קוראות וקוראים יקרים,
האמנית הדס חסיד פועלת כבר שני עשורים וחצי בשדה המקומי. אף שגופי העבודות שלה שונים אלו מאלו, בכולם ניכר שילוב בין חשיבה מושגית לעמלנות דייקנית, ובין מודעות ברורה לגבולותיהם של חומרים, טכניקות, מכשירי עבודה ותפיסות חזותיות, לבין ניסיונות יצירתיים למתוח את גבולותיהם ולהטיחם אלו באלו. דורון פייסיק ביקר בתערוכתה החדשה של חסיד ״מול העיניים – ממש קרוב״ במשכן האמנים הרצליה. ״אצל חסיד אין את האגרסיביות השכלתנית של האופ־ארט; הגוונים קרובים ומתמוססים זה לתוך זה, והיא אינה מנסה להשפיע על אופי הראייה של הצופה או לייצר הלם תודעתי. השימוש שלה בכתמי צבע לא תוקף את העין, אלא מחזיר אותה בעדינות למקומה הטבעי, ומדגיש את נוכחותה הפעילה בתהליך ההתבוננות״, הוא כותב.
עוד באתר:
המדור לחקר החלל מתארח בגלריה העירונית בכפר סבא
המדור בדיקת מציאות מארח את דניאל אלחסיד
מוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם נפתח לראשונה מאז פרוץ המלחמה, לאחר שנסגר באוקטובר 2023 עקב קרבתו לגבול לבנון.
מיקי קרצמן ורונה יפמן הם זוכי הפרס לצילום ע״ש ורנר וענת בראון
פרס דיסקונט לעידוד היצירה לשנת 2025 יוענק לתערוכות מחווה לשלוש בעלות גלריות: נלי אמן, רות דבל וג’ולי מ.
שתי תערוכות חדשות במרכז גוטסמן לתחריט
קיבוץ כברי
פתיחה: שבת, 8.11.25
“בסבך קנים” / דני נגר
נגר, יוצר ומשורר, מציג סדרת תחריטים אשר הופקו והודפסו בסדנה, ומבוססים על צילומים של נופי הכנרת. תהליך ההמרה מצילום לתחריט מעניק לדימוי רבדים של חומר וטקסטורות חושניות.
בתערוכה משובצים שירי כנרת, שנכתבו על ידי נגר, רחל, רוני סומק וסיון הרשפי.
“בקו המים” / תערוכה קבוצתית
התערוכה הקבוצתית “בקו המים” ממשיכה ומרחיבה את העיסוק במקווי מים עם מקבץ עבודות של אמני הסדנה. אמנים אלה נגעו, לעיתים השתהו, בנושאים של קו המים, הפיזיים והפנימיים, ומבטם נח על מקווי מים, בריכות ותהליכים שבהם המים והאדם שזורים זה בזה.
לתערוכה הוזמנו יוצרים במדיות נוספות: שני צורפים מהמכון לאמנות בתל חי, אלעד גוטרמן וגלית קרופיק, וקולעת, טל שמש ברד”ח, שבעומק היצירה שלהם יש למים מקום חשוב ומפתיע.
האמנים המשתתפים: מאיה אטון, אסף בן צבי, אריקה הגוויץ’, נטליה זורבובה, שי זילברמן, ליהיא טלמור, אביטל כנעני, עופר ללוש, סיגלית לנדאו, דניאל צ’צ’יק, עמית קבסה, אולגה קונדינה, אלכס קרמר, אורי ריזמן.

אביטל כנעני, אבן כחולה, 2025
קול קורא לאמנים.יות
לעיצוב אנדרטה לזכר נפגעי שבעה באוקטובר באוניברסיטת תל אביב
אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף קרן גריי, מזמינה אמנים.ות, אדריכלים.ות ומעצבי.ות נוף לקחת חלק ביצירת אנדרטה שתוקדש לזכר הנופלים באירועי שבעה באוקטובר 2023. האנדרטה תוקם בלב הקמפוס, במרחב פתוח ונגיש לציבור הרחב, ותשמש מקום של זיכרון, התייחדות והשראה לדורות הבאים.
פרסים כספיים לשלושת המקומות הראשונים.
זכות לעצב יצירה נצחית במרחב הציבורי של האוניברסיטה.
מי יכול להגיש? אזרחי מדינת ישראל בעלי ניסיון מוכח בעיצוב וביצוע יצירות במרחב הציבורי.
מועד אחרון להגשה: 31.12.25
מועד חנוכת האנדרטה בקמפוס: אוגוסט 2026






הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
