בישראל של השנים האחרונות, מערכת החינוך הפכה לזירת הישרדות. מורות, יועצות, גננות ומנהלות נושאות על גופן ובנפשן את עול החינוך — לעיתים עד דממה.
השחיקה, האלימות, הביורוקרטיה והאובדן המוסרי הופכים את ההוראה ממעשה של חיים למעשה של היעלמות. “מורות מתות בסתר” היא תערוכה מחאתית המסכמת את סיומה של שנת 2025 הגרגוריאנית, עשרה ימים של הצגה בלבד, העוסקת במוות השקט של מערכת החינוך – ובתחייתן האפשרית של קולות המורות עצמן.
היא מבקשת להפוך את הסתרת הכאב לחשיפה אמיצה, את האלם לקול.
השתתפות: אנו מזמינים מורות, מורים, יועצות, מנהלות, מטפלות, סטודנטיות וסטודנטים לחינוך – מכל זרם, גיל ומקום בארץ – לשלוח עדות אחת קצרה על רגע של שבירה, פחד, אהבה, שתיקה או פרידה מן ההוראה.
העדות יכולה להיות: טקסט כתוב (עד 200 מילים) צילום / ציור / רישום, הקלטת אודיו או וידאו קצרה (עד דקה) . חפץ מצולם או מסר אנונימי (מותר בהחלט להסתיר שם ומקום עבודה, יש לציין בחירה).
כל יצירה תוצג כחלק ממיצב קבוצתי, אנונימי או מזוהה לפי בחירה.
הנחיות והגשה: ניתן להגיש עד יום מוצ”ש, 22 בנובמבר 2025, בשעה 23:00.
שלחו קובץ הכולל שם מלא ומספר טלפון נייד, או קישור לכתובת: gaqueer@gmail.com
בציינו בשורת הנושא: מורות מתות בסתר – הצעה להשתתפות.
בחלל התערוכה יוצבו שלושה מרחבים:
- חדר מחנכים ריק – שאריות השגרה.
- קיר העדויות – קולן של המורות.
- אין שיעור היום – אזור הקשבה שקטה, הקרנת קולות, והזמנה לכתיבה במקום.
בפתיחה תתקיים קריאה חיה קצרה של עדויות, בביצוע מורות ואמניות-מורים.
ללא דמי השתתפות, ללא מטרות רווח.


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
אני מעצבת גרפית. גדלתי בלונדון, גרתי שם 13 שנה, כיום אני גרה ברעננה. הפרספקטיבה הרב-תרבותית שלי מניעה עיצוב מתחשב וממוקד משתמש. אני מביא עמי כישורים טכניים חזקים, יצירתיות ומקצועיות, ואני מחפש תפקיד בסביבה דינמית ויצירתית.
מיכל ברון
| |