קוראות וקוראים יקרים,
תודה רבה לכל מי שהגיעו לערב הצ׳יזבטים מבתי ספר לאמנות ביום שלישי. שמענו סיפורים על מרצים מבולבלים, ביקורות טובות אך מסרסות, ראשי מחלקה גנבים ופרנסות הזויות. שמענו על שפה חדשה בשם ״עברית של אקדמיות לאמנות״, על מה שאפשר ואי אפשר להראות ולומר בבתי ספר לאמנות בתקופות שונות (פורנו קשה בכיתה בשנות ה־90 כן, התייחסות אתנית בעשור השני של שנות ה־2000 – לא), על הרפתקאות מסמרות שיער בשעות לילה מאוחרות, קיצוצים וגיוסים, יחסי כוח מגדריים, חיסולי חשבונות ומנהלים מתעמרים. היה מבעית, מלחיץ, מפליא ובעיקר מצחיק בזכות כל הדוברות והדוברים. מי שלא הצליחו להגיע להשקה בת״א מוזמנים להשקה הירושלמית שתיערך בחודש הבא (עדכונים בהמשך).
בינתיים בערב רב:
״הגוף הוא קנה מידה״ כותבת נעה רז מלמד על עבודותיה של לימור צרור. ״ההצבה מובילה לשיטוט בין העבודות ונקודת המבט משתנה. הצופה נע בין עבודות המושכות את המבט מעלה, אל הרצפה, אל עבודות שנמצאות בגובה העיניים, ולעיתים ההתרחשות מצויה מתחת לפסל. הגוף כולו הוא שותף פעיל בתערוכה זו, לא רק המבט״.
״שלא כמו אצל גרשוני והלוי, הרקפות של פוליאקין, כאמור, נבולות. הן לא כתם והן נטולות צבע. הן קו שחור בלבד. אבל את תחושת הריחוף הקשורה למותן הכפול – תחילה כפרח ולאחר מכן כסמל מקומי שקמל – פוליאקין לוכדת, ומזכה אותן בחיים חדשים, ככוכבים״, כותבת אסנת צוקרמן רכטר במאמר מקטלוג התערוכה ״מפות כוכבים״ של שרון פוליאקין, שהוצגה בגלריה גורדון.
במדור פריחת מוחות מתארחת מעיין שחר, שעובדת תוך כדי נדודים באירופה ובמזרח אסיה
במדור בדיקת מציאות מתארח גדעון לוין
לא לשכוח להתעדכן בחדשות: בלו סימיון פיינרו ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה, אלו הם זוכי תחרות ״עדות מקומית״, מרכז האמנות העצמאי ״הנביאים״ בחיפה חונך בניין חדש, האדריכל פרנק גרי נפטר בגיל 96, ואלו הם זוכי פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב 2025 בתחום עיצוב המוצר.
ולא לפספס הצעות חדשות בין הקולות הקוראים
“רעיל וקוצני”
מלי דה־קאלו, לי ברבו
גלריה P8, רחוב הפטיש 1, ת”א
פתיחה: חמישי, 11.12.25 בשעה 20:00
שיח גלריה: שבת, 27.12.25 בשעה 12:00
קריוקי שירי אהבה ואכזבה: חמישי, 22.1.26 בשעה 20:00
נעילה: 24.01.26
אוצרת: שלי ליבוביץ קלאורה
“רעיל וקוצני” הוא מיצב רב תחומי משותף שנבנה במיוחד לחלל גלריה P8, שבו עוקבות מלי דה־קאלו ולי ברבו אחר גברים בגילאים ומרקעים שונים, שהוזמנו לסטודיו, התבקשו לפעול על פי הוראות הבימוי וצולמו. בפעולה פרפורמטיבית האמניות מנכיחות את אזור דרום תל אביב שבו שוכנת הגלריה באמצעות קולות רקע שהוקלטו ברחוב והכללת אנשים החיים בשכונה.
לצד הקרנת הווידאו והסאונד הנלווה, קולאז’ הדפסי ריזו של צמח הבוגנוויליה – הידוע בצבעיו העזים והמפתים – משולב בחלקי פנים וגוף גבריים, מוצב על גבי שולחן מואר.
ההרדוף והבוגנוויליה, המשמשים את האמניות כמטאפורה לגבריות במרחב האורבני, הם צמחים מתורבתים, פולשניים ודומיננטיים. הם משמשים כגדרות חיות לצורכי הפרדה והגנה, תיחום והגבלת תנועה בהיותם חזקים, עמידים, שתלטניים – ויפים מאד.
דה־קאלו וברבו מתבוננות באמצעות “רעיל וקוצני” במתח בין הצופה לנצפה, בין אינטימיות לניכור, בין שייכות לזרות, ובין ציד לטרף. בפער הבלתי ניתן לגישור בין רצונו של המתבונן לדעת לבין חרדת הנצפה והיכולת האמיתית שלנו להכיר את האחר.
שעות פתיחה: רביעי–חמישי, 15:00–20:00, שישי–שבת 10:00–15:00
תערוכות סתיו
בגלריה העירונית לאמנות בראשון לציון
הגלריה העירונית לאמנות בראשון לציון, רחוב אחד העם 8, ראשון לציון
נעילה: 12.2.26
אוצרות התערוכות: אפי גן וקרן ויסהוז
אלה אמיתי סדובדקי / “ללא כותרת 2”
עבודות הקולאז’ של אלה אמיתי סדובסקי מייצרות חוויה מורכבת הנעה בין מציאות לדמיון, בין זיכרון אישי לקולקטיבי. הקולאז’ים לוקחים אותנו למסע, לא אל טבע ממשי אלא אל יצוגים מלאכותיים עשויים טפט, נייר ובד.
ורדי בוברוב / “הם היו שם קודם”
תערוכתה של האמנית ורדי בוברוב עוסקת במקום משכנה של הגלריה העירונית לאמנות בבית גורדון־לונדון, מבנה היסטורי מפואר שנבנה בשנת 1891. בראשית שנות ה־2000 עבר הבניין תהליך שימור, ובמהלכו נחשפו ציורי קיר ותקרה מרהיבים שהפכו למקורות ההשראה לתערוכה. בוברוב מבקשת להתחבר באמצעותם למקום שבו היא מציגה, בפרשנות עכשווית, ביקורתית ומכבדת, המכניסה את העבר החזותי של הבית אל תוך ההווה האמנותי שלו.
עדינה בר־און ודניאל דיוויס / תערוכה המשלבת וידאו, פרפורמנס וכדרות
בתערוכה המשלבת מיצירותיהם של עדינה בר־און, חלוצת אמני המופע בישראל ובן זוגה האמן דניאל דייויס, מוצגות עבודות וידאו וקדרות המספרות סיפור אוטוביוגרפי, אישי ומשפחתי, העוסק בחיפוש אחר חיבור אישי ואינטימי עם אדמה, בית, שורשים וקהילה. החוויה העומדת בבסיס היצירות נוגעת ברצון התמידי לקשר בין זהות אינדיבידואלית לצד שייכות לחברה ולמקום. התערוכה מציגה דיוקן רלוונטי כמראה לחברה שערכיה נבחנים ומשתנים.
ערב מיוחד ליצירתם של בר־און ודיוויס
ראשון, 18.1.26
18:30 – פרפורמנס “על האהבה”, עדינה בר און
19:30 – ההרצאה “דמיון של קדר” – ד”ר שלומית באומן, אוצרת ויוצרת העוסקת בהיבטים מחקריים של שדה העיצוב הקרמי, אוצרת הגלריה בבית בנימיני.
הזמנות בטלפון: 03-7572822
שעות פתיחה: שני–חמישי ושבת בשעות 10:00–14:00, שני גם בשעות 16:00–18:00
עדינה בר-און ודניאל דיוויס, מתוך הווידאו אישה מן הכדים, בימוי: נעמי פרלוב
״נדידת ציפורים״
קיר אמן קבוצתי של משתתפי.ות אינקובטור האמנים.ות 2025
האומן 26, קומה 3, תלפיות, ירושלים
פתיחה: רביעי, 17.12.25 בשעה 19:00
משתתפים: אלון בלס, עבל ברצה, עדן וולפגור, נטליה וולקוב, אוליביה לוי חדיד, אבישג נמדארי, חן סובול, הילרי סיסאי, מאיה שמואל
אוצר: אבי לובין
ליווי פדגוגי וניהול חממה: לי לוריאן
בתכנית ״אינקובטור״ השתתפו תשעה אמניות ואמנים ירושלמים.ות צעירים.ות אשר סיימו לימודים באקדמיות לאמנות בעיר בשלוש השנים האחרונות. במהלך התכנית האמנים.ות למדו כקבוצה, קיימו התייעצויות, ויצרו קהילת אמנים.ות תומכת ומעודדת. הם.ן קיבלו כלים מקצועיים וידע על שדה האמנות הישראלי באמצעות סדנאות, הרצאות ומפגשים בלתי אמצעיים עם אנשי/נשות מקצוע מעולם האמנות והתרבות.
רב שיח בגלריה גבעת חביבה
שבת, 13.12.25 בשעה 12:00, בהרשמה מראש בקישור הזה >>
בשעות 11:00–12:00 מוזמנים לביקור חופשי בתערוכה
בהשתתפות האמנים המציגים ובהנחיית אוצרות התערוכה: ענת לידרור וטלי תמיר
פרויקט מצר־מייסר המיתולוגי, שהתקיים ב־1972 במרחב הביניים שבין קיבוץ מצר והכפר מייסר (שניהם במועצה אזורית מנשה), נחשב בהיסטוריוגרפיה של האמנות הישראלית לפעולת אמנות ראשונה שסימנה מרחב יהודי־ערבי משותף, וככזה הוא תויג תחת הכותרת “אמנות פוליטית”. מבט מאוחר ובירור עמוק יותר מגלים שהשיוך הברור לפוליטי נעשה בדיעבד, ושגורמי התנעת הפרויקט כללו מגמות אקולוגיות, סביבתיות ופנים־אמנותיות, שהתגבשו סביב הרצון לפרוץ את גבולות האמנות הישראלית הקנונית אל שפה אמנותית חדשה. השפה החדשה, על אף שהייתה פוליטית מעצם מהותה, עדיין לא הוגדרה ב־1972 ככזו באופן מלא, ובמקרה הספציפי של פרויקט מצר־מייסר לא התלכדה בהכרח ובאופן הומוגני סביב רעיונות של דו קיום ערבי־יהודי. אולם, האתר הגיאוגרפי שבו התבצע הפרויקט, השם שחורז את שמות שני היישובים הסמוכים – מצר ומייסר – ואופי הפעולות עצמן התפרשו לימים באופן שאינו משתמע לשתי פנים כפעולה בעלת איפיון פוליטי, אך כזו שמדגישה ערכים אזרחיים של חיי יומיום, יחסי שכנות ומפגש אקראי בין תושבי שני היישובים, שכביש גישה אחד מחבר אותם עד היום.
מריון פוקס, הצועדות, מתוך מצר מייסר טייק 2, 2025. צילום הצבה: נווה נויפלד
“זירות גופניות של ציור” | ליהי תורג’מן
מוזיאון בת ים
מפגש מיוחד בתערוכה “״עידן הדלי: זירות גופניות של ציור”, בהשתתפות: המרצה ומבקרת האמנות ד”ר קרן גולדברג, האמנית חניתה אילן, מבקר האמנות ד”ר יונתן אמיר ואוצרות התערוכה: עדי דהן והילה כהן־שניידרמן
שישי, 12.12.25 בשעה 12:00
עקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם
