משב הבריזה המקסיקאית בינות לרעפים הבריטיים

מאז יוני 2000, אז תוכנן ביתן הקיץ הראשון על המדשאה הקדמית של הסרפנטיין על-ידי זהא חדיד, ממתין העולם האדריכלי והאמנותי לראות מי האדריכל שייבחר להקים את הביתן השנה. כשצעדתי בשבילי גני קנזינגטון בלונדון לעבר גלריית הסרפנטיין, לפתיחה של הביתן ה-18 לעיתונאים, לא הכרתי את האדריכלית הנבחרת, פרידה אסקובידו (Frida Escobedo). ידעתי רק שהיא ילידת מקסיקו-סיטי ושהיא האדריכלית הצעירה ביותר שנבחרה להקים את ביתן הקיץ של הגלריה, בת 39 בלבד.

כללי המשחק לא השתנו במיוחד מאז הביתן הראשון. מדובר בביתן זמני רב-תכליתי, העומד במשך ארבעת חודשי הקיץ ונועד להחליף את האוהל הצבעוני המסורתי שנהגו בעבר הרחוק להקים בדשא שלפני הגלריה. תפקידו של האוהל דמה לתפקידם של האוהלים שהוקמו במדשאות של בתי-אחוזה בריטיים בקיץ: מקום מפגש לאורחים רבים. במקרה של הסרפנטיין, האוהל שימש למפגשים בין האמנים המציגים בגלריה לקהל מוזמנים ולמסיבות התרמה והרצאות. זאת, בשל שטחה המצומצם של הגלריה והחשש שעבודות האמנות המוצגות בה ייפגעו.

הצוות שבחר השנה את מתכנן/נת הביתן כלל השנה את מנהלת הגלריה יאנה פיל והמנהל האמנותי הנס אולריך אובריסט, וכן שני יועצים, האדריכלים המנוסים דייוויד אדג'אי וריצ'רד רוג'רס. חברי הצוות התבקשו לבחור אדריכל שלא בנה כל בניין בבריטניה עד כה. הפור נפל, כאמור, על פרידה אסקובידו.

לביתן שתיכננה אסקובידו שתי כניסות, והוא מבוסס על חצר מלבנית סגורה הבנויה מסלוזיאס (celosias, קיר-בריזה) – קירות מקסיקאיים מסורתיים המאפשרים לרוח קלה לנשוב דרכם ולשמיים ולגן להשתקף בעדם. קירות החצר מקבילים לקירות הגלריה, בעוד ששלושת הקירות הפנימיים ניצבים לקו האורך הגיאוגרפי הראשי שנקבע בשנת 1851 בגריניץ' שבלונדון, שמשמש מאז קו הצפון. השילוב של שתי המערכות מעניק לביתן פשטות ומורכבות בו בזמן, ומחבר מבחינה סימבולית בין מקסיקו, מולדתה של אסקובידו, ללונדון, האזור שבו מוקם הביתן וצוות המהנדסים והמקימים שלו.

מבט לפנים ביתן הסרפנטיין, 2018

הסלוזיאס עשוי מסבכה של רעפי-גג אפורים מבטון שהושחלו על צינורות פלדה דקים. אלה נושאים אותם תוך שמירה על מרווח קבוע ביניהם. שילוב זה מאפשר לרוח לנשוב דרכם ולנוף להשתקף בעדם, ויחד עם זה מאפשר למבנה להיות מרחב למחשבה והרהורים.

רצפת הביתן יצוקה מבטון אפור מוחלק, ורק לאורך החזית המערבית יש קטע מאורך דמוי טרפז, המונמך ב-5 מ"מ מהמפלס הכללי ומלא במים. בבריכה העדינה הזו משתקפים השמיים וקירות הסלוזיאס הסוגרים עליה משני צדדיה. עומקה של הבריכה נבחר כדי לחמוק מן האילוץ החוקי במעקה. כך אפשר להיכנס לברכה ללא כל סכנה, ואכן, הילדים חוגגים בה.

שלושת הקירות הפנימיים כוללים גם מערכת של עמודי פלדה הנושאים את גג המבנה. הקונסטרוקציה של הגג מוסתרת מעיני המבקר; הגג מצופה בחופה קעורה דקה של לוחות פלדת אל-חלד מלוטשים, המשקפים כראי עקום כל מה שמתרחש על רצפת הביתן. שלושת הקירות הפנימיים גם מגדירים את פינת הקפה ואת מקום המפגש וההרצאות.

ציפוי הגג העליון מנקז את מי הגשם ללב הסטרוקטורה ושם הם נאגרים במיכל תת-קרקעי ומשמשים להשקיה. לאיסוף מי הגשם יש בעיקר משמעות סימבולית, אם כי במזג האוויר החם וביובש הקיצוני של השנה, יש לבחירה הזו גם משמעות מעשית.

בחוברת המתלווה לביתן מודפסים שני רישומים של חברת המהנדסים Aecom, שעשרה מחבריה תרמו לביתן את כישוריהם בתחום הסטרוקטורה, הגנה בפני שריפות, תאורה וניקוז מי הגשמים. הרישומים תורמים בפשטותם ובהירותם להבנת הבחירות המורכבות שעשה סקובידו בתכנון הביתן.

השרטוט הראשון (Simplified Plan © Aecom) הוא "תוכנית פשוטה" של הביתן, המדגישה בקווים עבים ורחבים את קירות הסלוזיאס החיצוניים והפנימיים ובקווים דקים את המתאר הטרפזי של בריכת המים והמלבן המתכתי של דלפק-הקפה. השרטוט השני ( Wall Exploded © Aecom) הוא "רישום צבעוני תלת-ממדי של הסלוזיאס", שמתאר את השילוב המעניין בין רעפי הגג האפורים לבין מוטות הפלדה הנושאים אותם.

"תכנית פשוטה" ("Simplified Plan"), פרידה אסקובידו

הפשטות העדינה של האדריכלות וההנדסה באה לידי ביטוי גם בבחירה הצנועה של החומרים והצבע. למעשה הביתן כולו מורכב רק משני חומרים – פלדה ובטון, וגוני הצבע הם אפור ושחור, שיחד עם צבעי הגן והשמים יצרו פלטת צבעים מינימליסטית ואלגנטית.

מבחינה חיצונית הביתן אינו מרשים במיוחד: חצר מלבנית שחורה מגודרת על מדשאה בגן. נקודת המבט המעניינת ביותר הוא לכיוון מערב; שם נראה ברקע, מעל לחצר הביתן, גג גלריית הסרפנטיין הפירמידי הגבוה המצופה ברעפים אפורים ובמרכזו מתרומם צריח משושה לתאורה טבעית. המבט המשולב של שתי החזיתות משני המבנים יוצר חזית חדשה ומרתקת. העומק הוויזואלי והאינטלקטואלי של הביתן נחשף כשמתקרבים לקירות הסלוזיאס וברגע הכניסה.

הריהוט שנבחר עבור בית-הקפה – כסאות ושולחנות מתכת שחורים מתקפלים – תורם אף הוא לאיפוק העיצובי של הביתן, המפנה מקום למבקרים השונים, על שלל בגדיהם, המשתקפים בתקרה וכמו מכפילים את גודלו של הביתן.

שאלתי את מיכאל אור מחברת המהנדסים AECOM מדוע הסטרוקטורה של הגג מוסתרת באופן מוחלט מתחת לחופה הקעורה של לוחות הפלדה המלוטשים. תשובתו היתה: "זו החלטה אסתטית. כל דבר נראה יותר טוב כשהוא מוסתר".

Serpentine Pavilion 2018

Designed by Frida Escobedo

London 15 June – 7 October 2017

Sponsored by Goldman Sachs