קוראות וקוראים יקרים,
תערוכתה של ליהי תורג׳מן במוזיאון בת ים, ״עידן הדלי״, כוללת בין השאר ציור גדול ממדים שצויר על בסיס תצלום אווירי של מסגד שהופצץ ברצועת עזה במלחמה האחרונה. זה ציור פוליטי – הוא הרי עוסק במלחמה ומתאר מסגד מופצץ. הרבה דיונים בקשר בין אמנות לפוליטיקה חותרים להכרעה; על היוצר והיצירה לבחור צד ולהביע עמדה, שיכולה להיות גינוי והתנגדות להפצצה ולחילופין תמיכה בה. הציור הזה, כותב יונתן אמיר במאמר על התערוכה שפורסם השבוע ב״ערב רב״, אינו יכול לבחור צד בצורה כזו, ולא כי הוא ניטרלי אלא כי הוא עוסק בדיוק באובדן היכולת לראות, להבין ולגבש עמדה ביחס לאמת מידה ברורה.
התערוכה של תורג׳מן, שמתגוררת בשנים האחרונות בטורינו שבאיטליה ומתארחת גם במדור ״פריחת מוחות״, נוגעת בכמה סוגיות ליבה של החיים בארץ. יש בה התייחסויות לתיאולוגיות, פוליטיקות, מגדריות, טכנולוגיות ומיתיות. מאמרו של אמיר ״בציור של ליהי תורג׳מן אלוהים לא נותר אילם״ בוחן שאלות אלו דרך הדימויים, הג׳סטות והחומרים שמשמשים את הציירת בעבודתה, ומצביע גם על הקשר שלה לגישות אוצרותיות שונות שהוצגו במוזיאון ב־15 השנים האחרונות.
עוד בערב רב:
בחודש שעבר נפטרה האוצרת הוותיקה אירית סגולי. הדס קידר סופדת לה במלאת 30 למותה. “בפרקטיקה האוצרותית שלה במגוון חללי תצוגה, וכשהקימה ואצרה את גלריה קו 16, השכילה אירית לשלב בין תערוכות של אמנים ואמניות ממרכז השדה ובין תערוכות של אמנים צעירים או כאלו שהתמקמו בשוליים של השדה״, כותבת קידר. ״בדרך זו היא יצרה פלטפורמות שהציעו אמנות איכותית בלי לעשות ‘הנחת פריפריה’, מרחב אמנותי שהיה חלופה איכותית לגלריות מסחריות ולמוזיאונים של מרכז השדה”.
מנחם גולדנברג כותב על תערוכתה של שיראל הורוויץ במשכן האמנים בהרצליה, שננעלה בסוף השבוע
דפנה סתרן כותבת על על עבודתן של אילת כרמי ומירב הימן ״חמדה״, המוצגת בבית טיכו
המדור לחקר החלל מתארח בגלריה ימה בנהריה
ובמדור בדיקת מציאות מתארח גיא לוי
אירוע מכירת עבודות של אמני גלריה עינגע
לכבוד השנה החדשה
גלריה עינגע, בר יוחאי 7, תל אביב
פתיחה: 9.1.26
נעילה: 24.1.26
אירוע מכירה שיתקיים במשך שבועיים. מבחר עבודות של אמני הגלריה יימכרו בהנחה של 25–50 אחוזים.
אמנים משתתפים: ולרי בולוטין, הדי בן נון, אופיר בגון, קטיה גלי, מאשה זוסמן, שי זילברמן, נטע לאופר, נעה יקותיאלי ועוד.
טלפון לבירורים: 03-5181812
שעות פתיחה: שלישי–חמישי בשעות 12:00–18:00, שישי ושבת בשעות 11:00–14:00

ולרי בולוטין ומאשה זוסמן, Fitting In, 2016
“מפלגת המחשבות”
פודקאסט על הרעיונות הגדולים שמאחורי הפוליטיקה
עם ד״ר מיכה גודמן ואפרת שפירא רוזנברג
השנה היא 2030. אנחנו יושבים מול הגרסה החדשה של ChatGPT, שעשויה להיות חכמה מאיתנו ולהכיר אותנו טוב יותר משאנחנו מכירים את עצמנו. מה יקרה אם ניתן לבינה מלאכותית לנהל את חיינו, ואולי אפילו את המדינות שלנו?
בעונה החדשה של ״מפלגת המחשבות״ נעמיק במהפכה הפוליטית הגדולה שמתרחשת לנו מתחת לאצבעות, ומשום מה לא פותחת את מהדורות החדשות. עדיין.

סיור מודרך בתערוכה “נדידת ציפורים”
במסגרת אינקובטור 2025
סדנאות האמנים, רחוב האומן 26, קומה 3, ירושלים
שישי, 16.1.26 בשעה 13:00
אוצר: אבי לובין
ליווי פדגוגי וניהול חממה: לי לוריאן
הסיור יערך בהשתתפות האמניות והאמנים: אלון בלס, עבל ברצה, עדן וולפגור, נטליה וולקוב, אוליביה לוי חדיד, אבישג נמדארי, חן סובול, הילרי סיסאי, מאיה שמואל





הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
