- ניצן בן זימרה
- 14/08/2025
Larry Abramson. Home XV, 2008, 100×80
לארי אברמסון, בית XV, 2008, שמן ואקריליק על בד, 80/100 ס”מ, אוסף הבנק הבינלאומי הראשון
חדשות ערב רב
הלובר ראשון, סיאול שלישית: עולם האמנות מתאושש מהקורונה ומסכם את שנת 2025
כמדי שנה, מגזין האמנות The Art Newspaper מסכם את מספרי המבקרים במוזיאונים לאמנות ברחבי העולם לשנת 2025. הסקירה שפורסמה בתחילת החודש מצביעה על התאוששות כמעט מלאה של הענף ממשבר הקורונה. למעלה מ-200 מיליון ביקורים נרשמו ב-100 המוזיאונים המובילים, נתון המתקרב לשיא שנרשם ב-2019. המגמה המרכזית העולה מהדו״ח היא הצלחתם של מוזיאונים חדשים ומרחבי תצוגה שעברו הרחבה, במיוחד באזורים כמו מזרח אסיה ואמריקה הלטינית, המושכים קהלים צעירים ומקומיים בהמוניהם. המשך…
אמן הגיש תלונה על פשע מלחמה נגד ישראל בעקבות הרג הוריו בתקיפה בביירות
האמן הלבנוני עלי שרי הגיש בצרפת תלונה פלילית נגד ישראל בטענה לביצוע פשע מלחמה, בעקבות תקיפה אווירית בביירות בנובמבר 2024, שבה נהרגו שבעה אזרחים והוריו ביניהם. התקיפה פגעה בבניין מגורים שעות ספורות לפני כניסת הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה לתוקף.
התלונה הוגשה ליחידה הצרפתית לחקירת פשעי מלחמה, והיא מתבססת, בין היתר, על חוות דעת וניתוחים של ארגונים כגון Amnesty International ו־Forensic Architecture. לפי ממצאי הבדיקה, לא ניתנה אזהרה מוקדמת לדיירים ולא זוהה יעד צבאי ברור בסמוך לבניין – נתונים העשויים להצביע על הפרה של הדין ההומניטרי הבינלאומי. החקירה נועדה לקבוע אחריות פלילית אישית למבצעי התקיפה, ולבחון האם נעשה שימוש באמצעי לחימה מדויקים באופן שאינו עומד בעקרונות ההבחנה והמידתיות. המשך…
ליאת ארלט סידס זכתה בפרס רותי חינסקי-אמיתי על מאמר על עבודתה של לירון חנה אוחיון
ד"ר ליאת ארלט סידס היא הזוכה בפרס ע"ש רותי חינסקי-אמיתי לשנת 2026, המוענק מטעם קרן רות מרקוס עבור כתיבה אקדמית או אוצרותית מצטיינת. הפרס ניתן לה על מאמרה "לבנטיניות פמיניסטית: על דימוי העורב המולבן בעבודותיה של לירון חנה אוחיון". המשך…
אנשי ונשות תרבות נגד הטרור היהודי בגדה המערבית
אלפי אנשי ונשות תרבות חתמו על עצומה שנשלחה לרמטכ״ל, למפכ״ל המשטרה ולראש השב״כ, בדרישה לפעולה מיידית נגד אלימות מתנחלים בגדה המערבית. החותמים טוענים כי ״הרשויות נמנעות מלפעול, מתעלמות מהבעיה ובמקרים מסוימים אף מגבות את האלימות״.
במכתבם מתארים היוצרים ״זעזוע עמוק״ נוכח מה שהם מגדירים כ״טרור יהודי״ המופנה כלפי פלסטינים וישראלים בגדה, שלדבריהם החריף מאז ה-7 באוקטובר, וביתר שאת בתקופת המלחמה הנוכחית עם איראן. לדבריהם, מגיעות עדויות יומיומיות על גירוש בכוח, השחתת רכוש, התעללות, הרג ותקיפות אלימות, כולל מקרי רצח. ״תופעות אלו אינן עולות בקנה אחד עם שלטון החוק והמוסר… ואסור שיתקיימו תחת אחריותה של מדינת ישראל״, נכתב.
עוד מדגישה העצומה כי מעבר לפגיעה הערכית, האלימות ״מסכנת את היציבות הביטחונית ועלולה להוביל להסלמה בזירה נוספת״. לצה״ל ולרשויות האכיפה ״יש לא רק סמכות אלא חובה לפעול”, נכתב בעצומה הקוראת לאכיפה אפקטיבית, חקירה והעמדה לדין של האחראים, לצד הגנה על אוכלוסייה אזרחית. ״אנו דורשים מעשים — לא רק גינויים”, נכתב.
***
במקביל, פרסמה גם הפקולטה לעיצוב בשנקר גילוי דעת הקורא לצה״ל ולזרועות הביטחון ״לנקוט פעולה מיידית ואפקטיבית להפסקת גל האלימות המאורגנת המופנה נגד אוכלוסייה אזרחית פלסטינית בגדה המערבית”. בהודעה נכתב כי אין די בגינויים, וכי האחריות מוטלת על רשויות הביטחון באופן ישיר ומיידי.
פרס דורות לשנת 2026 בנושא דו-קיום יוענק לאמן גיל גורן
הפרס יוקדש לתערוכת יחיד במוזיאון וילפריד לאמנות המזרח שתוצג במוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח בקיבוץ הזורע, באוצרותן של שיר מלר ימגוצ'י וענת טורבוביץ' באוקטובר 2026. המשך…
ונציה, חרמות ומשברים גלובליים, והשוק ממשיך כרגיל – חדשות אמנות מהעולם
ראש עיריית ונציה מאיים לסגור את הביתן הרוסי; האיחוד האירופי מאיים לשלול מימון
ראש עיריית ונציה, לואיג'י ברוניארו, הצהיר השבוע כי הביתן הרוסי בביאנלה ייסגר אם יתברר שהוא משמש פלטפורמה לתעמולה, ובמקביל הדגיש שלדעתו הביאנלה צריכה לשמש מקום לדיפלומטיה ופתיחות. ההצהרה מגיעה על רקע מתיחות גוברת בין האיחוד האירופי לקרן הביאנלה, בשל החלטת הביאנלה לאפשר לרוסיה לחזור ולהשתתף. זוהי הפעם הראשונה שרוסיה משתתפת בביאנלה מאז 2019. ב-2022 סגרו האוצרים הרוסים עצמם את הביתן, וב-2024 ויתרה רוסיה על הביתן לטובת בוליביה.
הנציבות האירופית הגיבה בחריפות
סגנית הנשיא הנה ווירקונן ונציב התרבות גלן מיקאלף הזהירו כי אם הביאנלה תאפשר את השתתפות רוסיה, יישקלו השעיית המענק האירופי לקרן הביאנלה, או ביטולו לחלוטין. מדובר במענק של שני מיליון אירו לאורך שלוש שנים. שרי התרבות והחוץ של עשרים מדינות חברות באיחוד האירופי, בצירוף נורווגיה ואוקראינה, חתמו על מכתב משותף שקרא לביאנלה לחזור בה מהחלטתה. ההסלמה מגיעה על רקע פרטים מטרידים על הביתן עצמו: נציבת הביתן הרוסי, אנסטסיה קרנייבה, היא בתו של ניקולאי וולובויב, גנרל לשעבר בראש שירות הביטחון הפדרלי (FSB) של רוסיה, וכיום בכיר ברוסטק, קבלן ביטחוני ממלכתי. ממשלת איטליה, שנבוכה מהפרשה, פיטרה את נציגתה בדירקטוריון הביאנלה, טמרה גרגורטי, בטענה שהסתירה ממנה את דבר חזרת רוסיה. שר התרבות ג'ולי הורה לחקור אם ההשתתפות הרוסית עומדת בתנאי משטר הסנקציות האירופי.
קרן הביאנלה טוענת כי ונציה אמורה לשמש ״מקום לדיאלוג״, וכי היא מתנגדת ״לכל צורה של הדרה או צנזורה״. עצומה פתוחה שקראה ״לעצור את נורמליזציית פשעי המלחמה דרך אמנות״, אספה עד אמצע חודש מרץ למעלה מ-6,500 חתימות של אנשי תרבות ואינטלקטואלים מרחבי העולם.
במקביל: כמעט 200 ממשתתפי הביאנלה בונציה קוראים להחרמת הביתן הישראלי
רוסיה חוזרת לביאנלה בוונציה – צפו התנגדות
לאחר שנעדר משתי התערוכות האחרונות בעקבות הפלישה לאוקראינה, הביתן של רוסיה צפוי להיפתח מחדש בביאנלה הבאה בוונציה, שתיפתח בחודש מאי. חזרת רוסיה לאירוע האמנות הבינלאומי המרכזי בעוד המלחמה באוקראינה נמשכת והפצצות רוסיות עדיין פוגעות בערים ובאזרחים, מעוררת ביקורת חריפה מצד אמנים, אוצרים ופעילים, שטוענים כי מדובר בהחלטה פוליטית המעניקה למשטר הרוסי לגיטימציה תרבותית בזמן מלחמה. המשך…
מארק שפס הלך לעולמו בגיל 94
האוצר מארק שפס הלך לעולמו בגיל 94. במשך שנים רבות היה שפס, שנולד בשנת 1932 בבאזל שבשווייץ, מן הדמויות המשפיעות בשדה האמנות בישראל. בשנים 1977–1990 כיהן כאוצר הראשי וכמנהל מוזיאון תל אביב לאמנות, תקופה שבה ביסס את מעמדו של המוזיאון כגוף מרכזי בעולם האמנות המקומי. במהלך כהונתו הורחבו האוספים, הוצגו תערוכות בינלאומיות משמעותיות והועמקה הפעילות הציבורית והחינוכית של המוסד. את דרכו בעולם האמנות החל כאמן, והמפגש הראשון שלו עם מוזיאון תל אביב לאמנות, ששכן אז בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד, התרחש בתערוכת יחיד שהציג בו בשנת 1966.
לצד תפקידיו המוסדיים פעל שפס כמבקר וכיועץ אמנות, ונטל חלק בעיצוב תפיסות אוצרותיות ומוזיאליות בישראל. הוא קידם דיאלוג בין האמנות הישראלית לבין הזירה הבינלאומית, עודד פתיחות לשיח עכשווי והדגיש את אחריותם הציבורית של מוסדות התרבות.
בהרצאה לכבוד יום הולדתו ה־90, התייחסה החוקרת דליה מנור למעמדו החשוב. ״בלי לפגוע בכבודם ובחשיבותם של מנהלי ומנהלות המוזיאון לפניו ואחריו, אפשר לומר בוודאות שבתקופתו של שפס הפך המוזיאון למוסד המתנהל על פי הסטנדרטים הבינלאומיים של מוזיאון עכשווי, הן מבחינת המבנה הארגוני שלו והן מבחינת השירותים שהוא מעניק״, אמרה.
