המדור לחקר החלל: המעבדה

המדור לחקר החלל: שאלון למפעילי חלל האמנות

ברוכים הבאים ל”מדור לחקר החלל”, מסע בין קירות לבנים, תאורת ספוטים וחזונות אמנותיים. בכל פעם נחשוף בפניכם חלל אמנות אחד על כל רבדיו: מהסיפור שמאחורי הקמתו, דרך המודל הכלכלי שמקיים אותו ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו. באמצעות שאלון קבוע יחסית נפרוש את המפה המלאה של כל חלל, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד להזדמנויות להציג בו. זוהי הצצה אל מאחורי הקלעים של המקומות שמעצבים את נוף האמנות העכשווית בישראל. מפעילים חלל אמנות ורוצים להשתתף במדור גם אתם? כתבו לנו

איפה אנחנו:

המעבדה לאמנות שוכנת בדרום תל אביב, על גבול יפו, ברחוב הרצל 119. מאז הקמתה בשנת 2018 עוברת סביבתה שינוי מתמיד, מאזור תעשייה גולמי לאזור מגורים מתפתח. ובכל זאת, האזור עדיין נושא את חותמה של דרום תל אביב הישנה: ריחות שמן, ביוב עולה בחורף, הצפות, חולדות, ולצדן אותה פראיות עירונית יפהפייה, לא מהוקצעת, שאבדה כמעט בכל מקום אחר בעיר. הכניסה למעבדה עוברת בשביל בטון ארוך, שבקצהו פח אשפה גדול – מעין שער סמוי לעולם חבוי. מי שמוצא את המקום לאחר חיפוש קצר, מגלה לרוב אוצרות.

היסטוריה של המבנה בקצרה:

המבנה נבנה בשלהי שנות ה־20 של המאה הקודמת. בשנת 1942 נכנסה אליו חברת דיווה הירשטל, יצרנית בגדי הים הידועה, ולאחר הצלחתה בשנות ה־60 רכשה החברה את הבניין. המפעל פעל בו עד לשנת 2016.
המעבדה ממוקמת במחסן הישן של המפעל – חלל מבטון, ללא חלונות ועם פתח יחיד לדלת. בשנת 2018 שכר האוצר שרון תובל את החלל מתוך מחשבה על מקום שיארח אמנים לשהות אמנותית ללא לינה. בהדרגה, התפתח המקום למודל המעבדה המוכר כיום.

תולדות האמנות:

המעבדה נפתחה ביוני 2018. מאז התקיימו בה יותר מ־60 תערוכות, מהלכים אמנותיים ופרפורמנסים של אמנים ואמניות שביקשו לחקור, לסטות, לנסות ולחשוף את פרי מחקריהם, גם המדעיים. במהלך השנים גובש מודל היברידי ייחודי, המשלב בין מאפייני חלל שיתופי לאמנים  (artist-run space)לבין חלל אוצרותי. המעבדה מתפקדת כפלטפורמה לחקר אמנותי, תאורטי וחזותי, הבוחנת את יחסי הכוחות וההשפעות ההדדיות בתוך המערכת האקולוגית האמנותית. כל פעילות המעבדה מתועדת ומקוטלגת באתר הרשמי שלה, ובשנת 2025 יצא לאור ספר המסכם את שש שנות פעילותה הראשונות.

מי הנפשות הפועלות?
מייסד ואוצר המעבדה: שרון תובל.
האמנים שנבחרים מדי שנה להציג הם “חברי המעבדה”, ובנוסף, מדי שנה מצטרפים למקום מתלמדים וסטאז’רים המעוניינים לעבוד עם האוצר ועם האמנים הפועלים במעבדה.

שירה גפשטיין, אנשים, זאבים, נשרים, ערבה בוכיה וחמור, מימין: זויה צ’רקסקי, שירה גפשטיין, עמית קבסה, שי אזולאי, חן שיש, 2021, צילום: שרון תובל

ספרו לנו בקצרה על כמה תערוכות בולטות שהתקיימו בגלריה:

המעבדה נוסדה בראש ובראשונה עבור קהילת האמנות המקומית, ובמיוחד עבור אמנים ואמניות המבקשים לפעול מתוך חופש אמנותי אמיתי שאינו כפוף למגבלות מוסדיות, כלכליות או היררכיות. היא משמשת כר פורה לניסויים עבור מי שמעדיפים את השאלה על פני התשובה ואת המהלך המחקרי על פני התוצר המוגמר.

מידת האקספרימנטליות של התערוכות משתנה מאוד: יש מהלכים שהחדשנות שלהם טמונה בתהליך עצמו, באופן שבו האמן חוקר, מתעד, או מפרק את תהליך העבודה שלו; ויש תערוכות שבהן השפה, החומר או הקונספט הם ניסיוניים, כמו שילוב טכנולוגיות דיגיטליות, פרפורמנס חי, אמנות גוף או עיסוק בעתידנות, באוטופיות וביחסי אדם–מכונה. לעיתים עצם השהייה במקום הופכת לפעולה אמנותית, מעין רזוננס מתמשך עם החלל ועם העבר.

הפרויקט הפרפורמטיבי הראשון שהציב רף גבוה של מחשבה יצירתית ובחינת גבולותיהם של המושגים “תערוכה” ו”אמן” הוא “אנשים, זאבים, נשרים, ערבה בוכיה וחמור” של שירה גפשטיין (2021). גפשטיין והצייר שי אזולאי כינסו קבוצת ציירים משפיעים לערב תרגילים שהנחה הצייר, הסופר והמורה יאיר גרבוז. קבוצת האמנים – זויה צ’רקסקי, עמית קבסה, חן שיש, שי אזולאי ושירה גפשטיין – עקבו אחר הנחיותיו של גרבוז, שבחנו אלמנטים כמו ספונטניות, הומור, התחפשות לצייר.ת אחר, אלתור, חופש, משחקיות ואקראיות. תוצרי הפרפורמנס הוצגו במהלך החודש במעבדה. ל”הצגה” הוזמנו גלריסטים, אספנים ואנשי מקצוע חשובים, כסוג של צילום הומוריסטי בתוך צילום המגחך את עצמו. המהלך תועד בווידאו וניתן לצפייה באתר המעבדה.

ורדי בוברוב, פועלת, מראה הצבה מהמפעל במעבדה, 2022, צילום: יובל חי

הפרויקט השני שאתגר את המרחב הניסיוני במעבדה היה הפרויקט “פועלת” של ורדי בוברוב (2022). בוברוב הפכה את המעבדה למפעל לייצור מברשות ניקוי מסוגים שונים, כחלק מפועלה במפעל למברשות בקיבוץ רוחמה. בוברוב פעלה במעבדה חודש שלם, ויצרה מרחב פעולה שנע בין מפעל לייצור מברשות ניקוי לבין מיצב אמנותי אסתטי מותאם מקום. הפרויקט התחקה אחר סוגיות של תצוגה, מהותו של חלל, היחסים בין אסתטיקה לפונקציונליות וכו’. הצטברו במקום סקיצות ומתווים לעבודות, כשלים ותוצרי ניסיונות, לרבות מיצב הכולל אובייקטים, רישומים, ועבודת וידאו. תהליך העבודה צולם במצלמה במעגל סגור. במהלך החודש הקהל הוזמן להגיע בכל יום, פגש את בוברוב הפועלת והשתתף ביצירה עצמה.

הפרויקט השלישי שעשה טרנספורמציה אדריכלית לחלל המעבדה והפך אותו להטרוטופיה של החלמה וחלימה הוא “אתחול” של רוני בן פורת (2022). בן פורת חקרה את ההפשטה החזותית והציעה אלטרנטיבה אדריכלית מינימליסטית טעונה בשכבות אמנות ואדריכלות מודרניסטיות. יחד עם מופעי הסאונד של ניר ג’ייקוב יונסי החוויה בחלל הפכה לאקסטטית ובלתי צפויה. במהלך ההצבה אירחנו את הפרפורמרית הישראלית־גרמניה מורן סנדרוביץ’.

תערוכות בולטות נוספות שראוי להזכיר הן יואב ברנר, ;”Sex is Love / Sex is not Love” (2021) יעל ברונר רובין, “שם^שם “(2021) ; צ’נצ’ל בנגה, “זהירות הנמר מגיע (2021) “!יונתן ריינר, “בָּתווך” (2023) ודרור היבש, “ביתי”, (2024) כולן מהלכים שבחנו את גבולות התערוכה, את תפקיד הצופה ואת האפשרות של אמנות לשמש שדה ניסוי פתוח ובלתי צפוי.

כשאמנים מתכננים תערוכה הם מחפשים לא פעם חלל מתאים לאופי או לגודל של העבודות שלהם, אז בואו נדבר קצת טכני:

מטראז’: 85 מ”ר.

גובה תקרה: 3.30 מ’.

סוג רצפה (מרצפות טרצו, קרמיקה, בטון מוחלק וכו’): פי.וי.סי אפור.

חלונות: אין (מעולה להקרנות גם באמצע היום).

תאורה: יש כמה פסי צבירה עם ספוטים להתאמה בכל תערוכה.

בסקאלה שבה 1 היא קובייה לבנה סטרילית ו־10 הוא מפעל לייצור תחמושת מהמאה ה־17 שהוסב להצגת אמנות, איפה תמקמו את האופי של החלל שלכם מבחינת אדריכלית? 7. המעבדה היא מחסן לשעבר עם מדפים מובנים מבטון על חלק מהקירות ועמוד גדול המחלק את החלל לשניים. היא עשויה בטון וצידה המזרחי נמצא מתחת לרחוב הסדנה, כך שנוצר מעין מקלט לשעת חירום. עם הזמן והתערוכות, נבנו שני קירות גבס שיצרו מבואת כניסה ואזור מחסן נגיש, כולל פינת מטבח מאולתרת. הדלתות עשויות מתכת חלודה צבועה בוורוד. מקפידים לא לשפץ מדי כדי לשמר את האופי התעשייתי, המחוספס.

דניאל פיאררט, שדות התבהלה, מראה הצבה, 2025, צילום: עידן גור

כמה תערוכות מוצגות בדרך כלל במקביל בגלריה: בכל חודש מוצג מיצב/מהלך אחד של אמן יחיד. לא מתקיימות תערוכות קבוצתיות, מלבד פרפורמנס קבוצתי אחד בשם “חניכה” שהוצג לאחר הסגר הראשון של הקורונה בשנת 2020.

יש חלומות לשינוי ושיפוץ החלל? אם כן, ספרו לנו עליהן: מדי פעם צובעים ומשפצים את הקירות, כשכמות החורים והזיכרונות מהתערוכות הקודמות בלתי אפשרית.

שובל הכסף – מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך:
המעבדה מתקיימת בעזרת כספם הנדיב של תומכים ופילנתרופים ישראלים רבים, התומכים במקום כי הם מאמינים בחזון של המעבדה ושל המייסד.

של מי הבעלות על המבנה? מאז הקמתו של המבנה, עוד מעט 100 שנה, הוא בבעלותה של אותה משפחה, משה הירשטל ואלעזר פפו.

מה המודל הכלכלי שמחזיק את הגלריה? המעבדה הפכה לעמותה ללא מטרות רווח רק בשנתיים האחרונות, ועדיין אינה נהנית מתמיכה ממסדית של משרד התרבות. המודל הכלכלי שלה נשען בחלקו על דמי החברות שמשלמים האמנים הנבחרים להציג בה – סכום חודשי המשולם לאורך השנה. בדומה למודל של גלריות שיתופיות רבות, דמי החברות, יחד עם השתתפותו האישית של תובל, מאפשרים כיסוי של שכר הדירה וההוצאות הקבועות של החלל. מימון פילנתרופי משלים את התקציב ומשמש להפקת התערוכות, חומרים, תיעוד ופעילות ציבורית.

החלל נתמך על ידי גופים ציבוריים? נאדה.

האם יש לכם אפיקי הכנסה נוספים? תרומות פרטיות.

האם נגבים דמי כניסה לביקור בחלל? אם כן, כמה ולאן הולך הכסף? לא.

האם אמנים נדרשים לשלם בעבור הצגה בחלל? דמי חברות חודשיים כחלק מהמודל הכלכלי הנ”ל.

האם אמנים מקבלים שכר על השתתפות בתערוכות? עדיין לא, בתקווה שבקרוב.

במוסד יש מקבלי משכורות קבועים? אם כן, באילו תפקידים? הלוואי.

האם אתם מסתמכים על עבודה של מתנדבים? אם כן, באילו תפקידים? לפעמים מצטרפים למעבדה גם מתלמדים. ירדן ששון ונעם רשף, שהיו סטודנטיות, פעלו במעבדה במשך כשנתיים, וכך גם יונה קלמן, מתלמד הולנדי, שההתלמדות במעבדה שימשה לו בסיס לתזה במסגרת פרויקט הגמר שלו באוניברסיטת אוטרכט, הולנד.

אמנות וסביבה:

האם מתקיימת פעילות קהילתית בגלריה או מטעם הגלריה?

המעבדה, שהוקמה כמרחב לחקר האמנות המקומית, צמחה באופן אורגני ויצרה קהילות מגוונות בעולם האמנות, הכוללות אמנים/ות, אוצרים/ות, אספנים/יות, בעלי/ות גלריות וחובבי/ות אמנות. לקהילה יש קבוצת וואטסאפ שבה מפורסמים כל העדכונים, והקבוצה כוללת את כל האמנים שהציגו במעבדה אי פעם, לצד כמה חברים קרובים במיוחד למקום. בנוסף, מתקיימים במעבדה מפגשים עם קבוצות שונות, כגון סיורים מודרכים, בתי ספר לאמנות, כיתות לימוד וסיורים פרטיים של אוצרות ואוצרים ממוזיאונים שונים בארץ. מדי שנה בחורף מתקיים אירוע שנתי של המעבדה, מעין מסיבה שאליה מוזמנים כל חברי הקהילה, במעגל מעט רחב יותר.

האם אתם עובדים גם עם השכנים, הקהילה הגיאוגרפית הקרובה?
בפרויקט של אופירה שפיץ” ,מפסלת עיניי חייה” (2022), התקיים שיתוף פעולה עם מעצב האופנה ששון קדם, הממוקם מולנו. התערוכה התפרשה על חללי הסטודיו שלו ושל המעבדה. מעבר לכך, אין כל שיח או שיתופי פעולה, אפילו עם שכנינו לבניין, כמו למשל תכניות התואר השני של בצלאל, וחבל.

האם מתקיימת אצלכם פעילות חינוכית או חברתית?
רק כאשר מגיעים לבקר בתי ספר או אקדמיות, לא באופן פעיל ויזום.

אלעד ארגמן, נפיל, מראה הצבה. צילום, דניאל חנוך 2024

מי קהל היעד שאליו פונות התערוכות בחלל?
המעבדה פונה בראש ובראשונה לאנשי המקצוע בשדה האמנות הישראלי: אמנים/ות, אוצרים/ות, אספנים/יות, גלריסטים/ות ואנשי אקדמיה. רק לאחר מכן היא פונה לקהל הרחב. העדפת הקהל המקצועי היא חלק מהאני מאמין של תובל, שלפיו אמנים יוכלו להתקדם בעיקר אם יחשפו לשדה המקצועי של האמנות. הכרה אמנותית בקרב אנשי השדה היא זו שמקדמת את הקריירה של האמן או האמנית.

מה חסר בעיר/יישוב שלכם? בדרום העיר יש טינופת של עולם שלישי, מכל הבחינות. נתחיל מהבסיס הזה, שיכול להפוך את פועלינו שם ליותר סבירים. באזור זה של רחוב הרצל אין מקום לשתות קפה או לקנות כריך, דבר המקשה מאוד על הקמת התערוכות, במיוחד בשבתות. עם זאת, העירייה הקימה תא תרבות, מעין מרכז קטן ואינפורמטיבי שמספק מידע על כל מה שקורה באזור מבחינת אמנות ותרבות – החלטה נבונה וחיובית מאוד.

ולסוד השמור ביותר של שדה האמנות בישראל: אם אני רוצה להציע תערוכה לגלריה, איך אני עושה את זה? 

דרך הקול הקורא. מעבר לכך, אחת לשנה, המעבדה מארחת אמן שלא קשור לתכנית. מדובר באמנים מפורסמים שאיתם יש לתובל חיבור והיסטוריה של שיתופי פעולה רבי שנים. אמנים אורחים שהציגו עד כה בחלל הם רן סלוין וגיא בר אמוץ.

האם יש קול קורא לתערוכות שיוצא בזמנים קבועים? 
אחת לשנה, בפברואר או בתחילת מרץ, מתפרסם קול קורא להגשת הצעות לניסויים אמנותיים במעבדה. חבר שופטים, שנבחר על ידי תובל ומורכב משני אוצרים ושני אמנים, בוחר עשרה אמנים לשנת התערוכות הבאה. הבחירה מתבצעת על פי קריטריונים מהודקים, כגון רמת האקספרימנטליות של ההצעה ומנעד המדיה שנבחר, תוך שמירה על שוויון מגדרי.

באתר הגלריה קיים מייל לשלוח אליו תיקי עבודות?
תמיד ניתן לשלוח תיקי עבודות, ותובל מקבל מספר תיקים כל שבוע, ללא קשר למעבדה בלבד. באתר המעבדה יש “צור קשר” נגיש, שמגיע דרך המערכת לאימייל של האוצר.
אחרת ניתן לשלוח תיקים למייל: thelabcall@gmail.com

ישנם חומרים, טכניקות, נושאים וסוגי תערוכות שהגלריה מתמקדת בהם? (החל ב”אנחנו חלל שמתאים בעיקר להצבת ציורים” וכלה ב”הגלריה מתמקדת באמנות הנוצרת סביב משבר האקלים”)
האין מגדיר את היש העצום אצלנו:
אין במעבדה תערוכות ציור או צילום תלויות על קירות (קרה פעם אחת בשמונה שנים).
אין במעבדה שיח גלריה – זה נקרא מפגש אמן או סיור אמן.
כל השאר חופשי.

משהו נוסף?
המסר של המעבדה לעולם כולו הוא שחזון והגשמה אינם תלויים בחומר, אלה הוא נולד בעקבותיהם. לאמנות יש כח אדיר, בדומה לאהבה, היא מניעה את הטוב שבעולם. בדומה לכל העוסקים ביצירה ובאמנות, המעבדה נולדה ליצור אור, לחולל מעגלים אנושיים, לחבר בין הגבוה לנמוך ולאחדם ליצירה אחת גדולה.

איך עוקבים אחרי הפעילות שלכם?

בפייסבוק: TheLab

באינסטה: the_lab_tlv@

דרך הרשמה לניוזלטר באתר המעבדה בקישור הבא.