תכנית עמיתי המחקר ע״ש אפי ריבקינד, הפועלת במרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל, מהווה פלטפורמה מקצועית לעידוד והכשרת חוקרות וחוקרים בתחילת דרכם בתחומי העיצוב והתרבות החזותית המקומית. התכנית מבקשת להרחיב את שדה המחקר באמצעות קולות חדשים וליצור מסגרת תומכת לבוגרים צעירים המעוניינים להתנסות בסביבה אקדמית מובילה.
תכנית עמיתי מחקר עיצוב ע״ש אפי ריבקינד היא תכנית תלת שנתית. בכל שנה יוענק לחוקר או חוקרת מענק מחקר בסך 10,000 ש״ח מטעם מייסדי המענק, איריס ריבקינד בן צור וערן בן צור. לצד התמיכה הכספית, החוקרות והחוקרים מקבלים עמדה אישית במרכז שנקר לחקר העיצוב וגישה פתוחה למשאבי הידע, האוסף והכלים שבמרכז, וליווי אישי על ידי חוקרות ואוצרות בכירות. חזון מייסדי המענק הוא לקדם מחקר חדש בתחומי העיצוב בישראל ולתמוך בחוקרות ובחוקרים בראשית דרכם המקצועית.
התכנית פונה לחוקרות וחוקרים העוסקים בעיצוב, מחקר תרבות, מדעי החברה, מדעי הרוח, היסטוריה חזותית, אוצרות ותחומים סמוכים, הנמצאים בחמש השנים הראשונות לאחר סיום תואר ראשון או שני. לאורך שנת הפעילות (שתחל באוקטובר 2026) החוקרות והחוקרים יצטרפו לשגרת מחקר אקדמית, ישתלבו בפרויקטים פעילים במרכז ויפיקו פרסומים רלוונטיים, בהם מאמרים, הנגשת אוספים, תערוכות והרצאות בהתאם לתחום המחקר. מטרת הפעילות היא להפרות את שדה המחקר בעיצוב ברעיונות חדשים, להעניק ניסיון מקצועי מעשי ולסייע לעמיתות ולעמיתים להשתלב בקהילת החוקרים בישראל. בסיום התכנית יגישו המשתתפים תוצר מחקרי לפרסום ויוזמנו להציג את עבודתם באירוע השיא השנתי של המרכז.
העמיתות והעמיתים יפעלו במרכז שנקר לחקר העיצוב, יעבדו באופן שוטף עם גלית גאון – ראש המרכז לחקר העיצוב ומרצה בכירה, תום כהן – אוצרת ועורכת ראשית, רותם קפלן – מנהלת האוסף, ויפגשו חוקרות וחוקרים משנקר, עוזרי מחקר, מרצים וסטודנטים. המרכז לחקר העיצוב בישראל מחזיק אוסף רחב וייחודי המייצג תקופות, תחומים וגישות מגוונות בעיצוב המקומי. האוסף כולל אלפי פריטים בתחומי עיצוב תקשורת חזותית, מוצר, טקסטיל, תכשיטים ואופנה, והוא פועל בשיתוף מוסדות תרבות, אקדמיות, יוצרים וקהילות אספנות בשדה המורשת החזותית בישראל. לצד הטיפול באוסף ותפעול מערך המחקר, פועלות במרכז גלריה לעיצוב, ספריית עיון, ומתקיימים בו מגוון קורסים ואירועים מקצועיים.
מועד אחרון להגשה: 15.2.26




הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
