיעודים משנות יצירתו הרבות, מעין רטרוספקטיבה חיה של אמן ותיק המתבונן במקורות ההשראה שלו. המופע מרפרר לטקסט יסוד במחשבתו, הסיפור ״אמן התענית״ מאת פרנץ קפקא, מטאפורה מרכזית המעוררת שאלות על מהות הפעולה האמנותית ועל צמצום המרחק בין האמנות והחיים. האם נכונה האימרה “באמנות כמו בחיים”? אולי להיפך?
הכניסה חינם/תרומה מרצון להשתתפות בכיסוי ההוצאות (dana), ומותנית בהזמנת כרטיסים מראש בקישור הזה >>
הדס עפרת, אמן מופע, צילום: נתן דביר
מכירת האמנות השנתית למען ספריית גן לוינסקי מתקרבת!
פתיחה: רביעי, 18.2.26 בשעה 11:00
נעילה: מוצאי שבת, 21.2.26 בשעה 22:00
גם השנה המכירה המקוונת – באוצרותה של רווית הררי – מציעה אמנות מקורית מצוינת במחיר אחיד ונגיש, תוך תרומה למטרה טובה וחשובה. באתר המכירה ניתן יהיה למצוא כ־800 עבודות אמנות משובחות של יותר מ־200 אמנים מעולים, מוכרים וידועי שם לצד אמנים צעירים ועולים.
כמדי שנה, כל העבודות יימכרו במחיר אחיד של 2,000 ₪ לעבודה ו־50 אחוזים מסכום המכירה יועברו לאמנים. זוהי הזדמנות נדירה להתחדש בעבודת אמנות מקורית מעולה במחיר נגיש וחד פעמי, ולתרום בכך לשתי מטרות חשובות: קהילת האמנות המקומית ועבודתה החשובה של ספריית גן לוינסקי.
האתר ייפתח לביקור ולרכישה למשך ארבעה ימים בלבד: https://levinskyartsale.co.il/
בין האמנים המציגים השנה: Know Hope, סיגלית לנדאו, אבי סבח, גבריאל קלזמר, גלעד רטמן, לארי אברמסון, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, מיכל היימן, ציבי גבע, עדו בראל, יצחק ליבנה, פיליפ רנצר, עילית אזולאי, ליאת אלבלינג, אורי גרשוני, יאיר ברק, דוד עדיקא, רמי מימון, נטליה זורבובה, חניתה אילן, טליה קינן, גבריאלה קליין, הילה לולו לין, רותי הלביץ כהן, נטע ליבר שפר, מורן קליגר, גליה פסטרנק, אולגה קונדינה, אביטל כנעני, עידו מרקוס ועוד רבים וטובים.
הספרייה היא עמותה מוכרת לצרכי מס, ומחזיקה בטופס 46 המזכה את הרוכשים בהחזר מס בגובה 35% מערך הרכישה, המוכרת כתרומה.
דייווי בראל, הלגונה הכחולה, 2018
מפגש לזכרה של פרופ’ גילה בלס
אוניברסיטת תל אביב, בניין מקסיקו, חדר 206 א’
שני, 16.2.26 בשעה 16:30
פרופ’ גילה בלס הייתה מראשוני המרצים בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, חוקרת חלוצית של האמנות הישראלית ומייסדת ארכיון המחקר על אמנות ישראלית “בית ציפר”. עד לפני שנים ספורות עדיין הנחתה סטודנטים. בחודש דצמבר האחרון הלכה לעולמה בגיל 98.
תכנית:
16:30 – התכנסות
17:00 – ברכות
פרופ’ ערן נוימן, דקאן הפקולטה
ד”ר רננה ברטל הכהן, ראש החוג לתולדות האמנות
17:15 – דוברים
אביבית בלס ברנס, פרופ’ משה צוקרמן, בתיה דונר, ד”ר טלי תמיר, ד”ר דיויד גרייבס
הקהל מוזמן. לחניה בקמפוס אנא ציינו בשער 1 (אוסטריה) את קוד הכניסה 1324000.
קוֹל כֻּלָּן – רוּאַנְדָּה
תערוכת יחיד והשקת ספר לאמנית רוני בן ארי בבית האמנים תל אביב
בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה: חמישי, 12.2.26 בשעה 19:00
נעילה: שבת, 7.3.26 בשעה 14:00
אוצרת: אסנת הר
“בְּכָל פַּעַם שֶׁאִשָּׁה נֶעֱמֶדֶת לְמַעַן עַצְמָהּ, אוּלַי מִבְּלִי לָדַעַת זֹאת, מִבְּלִי לְהַצְהִיר עַל כָּךְ, הִיא נֶעֱמֶדֶת לְמַעַן כָּל הַנָּשִׁים”, מאיה אנג’לו.
בתערוכת היחיד החדשה שלה, הצלמת והאמנית הרב תחומית רוני בן ארי מציגה מבט דוקומנטרי רגיש ומעמיק אל תוך חברה הנמצאת בתהליך של ריפוי והעצמה. הפרויקט נולד מתוך נקודת מוצא פוליטית־חברתית מרתקת: רואנדה היא מהמדינות המובילות בעולם בייצוג נשי בשלטון: יותר מ־60 אחוזים מחברי הפרלמנט הם נשים. בן ארי יצאה לבחון כיצד הנתון הזה מחלחל אל השטח, אל הערים והכפרים המרוחקים, ומשנה את חיי היומיום של נשים. בן ארי בחרה בגישה של אתנוגרפיה ויזואלית פעילה. היא חצתה את נהר הניאבארונגו וטיפסה בשבילי עיזים לפסגת הר מוהבורה, כשהיא נושאת על גבה עשרים ק”ג של ציוד צילום ושתי מצלמות, רק כדי לתעד את “מלכת ההר”; המנהלת קהילה נשית עצמאית. היא השתתפה בקטיף עלי התה, חבצה חמאה וקצרה פולי קפה יחד עם מושאי הצילום שלה.
דרך עדשת המצלמה חושפת בן ארי את הדינמיקה שבין המנהיגות הפוליטית לעשייה המקומית. היא מתעדת נשים המנהלות קואופרטיבים חקלאיים, יזמיות המקימות מרפאות קהילתיות ואומניות המפיחות חיים במלאכות יד מסורתיות.
רוני בן ארי היא צלמת, אוצרת ואמנית רב תחומית המתגוררת במושב נטעים. עבודותיה לאורך השנים מתאפיינות במחקרים חברתיים ארוכי טווח. בן ארי מתמקדת בתיעוד תהליכים אנושיים וחברתיים מורכבים, תוך יצירת חיבור בין אמנות חזותית למחקר שטח.
לצד התערוכה יושק ספר האמנית “All her voices – Rwanda”.
שעות פתיחה: שני–חמישי בשעות 10:00–13:00, 16:00–18:00, שישי בשעות 10:00–13:00, שבת בשעות 11:00–14:00
רוני בן ארי, מנהלת ביד רמה את מפעל הבירה מבננות, 2023
עקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם
