מלאכת יד ומחוות אנושיות

החלל רחב הידיים של תחנת הרכבת לשעבר, המבורגר בנהוף בברלין, בוהק מאור. השעה היא שעת צהריים. בקיץ הגרמני האור חודר פנימה במשך שעות ארוכות. החלל רחב יותר משזכרתי. מן התקרה תלויים גופי ענק דמויי שיער, משתרכים על גבי הרצפה מפאת אורכם. כשאני מתקרבת אליהם אני דורכת על מרצפות אספלט אפורות בהירות, דומות לאלו שעליהן ביליתי שעות רבות בילדותי. בקיץ המרצפות היו לוהטות מהחום. בהמבורגר בנהוף המרצפות קרות. כל כמה מטרים הרצפה מבוקעת, ובמקום עוד מרצפות יש בריכות דוממות של חול ונוזל שחור סמיך שקפא. על כל אי כזה רמקולים מסודרים בערימה, ומהם בוקעת שירת נשים או דיבור חרישי בשפה שאני מתקשה לזהות. בין הקשתות של תחנת הרכבת הישנה תלויים יצורי כלאיים, מאובני ענק עם ציפורניים גדולות. מתוך כל מאובן מציצה רקמה: ידיי אדם מציירות על גב בבוץ, ידיים אחרות מעלות באש פרפר, גופים עירומים, עוד ידיים.

בתערוכתה Embrace יוצרת קרלה הוסנדלובה (נ. 1990) חלל מקודש, בליל של עבר־הווה־עתיד, של מלאכת יד וריטואלים עתיקי יומין לצד מחוות אנושיות חסרות פשר. זוהי תערוכת היחיד הגדולה ביותר שנעשתה עד כה לאמנית הצעירה, ילידת הטריטוריה שנחשבת היום לחלק מהרפובליקה הצ׳כית. הוסנדלובה, שחיה ויוצרת כיום בברלין, נולדה במורביה בתקופה הפוסט־קומוניסטית. עבודתה מושפעת מהאדריכלות הברוטליסטית והמודרניסטית של מזרח אירופה בשנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20. בהשראת הוויזואליות הארכיטקטונית היא עוסקת בזיכרון קולקטיבי, מגדר, בית, היסטוריה ומיתולוגיה.

Klára Hosnedlová, CHANEL Commission: Klára Hosnedlová. embrace, 2025, installation view Hamburger Bahnhof – Nationalgalerie der Gegenwart, 1.5. – 26.10.2025 © Courtesy Artist, Kraupa-Tuskany Zeidler, White Cube / Nationalgalerie – Staatliche Museen zu Berlin, Zdeněk Porcal – Studio Flusser

החלל חוצה גבולות ומשלב בין עבר לעתיד באמצעות מלאכת יד. כך קורה למשל בגופי הענק התלויים מהתקרה, עשויים פשתן וקנבס בעבודת יד, או בדימויי הרקמה ההיפר־ריאליסטיים. בעבר שכנו הרמקולים במועדונים שונים ברחבי ברלין. הם מאובקים. אני מתבוננת עליהם ומדמיינת רייבים בזריחה של שנות ה־90 המוקדמות. הרקמות דמויות הציור המציצות מתוך מאובני הענק מבוססות על פרפורמנס שמיועד לעיני האמנית בלבד, אותו מביימת הוסנדלובה בסטודיו שלה. היא מתעדת את הפרפורמנס. בהמשך הדימויים הופכים לרקמות המוצבות בתוך גופים משונים, פסלים דמויי גבישי מלח או מאובנים. הם פרגמנטריים, ומייצגים שבריר ממעשייה רחבה יותר שמקשה על הצופה בה לדעת עוד.

המרחב העשוי ברזל של תחנת הרכבת הישנה (שנבנתה במקור בשנת 1846 כדי לחבר בין ברלין להמבורג) הופך ליער עדין שבו הצופה יכולה להתבודד בין האריגים הענקיים. מכל פינה כזו מגיח הסאונד שמושמע לפרקים. ההליכה בחלל מחזירה את הצופה אחורה, אל הילדות, ובו בזמן מרמזת על משהו שמתממש ובא, כמעט מגיע, הרה אסון, כזה שקשה לשים עליו את האצבע. הכל מט לנפול, עתיד לעלות באש. כך למשל בדימויים של הוסנדלובה, שבוחרת לרקום פרפרים, חרקים שזמן החיים שלהם קצר, או ריטואליים פירומניים ברגע שלפני הדלקה. נעורים. הרגע שלפני הדלקה – תקופת הביניים, כמו של הפרפר, של לילות לבנים במועדונים, תמימות ואומץ רדיקליים, הידיעה שהכל אפשרי. השילוב בין הרמקולים והמרצפות שמהדהדים את שנות ה־90 לבין החומרים הטבעיים – החול, האריגים, מאובני הענק ומזמור הנשים ברקע – מייצר חוסר קוהרנטיות של הרגע הנוכחי, והצופה נותרת כלואה במימד זמן לא ברור. נעורים.

Klára Hosnedlová, CHANEL Commission: Klára Hosnedlová. embrace, 2025, installation view Hamburger Bahnhof – Nationalgalerie der Gegenwart, 1.5. – 26.10.2025 © Courtesy Artist, Kraupa-Tuskany Zeidler, White Cube / Nationalgalerie – Staatliche Museen zu Berlin, Zdeněk Porcal – Studio Flusser

הוסנדלובה והצוות האוצרותי הצליחו לייצר מרחב שמתקיים כספקטקל, ולכן יש להיות זהירים במיוחד באופן שבו ניגשים לקריאת העבודה שלה. האם החושים, הצוואר שנמתח אחורה מפאת גובה המיצב, הדמעות שנקוו בצידי העיניים לנוכח המזמור הנשי, הגוף שהשתהה למראה יצורי כלאיים פראיים, כאלו שנדמה שהוא מכיר עוד מראשית קיומו, האם כל אלו די בהם כדי לנסח את החוויה ולעמוד על טיבה?

בטקסט ״איי גוף ויבשת הביקורת״ כותבת קרן גולדברג כי ״על מנת לכתוב על אמנות, עלינו לסגל לעצמנו מעין עין חסרת גוף״. ¹ הטקסט הזה הולך איתי מאז שפורסם בשנת 2021, סמן ימני לכתיבה על אמנות. אם הייתי יכולה, הייתי מדפיסה אותו ומצמידה אותו לחזה, קרוב ללב. תזכורת תמידית. שוב הגוף. תמיד הגוף. התערוכה של הוסנדלובה פועלת על הגוף, לפחות היא פעלה על שלי. ואולי תערוכות שכאלו הן התערוכות הטובות ביותר.

*

Chanel commission: Embrace

Hamburger Bahnhof – Nationalgalerie der Gegenwart, Berlin

Curated by Sam Bardaouil & Anna-Catharina Gebbers