מאסטר, אינטלקטואל ואיש ציבור – סשה אוקון, 2025-1949

אחרי שהגיע לישראל בגיל 30, גוייס הצייר אלכסנדר (סשה) אוקון ליחידת מילואים. במהלך השירות נשאל מה הוא עושה בחייו.

״אני צייר״, ענה.

״כן כן, גם אשתי מציירת״, ענה לו השואל, ״אבל במה אתה עוסק?״

אוקון, שנפטר אתמול בגיל 76, היה צייר – מאסטר מהסוג שרק לימודי אמנות בברה״מ יכולים ליצור – וגם אינטלקטואל, מורה ופעיל בעל משקל ציבורי. בשנות עבודתו הראשונות יצר בחוגי אוונגרד שצמחו בברה״מ אחרי ביטול האיסור המשטרי על יצירה שלא ע״פ כללי הריאליזם הסוציאליסטי. השלטונות לא ראו בעין טובה את פעילותו, ואחרי מאבקים הותר לו לעלות לישראל בסוף שנות ה-70. בישראל, לצד עבודתו הממושכת כצייר וכאחד מאמני הגרוטסקה הגדולים שיצרו פה, הוא לימד רישום וציור, היה פעיל מאד בסצנת האמנות של דוברי הרוסית ושימש בתפקידי ניהול תרבות במשרד הקליטה, באגודת האמנים ובהתאגדויות עצמאיות אחרות. הוא היה ציניקן שלעג לנפח התיאורטי של הדיון המקומי באמנות, אך גם דובר וכותב פורה בפני עצמו, שהרבה להתפלמס על אמנות במפגשים, בספרים ובשרשורי תגובות אינסופיים למאמרים.

ב-2004 ראיינתי אותו לכתבת מגזין על אמנות של יוצאי ברה״מ לשעבר בישראל, והופתעתי מן ההיקף, החיוניות והעצמאות של קהילה זו, שפעלה ברובה רחוק מן המקומות, הזרמים והחומרים שהכרתי כסטודנט בבצלאל באותן שנים (אוקון אמנם לימד בבצלאל במשך שנים רבות, אבל לא במחלקה לאמנות). בדומה לחבר מהמילואים, גם לעולם האמנות המקומי לקח זמן רב להבין שאמנות כמו של אוקון אינה רק שמורת דינוזאורים ניאו-קלאסית (הגדרה שקיבלתי ממנו, כשתיאר את מצבם של חלק מן האמנים שעלו לישראל), ויש בה איכויות ייחודיות ורלבנטיות.

עוד בצעירותו עסק אוקון בזקנה ובגוף הזקן, וצייר סצנות עירום קריקטוריסטיות ומוקצנות של קשישים כפופים, חולים ורופסים, ובה בעת גם חיוניים וחוגגים את החיים. בשנים האחרונות הזדקן בעצמו והתמודד עם מחלת הסרטן. בעקבות חוויות האשפוז והטיפולים צייר את הציור המונומנטלי (בגודל 14/4 מטרים) ״שערי צדק״, המוצג בימים אלה בגלריה דינה רקנאטי בהרצליה. אתמול שלח הודעת ווטסאפ בזו הלשון: ״יצאתי למסע האחרון שלי, כלומר, במילים אחרות – מתתי. אתם מוזמנים להלוויה ולשבעה! בואו בהמוניכם! השבעה בירושלים״.