אליטה אנטי-אליטיסטית של איש אחד

"קניספל סבל מהצקות רבות בשל מוצאו הגרמני, ומצא דלת פתוחה בבתי הילדים הפלסטינים של העיר התחתית. נראה כי חוויית זרות זו והחיבוק החם שקיבל מילדי ואדי סאליב וניסנאס עיצבו את תפיסת עולמו". רות אופנהיים סופדת לגרשון קניספל, שנפטר השבוע

גרשון קניספל, צייר ופסל, הלך לעולמו ב-7.9.18, ארבעה ימים לפני יום הולדתו ה-86. קניספל, שנולד בקלן שבגרמניה בשנת 1932, עלה לישראל עם הוריו בשנת 1935, בעקבות עליית הנאציזם. הכרתי אותו היכרות קצרה. הוא שב לישראל לאחר שהות ארוכה בברזיל, ובקיץ 2016 ביקרתי אותו בסטודיו/דירה שלו בחיפה יחד עם סעיד אבו-שקרה, מנהל הגלריה לאמנות אום-אלפחם, לקראת תערוכה עתידית.

הכניסה אל הסטודיו שבו גם התגורר קניספל עוררה בי הוד וזעזוע. קניספל הביא עימו מברזיל ארגזים על ארגזים של עבודות, והם מילאו את החלל. ריח טחוב עמד באוויר, ומהר מאוד נשלפו הדפסים ועבודות נדירות אחרות, שנשמרו בתנאים קשים. ציורי שמן הונחו על הרצפה לצד תבליטי גבס שונים, והגופן הקניספלי שעיצב עיטר ציטוטים שונים על הקירות. אודי אדלמן, אוצר המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון וראש המכון לנוכחות ציבורית, כתב בעמוד הפייסבוק שלו עם היוודע דבר מותו של קניספל, כי "סיפור חייו תמיד היה נשמע לי כמעט בדיוני. עם החברים נימאייר, ברכט, ק.צטניק וערפאת, מתש"ח ועד המפלגה הקומוניסטית…", ואכן קניספל, שהיה מארח נדיב ביותר, בעיקר בסיפורים, פרש לפנינו שלל מפעים של אנקדוטות שנדמו כגוזמאות, אם כי היו אמיתיות להפליא.

קניספל השתייך לזרם הריאליזם החברתי בישראל, והציג באופן פיגורטיבי ונגיש, אם בציור ואם בתבליטי קיר ובפיסול במרחב הציבורי, את הקשיים החברתיים והכלכליים בשנותיה הראשונות של המדינה וכן את מצבם של הפלסטינים שנותרו בשטחה. קניספל סיפר על ילדותו בחיפה בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא סבל מהצקות רבות בשל מוצאו הגרמני, ומצא דלת פתוחה בבתי הילדים הפלסטינים של העיר התחתית. נראה כי חוויית זרות זו והחיבוק החם שקיבל מילדי ואדי סאליב וניסנאס עיצבו את תפיסת עולמו ודבקו בו לאורך כל חייו.

גרשןם קניספל, צילום: גלוריניה כהן

בראשית שנות ה-50 למד אמנות בבצלאל. בשנת 1956 נערכה תערוכתו הראשונה בגלריה לאמנות כ"ץ בתל-אביב, ובה הציג איורים לשיריו של אלכסנדר פן. בשנת 1954 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית מק"י והיה לאיש שמאל מובהק וקומוניסט אדוק. בשנת 1958 זכה במכרז לתכנון עבודת קיר לחזות בניין הטלוויזיה בסאו-פאולו ועבר לברזיל. בברזיל הכיר את האדריכל אוסקר נימאייר ושיתף איתו פעולה בפרויקטים שונים. כמה מעבודות ההדפס המשותפות שלהם הוצגו בתערוכה בגלריה לאמנות באום-אלפחם בשנת 2016, שאצרו גליה בר-אור וסעיד אבו-שקרה.

בשנת 1964, עם פרוץ המהפכה הצבאית בברזיל, הוברח קניספל בתא מטען של מכונית אל שגרירות ישראל וחזר לחיפה, שם שימש במשך כשלושה עשורים מנהל תחום האמנות בעירייה והיה אחראי על שילוב אמנות במרחב הציבורי. כמה מעבודותיו המוכרות בעיר הן התבליט על קיר היכל הספורט רומה וכן התבליט על גשר פז. לא מעט ביקורת נמתחה על קניספל בשנים שבהן עסק בתפקיד זה, מאחר שבחר להציב ברחבי העיר רבות מעבודותיו. שנים אחר-כך, בשנת 2012, כשחזר לברזיל, נקלע קניספל לעימות משפטי עם עיריית חיפה לאחר שזו הסירה תבליט שיצר על קיר בית-הספר עירוני ה' והשליכה אותו לפח. קניספל תבע את העירייה וזכה.

עטיפת "בעד הנגד", ספר תחריטי קניספל לשירי אלכסנדר פן, בהוצאת ברוש וגלריה חנינא

במשך כמה שנים עמד קניספל בראש אגודת הציירים והפסלים בחיפה, ובשנת 1995, לאחר נפילת המשטר הצבאי בברזיל, שב לחיות בה. קניספל, שדבק בנאמנות ברעיונות הומניים ושמאלניים, היה אמן פוליטי מאוד, ובמשך כל שנות יצירתו בחר לעסוק בעוולות העולם: מהשואה, הנכבה, משטרים פשיסטיים, הוצאתם להורג של אנשי רוח ופוליטיקאים, הפצצות של אזרחים בעימותים צבאיים – ועד מצוקתם של האנשים הפשוטים.

ב-1956 נסע קניספל לפגוש את ברטולד ברכט, אולם זה מת זמן קצר לפני פגישתם. אלמנתו של ברכט העניקה לקניספל את הפואמה האנטי-מלחמתית "מסע הצלב של הילדים", וקניספל הוציא אותה כאלבום ובו 24 ליטוגרפיות בשנת 1967. קניספל אף נפגש עם יאסר ערפאת וסייע בהקמת אגודת פסלים וציירים בעזה, שהיתה תחת שלטון צבאי. חברות אמיצה במיוחד נקרמה בינו לבין הצייר הפלסטיני-חיפאי-קומוניסט עבד עבדי, שכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "בצער רב קיבלתי את הידיעה על פטירתו של חברי לדרך ולעשייה, האמן גרשון קניספל, אמן רב-תחומי, איש יקר ועקבי, שנאבק למען הצדק, השלום והקדמה. במאבקנו העיקש הקמנו יחדיו את האנדרטה לזכר הרוגי יום האדמה בסכנין ב-1976. יהי זכרך ברוך, קמרד גרשון קניספל".

אחד מהעבודות הסנסציוניות של קניספל היא "לשכת העבודה", ציור משנת 1956 שתיאר את העגמומיות והקושי של חיי המובטלים. ראש העיר חיפה דאז, אבא חושי, דרש כי הציור לא יישלח לבינאלה לצעירים במוסקבה, בטענה כי הוא מציג את ישראל כמקום שאין בו עבודה ולכן אין לעלות אליו. לבסוף הציור הוגנב והוצג בבינאלה.

קניספל בסטודיו

קניספל זכה בפרס הבינלאומי ז'יבוטי על ספרו הרטרוספקטיבי "קניספל 1950–2015", שיצא בהוצאת עם-עובד והוצאת מעיינות מסאו-פאלו, בעריכת גילה בלס. עבודותיו נמצאות באוספים של מוזיאון תל-אביב, מוזיאון חיפה, המשכן לאמנות עין-חרוד, הגלריה לאמנות אום-אלפחם ועוד. בשנת 2017 הוצגה במוזיאון הכט בחיפה תערוכה של עבודותיו, ובהן הדפסים מהשנים 1950–2014 וכן רישומי הכנה לתבליטי הקיר ופסליו.

כשפגשתי את גרשון קניספל לראשונה, שמעתי מפיו את סיפור חייו. הוא פרש אותו לפני לפרטי פרטים, ברצינות רבה, באמונה גדולה שיש עוד שוויון בעולם, בתמימות ובפיכחון, באופן שעשה אותו לאחרון דור הנפילים, לאליטה אנטי-אליטיסטית של איש אחד, למרדן מתמיד וליקה לתפארת.

2 תגובות על אליטה אנטי-אליטיסטית של איש אחד

    מי הפלסטינים? יהןדים?

    יש להוסיף:
    תערוכה: גרשון קניספל, שנות ה – 50 , מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, ספט’ – דצמ’ 2016 , מאיר אהרונסון.

להגיב על נועם לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.