פריחת מוחות 59 – איציק בדש

גיל: 48.

מצב משפחתי: רווק.

איפה גדלת: ישראל.

השכלה: ים תיכונית. אוטודידקט.

כמה שנים כבר בחו”ל: גרתי חמש שנים בפריז, ובשנתיים האחרונות אני על הקו.

אמן/ית שאתה מעריך במיוחד: ‪גיל מרקו שני – אני אוהב מאוד את סגנון היצירה שלו שמתאר מצבים מחיי היומיום, במיוחד מצבי חרדה, כיוון שאני מחובר למצבי הנפש. אני מאוד אוהב את מיצב האוטובוסים שלו.

גלית אלוש – אמנית ישראלית החיה בפריז זה עשרים שנה, ומציגה כעת באזור הלואר בצרפת. יצירותיה נבנות מחומרים שקופים ומשתנים בחום – דבק חם, פרפין, פי־ווי־סי ושעווה – ומבקשות לחקור את המפגש הרב תרבותי והאופן שבו אנחנו מקרינים על זה. עבודותיה נעות על התפר שבין חלום למציאות, בין אורגני לסינתטי, ובוחנות את הגבול בין הנראה למורגש.

פיליפ פארנו – אני אוהב את המחקר שלו על גבולות בין מציאות ודמיון. אני אוהב את אופן העבודה, את איך שהוא מציג את יצירותיו. הוא נוהג להראות את התערוכה עצמה ולא כצירוף של יצירות בודדות, מדיום בפני עצמו.

איציק בדש, 120*80ס”מ, 2002

ספר על האמנות שלך: עסקתי המון בתרבות שגדלתי בה. אני מגיע מדור של מקוננות, ועסקתי בנושא הקינה ובתרבות היהודית. הדרך שלי ליצור היא דרך נפש האדם, שאני מגלה במפגשים עם אנשים מכל המעמדות. העבודות שלי מתעסקות בעיקר בנשים פורצות גבולות כמו הסבתות שלי. אחת היצירות שלי היא “כתר”, שהיא הליכה על התדר שבין הקיום האישי הלכוד בכלוב ובין הסבל שממנו מפציעה הילת האור, וממנו מפציע גם מעשה יצירה. אני משלב אות וקדושה עם דלות, תנועה עם סטטיות, שפע וברכה עם קללה ומגבלה. “כתר” בעיקר מדבר על הזיכרון האישי של סבותיי המקוננות. אני מציג בגלריות ובמוזיאונים בישראל ופריז. היצירות שלי נמצאות באוסף בכמה מוזיאונים כולל מוזיאון ישראל.

על מה אתה עובד עכשיו? אני עובד על תערוכה חדשה שתפתח בתחילת החודש הבא במכון הצרפתי ונקראת “כוהנת נביאה מלכה”, על חברתי רונית אלקבץ. התערוכה מספרת על מפגש מיסטי ביני לבין אלקבץ שהתרחש בשנת 2002. במפגש הראשון שלנו אלקבץ ניבאה את העתיד. אני רואה בה חלק מנשות השושלת שלי. גדלתי בדור של מקוננות, נשים פמיניסטיות שהקדישו את חייהן למען שינוי, ממש כמו רונית אלקבץ, רק שהיא עשתה זאת בתקופה אחרת. בתערוכה יהיה פורטרט של אלקבץ שיחזור על עצמו מספר פעמים, ועל כל פורטרט אצייר כתרים. חודש לפני שאלקבץ הלכה לעולמה היא הקליטה שיר בשם “נשר שחור”, והשיר יהיה בתערוכה כמובן. אני מקדיש את התערוכה ממקום של הודיה על מה שהיא לימדה אותי על טוב, יצירה ואור.

איציק בדש, דיוואני, 120*180ס”מ, 2008

איך אתה מתפרנס או ממה אתה חי? ממכירת יצירות אמנות.

למה אתה גר איפה שאתה גר? בגיל תשע, עקב מצב כלכלי של ההורים, התחלתי לשמור על ילד מבית צרפתי בשביל לעזור בבית. דרך הבית שלו נחשפתי וגדלתי לתרבות צרפתית. שנים אחר כך המפגש עם רונית אלקבץ פתח לי את העניין באמנות וגם את הסקרנות לעבור לפריז. התחלתי לנסוע לשם, לבדוק את השטח, להכיר אוצרים, גלריסטים. כשהגעתי לפריז הכרתי את פיליפ כהן, אספן שהוא גם האוצר של התערוכה הנוכחית. פיליפ כהן תומך בי שנים רבות, בין שבהכרויות ובין שבעבודה. המכון הצרפתי הגיש אותי לבוז־אר בפריז, מה שתמיד היה חלום חיי, ומאז השתקעתי בעיר. פריז נתנה לי להיחשף לדברים באמנות שנורא פיתחו אותי.

איך אתה חווה את הישראליות ו/או היהדות שלך שם‪?

אני מרגיש יותר לובי מאשר ישראלי. לא חוויתי אנטישמיות, אני דובר ארבעה ניבים של ערבית וגם צרפתית, אז החוויה שם קלה לי. אני אדם מאוד דתי, במובן הרוחני, ואני פועל משם מבחינה יצירתית. אני בן טיפוחיה של חביבה פדיה. אני לומד יהדות וזוהר, משם אני פועל.

מי החברים.ות שלך שם? פחות אנשים מעולם האומנות.

האם אתה חושב לחזור בעתיד לישראל? אני מאמין שיום אחד אני אחזור. אני מתכנן פרויקט גדול מאוד שעוסק במיסטיקה המרוקאית. הנסיבות יביאו אותי להיות בישראל ובמרוקו, אבל לא יודע מה יהיה בהמשך.

ספר בקצרה על אחד הפרויקטים שלך: התערוכה הקרובה שלי באוצרות פיליפ כהן תפתח במכון הצרפתי ב־9.10, ותעסוק במיסטיקה מרוקאית. היא תכלול וידאו ארט על הצדיקה המרוקאית ללה סוליקה, שהוצאה להורג בסקילה עקב כך שלא הסכימה להינשא לנסיך המוסלמי כדי לא לאבד את יהדותה. כילד תמיד שמעתי על ללה סוליקה מהשכנים המרוקאים שלי, וכשהכרתי את פיליפ כהן האספן ראיתי אצלו רישומים של ללה סוליקה שצייר האומן דו דנק. אציין שכהן תרם את הרישומים הללו למוזיאון ישראל. ללה סוליקה הלכה נגד מה שהתבקשה לעשות ומרדה, וזה משך אותי מאוד כי אני מתחבר לנשים מרדניות שעושות שינוי.

איציק בדש, דיוואני, 120*180ס”מ, 2008

מה תכניותיך לעתיד הקרוב? מצלמים עליי סרט דוקומנטרי עם הבמאי נדב משאלי, פרויקט שאני מקדיש לו המון מעצמי, מהסיפור האישי שלי.

מה תכתוב בגלויה הביתה? תודה על מה שלמדתי והאנשים שזכיתי לפגוש, עם כל הקושי שהיה.

האם משהו השתנה בך ובחוויית החיים שלך פה בעקבות השבעה באוקטובר? כן, בהחלט. אני חושב שכל פעם מאכילים אותנו במצב רע ואנחנו מתרגלים ליותר רע שיוצר מציאות רעה, כי שמים אותנו בתדרים מאוד נמוכים.

משהו נוסף שאתה רוצה להגיד לנו? נתראה בהמשך בשאר היצירות שלי.

 קישור לפרויקט: 

וידאו “זאלה”