מתחם ארטורה הוקם מתוך רצון לאפשר קיום מפגשים במגוון תחומים ולכלל קהילת האמנים והיוצרים, כמו גם חובבי אמנות ועיצוב מכל הגילאים ולאפשר חשיפה ליוצרים במגוון פלטפורמות – גלרית להצגת תערוכות, שיח גלריה, כיתת אמן, סדנאות ועוד.
מאז הקמתה ביוני 2020, מהווה ארטורה במה לאוצרים ואוצרות, ליוצרים וליוצרות, להצגת תערוכות קבוצתיות בגלריה הכוללות עבודות בדיסציפלינות השונות באמנות ויצירה עכשווית (ציור, עיצוב, פיסול, קראפט, וידאו-ארט ועוד) ביניהם: רותם קפלן ומיכל תאומי סלע, נעמי גורדון, מיכל קרסני, נילי ססלר, אמיר שפט, הגר רבן, ורד נחמני, דן אלון, יעל פלדמן שביט, מירית צ’רוינסקי, יפעת פרל, יוסי וסיד ואחרים.
תנתן עדיפות להצעות לתערוכות קבוצתיות רבות משתתפים (8 יוצרים ומעלה), במטרה ליצור חיבור ועניין לקהל רחב לעולם היצירה הפלסטית, ניו־מדיה, עיצוב ותחומים נוספים. ניתן להציע תערוכות חדשות לגמרי, או הצעות לגלגולים חדשים לפרויקטים שכבר התקיימו בעבר. ההצעות ייבחנו בוועדה מייעצת מטעם גלריה ארטורה ושנקר.
מה צריכה לכלול הצעה לתערוכה?
– כותרת התערוכה (גם אם זמנית)
– תיאור נושא התערוכה/קונספט (עד 200 מילים *)
– שמות היוצרים אותם תוכלו לגייס לתערוכה
– תצלומים/דימויים/הדמיות/ סקיצות לתערוכה (אם אפשרי)
– הכנות וציוד נוסף שיידרש לתערוכה (ככל הידוע מראש). הגלריה תוכל לממן צרכי תליה והצבה, שיווק ואירועי תוכן.
את ההצעות יש לשלוח עד לתאריך 10.2.2026
במהלך פברואר יוזמנו כותבי/ות ההצעות הנבחרות לראיון שעל פיו יקבעו ההצעות הזוכות.
תכנית התערוכות תפורסם במהלך מרץ 2026 >> לטופס ההגשה
*הנהלת ארטורה מתחייבת שלא לעשות שימוש בקונספט שיוצע ללא אישור בכתב מיוצריו.
לשאלות נוספות מוזמנים.ות ליצור קשר במייל office@arthura.org
מוזמנים לבקר באתר
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
