בעקבות הקדר המושלם

מרב שין בן-אלון משוחחת עם רויטל בן-אשר פרץ על קרמיקה, אוצרות ואמנות, בעקבות "חמור" – תערוכה קבוצתית שאצרה בבית בנימיני.

מרב שין בן-אלון: אחרי שאצרת שלוש תערוכות אמביציוזיות ורבות משתתפים במוזיאון פ"ת לאמנות, את אוצרת תערוכה קטנה (יחסית לעצמך) בבית בנימיני, בית אגודת הקרמיקה. למה תערוכה בבית בנימיני?

רויטל פרץ בן-אשר: מקימות עמותת בית בנימיני מרסל קליין ורונית צור הזמינו אותי לאצור תערוכה בבית שהוא היום היכל הקרמיקה החדש. מקום חדש יחסית המחפש את ההגדרה של עצמו. התערוכות שהיו כאן היו תערוכות נושא שחיפשו לייצר סינתזה בין אמנים לאמני קרמיקה. "חמור" מנסה לשאול שאלות על המדיום של הקרמיקה ועל המקום של בית בנימיני ביחס לזה. זו תערוכה רפלקסיבית.

מש"ב: את שואלת שאלה על המדיום מתוך המדיום. זה מזכיר את המהלך שעשית ב"אוצרים בע"מ" שהוצגה לפני שנה במוזיאון פ"ת לאמנות. האם את מרגישה שאת מיישמת כעת מסקנות שלמדת מהעבודה על 'אוצרים'?
רפ"ב: ב"אוצרים בע"מ" ניסינו להפוך סדרי עולם ביחסים הטעונים בין אוצר לאמן וזה לא עבד. זו היתה הליכה נגד הטבע. פה אני לא מנסה ללכת נגד המקום הטבעי אלא לשאול שאלה ביקורתית על המקום של המדיום היום, על המטרות והכיוונים שהוא שואף או צריך לטענתי לשאוף אליהן.

עבודה של אורי שפירא מתוך התערוכה (כל הצילומים: אלעד שריג)

מש"ב: איך בא לידי ביטוי המקום הביקורתי?
רפ"ב: אני חושבת שהרבה קרמיקאים מפחדים לחצות את הקווים לתוך עולם האמנות. בכל שנה מסיימים את המחלקה לקרמיקה בבצלאל בוגרים נפלאים עם תערוכות גמר מרהיבות והם נעלמים אחר כך. רובם מפסיקים ליצור או שאינם מנסים את דרכם בעולם האמנות. במושגים של עולם הקרמיקה המהלך הזה נקרא "קרוס אובר".

מש"ב: קרוס אובר הוא למעשה מהלך שאת עצמך עשית פעמיים. פעם אחת כשהפכת מקרמיקאית לאמנית ובהמשך, מאמנית לאוצרת. אני מזהה בבחירות האוצרותיות את העניין שלך בהגדרת תפקידים וזהויות. נדמה שאת פועלת לא פעם כבמאית וכמלהקת. לכל משתתף את מייעדת תפקיד שיושב על הגדרה שתפקידה למלא את המשבצת הרעיונית. "חמור" כוללת 5 משתתפים: 1 קרמיקאי, 1 קדר חובב, 2 אמנים ורוח רפאים אחת גדולה ואולי בעצם שתיים: הרוח של לידיה זבצקי ושל יציר כפיה, החמור אפרים.
רפ"ב: אני אוהבת סדר ושליטה. במבט ראשון הזהויות נראות פלקטיות אבל במבט שני מתגלה מאחורי כל אחת זהות נוספת. הילה עמרם היא אמנם אמנית, אך ברקע שלה היא מגיעה מעולם העיצוב. איתמר לוי הוא קדר חובב אבל במקצועו הוא פסיכואנליטיקאי וגם היה בעבר כותב ביקורת אמנות בעיתון 'הארץ' ואצר תערוכות. בנוסף, בכל קומה מוצגים שני אמנים במטרה לייצר דיאלוג בין העבודות ובהמשך דיאלוג בין הקומות.

מש"ב: את מדברת על סוגים שונים של סכנות בתוך המדיום. הסכנה של מי שחוצה את הקווים לתוך עולם האמנות לעומת סכנת המוות ההרואי של כוהנת של הקרמיקה לידיה זבצקי שהרגה את עצמה בעבודת החמור תוך שימוש בחומרים הרעילים.
רפ"ב: כשלידיה עשתה את החמור  'אפרים…אפרים.." לביאנלה הראשונה לקרמיקה "חרס 2000", היא היא פיסלה בחלקים את דמותו של של חמור אמיתי שהיא עצמה סעדה וגידלה. על מנת להגיע לצבע הירוק של החומר היא שרפה אותו בגלזורת עופרת ירוקה. הבחירה לעבוד בחומרים רעילים מתוך שאיפה להגיע לשלמות המקצועית, גבתה ממנה מחיר כבד. הגולם קם על יוצרו. היא נפטרה כמה חודשים לאחר מכן. התערוכה מנסה לבדוק את מקום החיכוך של מדיום הקרמיקה עם סכנות הגוף והנפש. בעבודות של הילה עמרם ואורי שפירא יש שימוש בצבעוניות רעילה ובתהליכים אורגנים וכימיים שעבור חלקם גם ביקשנו אישור מיוחד. גם כאן הייתה התחככות בסיכון בריאותי לטובת דיוק ואמירה מקצועית.

עבודה של הילה עמרם, מתוך התערוכה

מש"ב: ההליכה הזו אל הקצה היא גם מה שמעניק לדימוי את המעמד האיקוני שלו או כפי שאת מגדירה אותו כ"נמרוד של עולם הקרמיקה"?
רפ"ב: התערוכה מנסה לבדוק את המעמד האיקוני של החמור, אבל לבדוק אותו מתוך עמדה ביקורתית. החמור הוא חיית עבודה שאינה חכמה במיוחד והיא משמשת כאן כדימוי כפול. רועי מעין, שהיה תלמיד של לידיה, בודק את האיקונה דרך יצירת פיגורינות קטנות של חמורים ירוקים וחולצות עם הדפס של 'אפרים' המוצבות למכירה על מדפי הקרמיקה כמוצר שאפשר לקחת הביתה. הילה עמרם בודקת את האיקונה של החמור דרך ההתייחסות לעיסוק של המדיום בחומרים המסוכנים שמודגשת בצבעוניות של הירוק הזרחני. עבודה החוקרת את תפקיד החומר בתוך עולם הקרמיקה ומרחיבה את גבולות ההגדרה שבתוכה היא פועלת.

מש"ב: עבודת המיצב של הילה עמרם היא בעיני ציור בצבעי מונוכרום ירוק. זו עבודה קסומה שמזמינה את הצופה לפגוש עולם חי דמיוני, ארץ פלאות קטנה וירוקה. אני קוראת אותה כאקספוזיציה וכאפילוג של התערוכה, והיא מתקשרת בצורה מאד יפה לעבודה של אורי שפירא שממוקמת בקומה העליונה, וגם בה יש מתח בין הקסום למאיים, בין הטבעי לרעיל, בין הצומח החי לבין ההרסני והממית.
בתוך המערך הזה, שמאזכר את התערוכה "מוזיאון הטבע" שאצרת לפני שלוש שנים, עומד החמור הלבן מקלקר, עשוי חומר קל ומתחזה, נטול איקוניות, כמו פוחלץ מזויף, נראה בעצמו כמו שלב בעבודה, מוכן להיות בסיס ליציקה. אבל למעשה רוח רפאים. לא עבודת אמנות, גם לא עבודת עיצוב, לא חומר ולא אמנית חומר, לא חימר ולא חמור, לא באמת לידיה ולא באמת אפרים אלא רוח, רעיון, אידיאה של דבר מה שעשוי להתממש בחומר. ומתוך המקום הזה אני שואלת את עצמי מי הוא היום הקדר המושלם. מה תפקידו ובאיזה אופן הוא צריך לשאוף לתפקד בין שני העולמות, העיצוב והאמנות. איזה חלק ממנו צריך להיות חמור ואיזה חלק צריך להיות משיח.

עבודה של רועי מעין, מתוך התערוכה

17 תגובות על בעקבות הקדר המושלם

    אני בעד. ככה לא נתבלבל בין כדר לקדר. מה דעתך על ׳אמן חומר׳?

    כדר – עושה כדים אחלה במקום קדר עושה קדרות קודרות, אבל לשאלה מיהו כדר רציתי לשאול מיהו אמן קרמיקה ואני בהחלט מעדיפה אמן חומר ובינינו גם חומר לא מתאים והיית מעברתת לאמן חימר אבל אז הטהרנים יקפצו. בקיצור כדר במקום קדר וחימר במקום חומר. הולך? רואה שתיקנת ברוורס ואני התכוונתי לביקורת מהסוג האחר על ההגדרה המקצועית של כדר לעומת אמן חימר. נצטרך לדון כולנו ולהחליט. תודה מירב על ההתייחסות ותודה לשתיכן על הראיון. שדה הקרמיקה לוהט משאלות עדכניות ביותר וטוב שכך!

    לציירת לא קוראים אמנית צבע, ולצלמת לא קוראים אמנית אמולסיה וכו'…מה הטעם בדיוק ההגדרה כאשר בכל מקרה היא משרתת את פולחן החומר ? ההגדרה נובעת משם הפעולה ולכן אם אישה מקדרת/מכדרת היא כדרית..ואם היא מפסלת, היא פסלת ואם היא בונה, היא בנאית.

    למי שעוסק בקרמיקה ידוע שהוא/היא עושים הכל ורוצים לעשות הכל,גם לכדר וגם לפסל על כן הכי טוב בעיניי קרמיקאית אבל איך בעברית?

    1. בעיני המשפט "סינתזה בין אמנים לאמני קרמיקה" הוא איום. הוא מצביע על כך שנקודת המוצא היא שאמני קרמיקה אינם אמנים. אם זו אחת המטרות של בית בנימיני, הרי שהוא מחטיא את המטרה, ועושה עוול לאמנים המפסלים בחימר.
    2. "תערוכות גמר מרהיבות" יש גם במחלקה לאמנות – וגם שם לא כל בוגר נהיה אמן. אני לא חושבת שבוגרים שאינם עוסקים באמנות היא תופעה ייחודית למחלקה לקרמיקה.
    3. שנים רבות לידיה זבצקי עבדה עם גלזורות רעילות. זה אמנם מאוד פואטי לומר שמה שהרג אותה זה החמור, אבל זה גם הסיגריות וגם הגלזורות ובעיקר – השילוב בין השניים.
    4. עוד מיתוס לא נכון – החמור לא טיפש, הוא דווקא חכם יותר מהסוס. את זה אפילו סיפרה לי לידיה, שהיללה באוזניי את אפריים ואת חוכמתו הרבה – שהיה שומע כשהיא מגיעה להאכיל אותו, למשל.
    5. אני לא מבינה את הדגש על נושא הרעילות דווקא בתערוכה זו. האם ציירים שמריחים טרפנטין ושאר שרפים אינם מרעילים את עצמם? וכך גם אמנים שעובדים עם פוליאסטר, קלקר וכדומה?
    6. לגבי ה"קרוס אובר" (ואני מודה שאני שומעת את הביטוי פה בפעם הראשונה) והצורך לנדוד בין שדות – האם זו לא תופעה כללית שמאפינת את התקופה שבה אנו חיים? אמנם בצלאל שומר בקנאות על החלוקה למחלקות (צורפות, קרמיקה) – אבל גם שם החלוקה היא תיאורטית בלבד. מערכות כלים מפורצלן מוצגות גם בתערוכות גמר של המחלקה לעיצוב תעשייתי, אמנות היא אמנם מחלקה ייחודית – אך בוגרי מחלקות אחרות מציגים גם הם יצירות אמנות. עוד בזמן לימודיי במחלקה לעיצוב קרמי (סיימתי בשנת 2000) תהיתי מה פשר החלוקה, ובתערוכת הגמר הצגתי ציורים קרמיים.

    אני חושבת שהדיון המתעורר כאן בהגדרת שמה של הזהות היוצרת, מצביע על תהליכים של שינוי שמזמינים חשיבה והגדרה מחדש.
    אני מסכימה שפג תוקפן של ההבחנות הממדרות המבוססות על הגדרת הזהות כנגזרת מתוך המדיום. ההגדרה 'ציירת', פסלת' כבר אינה הגדרה ממצה, כי מרבית היוצרים והיוצרות פועלים ביותר ממדיום אחד ומתוך כך גם נולדו שמות חדשים כמו : 'אמן רב תחומי'.
    אומר זאת כך: גם ( בהדגשה ) אמני קרמיקה מתנהלים בין שני מדיומים לפחות ובעיני זה נפלא. וצריכה להיות סינתזה בין לבין. מה כל כך איום בזה?

    ההגדרות לא משנות דבר. הדבר היחיד שמשנה זה יחס האמן לעצמו. מה אכפת לי איך מגדירים אותי מעל דפי העיתון? הסיבה היחידה לקרוא בשמות היא לטובת אלו שאין להם מושג

    להיות אמן בתקופתנו זו היכולת והאתגר לשייט במדיה . המדיה יכולה להיות חומרית/דיגיטלית /טקסטואלית ועוד.
    אחד האתגרים הוא למצוא דרכים להתבונן לחשוב לכתוב שלא באמצעות ההגדרות הממדרות . זה מחייב חשיבה מחודשת על בסיס ידע רב בתחומים רבים ועם זאת הבנה שזליגה , ריבוד ויכולת דיון יובילו לשיח חדש מעניין שמתנהל בפרהסיה של שדה האמנות.

    הקרבה מתוך מודעות לעבודה עם חומרים מסוכנים היא מבחינתי כלי מודע בעשיה כלשהיא . בעשית אמנות , בכתיבה , בהבעת דעה .

    מה שענין אותי בתערוכה זה היחס למקום החובבני בעשיה הקרמית .כאן אני אולי מגייסת את האומץ הקטן שלי …. . מה מקומו של חובבן מוכר בתערוכה שמנהלת דיאלוג עם העשיה בחומר הקרמי . אחד האתגרים היותר מרתקים בחומר זה בחינת הגבולות בין החובבני למקצועי .

    בתגובה להערה של רינת:
    בעיני זהות מקצועית אינה דבר סטטי אלא מקום דינמי, משתנה, המזמין מפגשים עם תחומים חדשים והגדרות. אינני רואה בהגדרה דבר חוסם, אלא להפך, מרחב עשייה המנסח את עצמו כל הזמן.
    אני חושבת שהגדרה מחדש של זהות היא מהלך אמנותי ממדרגה ראשונה שאינו מתקיים רק בין היוצר לבין עצמו אלא גם בינו לבין לעולם.
    כשהתערוכה מציעה לבחון את הגבולות בין חובבן למקצוען, היא נשענת על ההגדרה הפשטנית של הזהויות על מנת שתוכל לבצע מהלך ביקורתי.

    איזה דיון משעמם. אני קדחית, קדחתן לי חור בראש

    האדם כישות רוחנית נפשית המתעגנת תוך תנועיות אל רישות עיצבי וקידוד בגוף פיזי פלנטארי כבר מהתהליך העוברי ,מתרשת ומתעגן בסיוע אינטגרצית החושים אל התנכחות בעולם.תינוקות זזים כל הזמן לצורך הבשלת ההצלבה הסינפסית בין שני חלקי המוח וכך האדם הבריא כל חייו. כל תנועה זעירה ככל שתהיה מסיעת לרישות הסינפסי ומכילה את מרשמי זכרון תבוניות התהליך לצורך שיחזורו והמשך חריטתו .המלאכות המסורתיות שימשו את ישות האדם אמצעי מעגן.חוש המגע מחובר אל ההבשלה ההדרגתית של חויית העצמיות והיד הנוגעת בחומרי האדמה המקומיים מתענגת על מגע באדוות אושר מחוללות זהות ומעצימות שדה זהות רחב ושיתופי.אמנות הקרמיקה שימשה לאדם נתיב התפתחות עיגון והתנכחות והבשלה של אינטגרצית החושים.האוביקט הקראמי הכיל פליאה מול העולמות האורגנים ויצג פנים שונים של הכוחות המורפולוגים -צורניים הפועלים על ממלכות אלה.המלאכה הקרמית עסקה במתן שרות ענו לצרכי הזולת ושימשה נתיב חניכה למיצוב האגו במקומו הסביר תוך הרכנת ראש ענוה מול צרכי הזולת-ידית לספסל שאיננה מעבירה את להט חום המים.זרבובית -צופציק של קומקום שלא מזילה עודף טיפות.מכסה לשמירת חום.אמן החומר מתוך התבוננות התודע לשפת הכוחות המורפולוגים הפועלים בממלכות החיים האורגנים-קמרים וקערים.תנועה אליפטית.הנטיה והשאיפה להעלאת המסה למעלה לצורך נצחון כוחות כבידה צורניים.מלאות דופן עגולה המיצגת כוחות אתריים מלאי חיים כפי שנראה בעולם הפרי והירק המתחילים לקמול עם הפרדות הפרי ממקור החיים -קצה הענף.מיטב המיכלים של העולם העתיק מיצגים שלווה ויכולת כינוס תנועה והכלה אל חלל קמרים עגול מלא ולא מקומט.הקשר הבלתי אמצעי שהחזיק הקדר בן הזמן העתיק עם ממלכות הטבע בסביבה נטולת זיהום קיברנטי ,אלקטרומגנטי חשמלי תעשיתי דיגיטאלי תקשורתי כימי על שלל נגזרותיו .בסביבה בה השראת האמנית הגדולה מכולם ישות האדמה עטפה את האדם בתדרים טבעיים האדם תיהלך אל קצות אצבעותיו תשומת לב קשב ריכוזוהתרבות החומרית שיצר נשאה זהות קולקטיבית.מוצרים וכלים המרחיבים את דעתו של האדם ובדרך כלל מיצגים מיפוי חוקים ותבניות המחוברות לחיים האורגנים.המלאכה הריתמית חיזקה את כוחות הרצון של האדם ואפשרה לו חויית השתתפות בתיהלוך השראה וחיבור תדרי אדמה -אצבעות-לב -עין ותודעה חולמת ויוצרת בחומר.ניתן להתבונן ולראות את האנושות כמסע ישות קולקטיבית רוחנית נפשית המתפצלת למופע אינדבידואלי מגוון וטבול השפעת תדרי מקום- זמן.מופע אנושי זה שותף לתהליכי המשגה ובניית כלים הכרתיים לתיהלוך מהויות .המלאכות המסורתיות בהן הקרמיקה על עושר כלי הביטוי שלה מהויים ציר חניכה שיש לשקם לרפא ולחנוך עבור בני האדם פגועי המרחב המתועש מוצף הטכנולוגיה הדיגיטאלית המיצר הפרעה חושית קולקטיבית שאת פירות טירופה ניתן למצוא בלב התרבות הקורסת סביבנו.הקדרות המדבשת את גלגל האובניים מעצימה את הרישות הסינפסי לצורך יצירת כלי הכלה.האם לא ניתן להגיד שכל מסע האדם הוא מסע חיפוש אחר הוראות ההפעלה של בניית כלי הכרה גבוהים לצורך תיהלוך משמעות מטרה והבנה כוללת את סיבת חייו ותפקידו?למסע חניכה נכון של קדר יש פוטנציאל של מסע ידיעה עצמית וידיעת ממלכות החיים האורגנים שכן אמנות הקרמיקה יוצרת קשר בלתי אמצעי במיטבה עם החוקים המורפולוגים המבעבעים בעולמות הלא נראים העוטפים את הצורה הפיזית המיצגת אותם.קרמיקה במיטבה איננה יצירת דברים יפים.במיטבה היא מסע חקר שפת המארזים של המעצבת הכוהנת הגדולה של מארזי מהויות וכוחות חיים -ישות כדור הארץ.הקדר בסיוע חונך יודע כל יתבונן בשפת קרני האור הקפואות של עולם הגבישים והמינארלים עולם הקריסטלים שבו כדורי התלכדויות קרני אור גוועו אל עולמות החומר.הוא יתבונן בכוחות הכינוס ההגנה והעטיפה של עולם השבלולים הצדפות והקונכיות הוא יזהה את חוקי הספיראלה הקוים העקלתוניים.יזהה את הפונקציונאליות התיפקודית של הצורה.בנדידתו בין עצמות ושלדים גלגלות וספלולים הלקטי זרעים ומעטפות פירות וזרעים ,תבניות פרקטליות סידרתיות ודגמיות בגלי הים בסימני סחף גלי מים וגלי אויר על אגמי חולות נודדים יחבר הקדר תובנות המחברות את 4 האלמנטים אדמה אויר רוח ואש עם המימד החמישי הקוינטה המיסתורית המימד האתרי נפשי,או אלקטרומגנטי,ההופך אוביקט אמנות לנושא דבר מה נוסף שרק ישות האדם יכולה להעניק לו.מכיוון שרוב החומרים הפלנטארים מצויים גם בכוכבים הקבועים מחוץ למערכת השמש הרי ניתן לזהות שהקדר למעשה מענג את אצבעותיו במגע עם אבק כוכבים.מתוך הכרה זו נזהה שהחויה המודרנית של עולם מתועש נושא זיהום החזר אור אורבני מונע מהאדם לראות את ריבוא כוכבי הגלקסיה ושביל החלב.לקדר יש את הזכות לגעת באבק כוכבים זה ולצקת בו השראה.אפשר להגיד בזהירות "רוח הזמן הגלויה -תיעוש דיגיטציה ומיזעור אך רוח הזמן הסמויה היא הגעגוע של ישות האדם לגעת בחומרי האדמה אוחזי אדוות האושר מחוללות הזהות"זה בסדר אם תקחו עט ניר תעתיקו את המשפט ,קראו שוב ותלו אותו על המקרר.כשתתענגו על הכנת לחם לבד,קיצוץ הסלט,בחישת הטחינה,הטמנת בצלי הסתו (מומלץ פרזיות) בעציצים,ביקור ביקב בוטיק ,מחלבת גבנים.חווה אקולוגית .בניית מגדלים על קו החוף. עישוב גומה של עץ פרי.גיזום שיח. קטיף פרי.השתתפות בהכנת קומפוסט.גינון תיחוח זריעה ושתילה,אריגה ריקמה תפירה חריזה ,סריגה,נגרות ,ריקוע,חיבור,חיתוך,ליפוף וקליעת סלים. ליטוף חיבוק,מישוש,תחוו שוב את החשיבות העצומה שיש לחוייה הסנסורית בהתעגות על נוכחות מלאה בחיים ולא רק בהתבוננות בהולוגרמות המנטליות שמיצר המינד לגביהן.לקרמיקה השואפת ללות מסע התפתחות אישית מול פלאיות מופע החיים ולא מול תעלולי אופנות הצגת אמנות יש פוטנציאל חניכה עצמית אל מרחב השואף לאיזון נמנע בגלל קדושת החיים ממגע עם חומרים רעילים,על בסיס החוייה החושית עם האדמה הפלאית הכלים ההכרתיים הגבוהים של האדם מתפתחים מתוך מסע בניית נקודות יחוס רחבות ככל האפשר.על הקדר לא לגדור את עצמו לקדרות בלבד אלה לזהות את זכותו ומחויבותו לממש את פוטנציאל הקידוד הבריאתי הטמון בו -המשגת העולם חוקי היקום ומסע התפתחותי ההופך אותו לנשא מהויות עדינות מתוך תהליך בידול וברירה ובחירה.לימודי הקדרות המלאים צריכים לכלול את חקר הדתות.תאוריות הצבע והקשרן הבן תחומי לנפש האדם.מתוך חקר צורניות על הקדר להפליג בחקר עולמות מינראלים צמחיים בילי חיים.להבין את עקרונות המוסיקה והארכיטקטורה לחפש בתבניות ריקודי העם הד לתבניות דגמי מסעות הפלנטות על עושר תנועתם.הקדר הוא חוקר דגמים,מבנה סיבים,מקור צבעים ואנגובים.מסע חניכת הקדר הוא מסע סינרגי שניתן לחברו אל עולמות החינוך הטיפול וליבת הויית התרבות.בתערוכה קרוב לבית מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן הצגתי את מיצב צלחות הקרמיקה המצוירות בחדר סר רונלד סטורס על מנת לנתץ את הפרדת מלאכת הקרמיקה ממעשה האמנות.בהרצאה במוזיאון העיצוב אליה הוזמנתי לאחר ראיון הרדיו עם מיכאל מירו אותו אתם יכולים לשמוע ביוטיוב ולאחר ראיון בן שעה בתוכנית אדם מקום רשת א ורדה נצר שניתן לצפות בחלקו ביוטיוב.הרצאת יקיצת כלי המלאכות פתחה דלת רחבה באור הרוחי למתן כבוד וליגיטימיות למלאכת הקרמיקה ושאר מלאכות מסורתיות לשוב אל לב ההויה של התודעה המבקשת להשיב את האדם לחיבור עצמי ידים מקום.
    לא סתם אסר הסולטאן הטורקי לשנות את תפריט הבורקס 200 שנה כי הוא הבין תרבות חומרית ידנית (כן גם בורקס וכו) נושאת זהות רחבה לא פחות מדגל.כשאנו מזהים שבמאפיות הקטנות בפריז מגישים קרוסאנים תעשיתיים,אנו מזהים את רידוד רוח האדם כתוצאה מחויית העדר מגע ידני עם מיסתורי החומרים של תנובת האדמה נושאי הזהות ואדוות האושר.
    הקדר איננו צריך להסתבך ביצירות המנסות להביע נוכחות נפקדת ,או שאר כותרות מיוסרות מלאות סתירה מוחנית -אלה…פשוט להתאמן מול ענווה משרתת שפת זהות מקום.יש להשיב לערים את גאוות התרבות החומרית המיצגת אותם כמו נייר פבריאנו ,זכוכית מוראנו,קרמיקה פתח תקוה.קרמיקה כפר סבא .קרמיקה ירושלים.קרמיקה קרית ביאליק בשיתוף נוער בסיכון וזה חברים מאמר בזכות עצמו.כותב שורות אלו אמן בוגר בצלאל ובית הספר טוביאס אנגליה .ממסגר אלמוני מחנות מסגרות הניצבת על גבול שערי חסד ורחביה.סרט הדוקו מילים מרפאות שבימתי ממתין להקרנה.מופע לידת הפניקס שאני בעל הרעיון והתסריט שלו מבוצע על ידי להקת ורטיגו מאז2004 ללא הפסקה בארץ ובעולם.מוסיקה רן בגנו ,כיראוגרפיה נעה ורטהים פרס היצירה 2012. הרומן שכתבתי על בסיס תסריט התקבל בימים אלו להוצאת ספרים. סדרת צלחות קרמיקה מצוירות נמצאת בתהליך יצירה וממתינה למוזיאון מארח. תערוכת עמוס סטמפל בדרך למוזיאון המטרופוליטאן פורסמה בגלריה הארץ כתערוכה מומלצת. עבודת תיחום העיר המנדטורית על ידי זריעת חוטמיות נמצאת בשנתה ה35.מסתבר שמישוש זרעי חוטמיות פעם בשנה ותנועת גפיים בטכניקת מיסגור שנים רבות ללא שימוש במריחואנה לא מזיקה למסע יצירה. בימים אלו ציור צלחות קרמיקה מהווה חויית שמחה רבה.זהו הימים החשוכים בהם היה צריך ליצור ולהציג אריחי קרמיקה מאחורי וילון האמבטיה (שטריכמן) בגלל עריצות המודרניזם של אופקים חדשים נשברה ונותצה.מותר חברים וחברות ליצור באמנות הקרמיקה אמנות פשוטה ומשמחת נושאת חקר פלאי החיים. מוזאונים לאמנות מודרנית תתעוררו -תנועת האמנות והמלאכות arts and crafts עושה קאם בק.

    אז אסור ולא כדאי לשיטתך ליצור אמנות בחומר? רק כלים? רק הכלה? רק מלאכות קדומות? ומה כבודו מצייר על צלחות? פרחים?
    עדיפה עליי תגובתן של טליה טוקטלי מכובד אחר, "להיות אמן בתקופתנו זו היכולת והאתגר לשייט במדיה . המדיה יכולה להיות חומרית/דיגיטלית /טקסטואלית ועוד." או מירב שין בן-אלון :" אני חושבת שהגדרה מחדש של זהות היא מהלך אמנותי ממדרגה ראשונה שאינו מתקיים רק בין היוצר לבין עצמו אלא גם בינו לבין לעולם"
    נא לא לחשוב במקום האמנים מה עליהם ליצור, לא למסגר אותם ולא לשלוח אותם ל…מטבח, נגריה, נפחיה ועוד.
    אינני מזלזלת באמנויות הקדומות , גם אני מעריצה מעריכה ואוהבת אבל…אני לא שם ובאמנותי, עלי לציין אני בהחלט מתכווננת לשם מכאן, אבל זה כבר כיוון אישי כמו שכל אמן חומר-חימר עושה.

    טקסט פילוסופי בלבד. אין בכתוב למעלה הצעת איסורים.
    את הצלחות המצוירות ניתן יהיה לראות כשיוצגו.כל מי שקשוב לרוח הזמן מזהה את הכמיהה של הרבה מאד בני אדם (לא ספרתי)לאזן את אורח החיים העירוני החד צידי טכנולוגי מתועש דיגיטאלי המהיר מדי בסיוע פעילות המשיבה את ידי האדם אל חומרי הטבע. בהתחשב בעובדה שרוב החומרים הנמצאים על האדמה מצויים גם בכוכבים מחוץ למערכת השמש ניתן להשתמש בחרות הפואטית ולהציע פרשנות האומרת שהמגע בחומרי האדמה משול למגע באבק כוכבים המעורר באדם את טבעו האמיתי הנשכח -ישות רוחנית נפשית (בחלקה מפה בחלקה משם )טבולה בעולמות חומריים ללא הוראות הפעלה של אמצעי הניקוב של הכרטיסיה הפנימית המשיבה אותנו הביתה.על מנת להמנע ממלחמות דת הטקסט מסתיים כאן בברכת שנה טובה.

    נאה דורש נאה מקיים לעצמו בלבד ומסע אדמתי לך ככל שתחפוץ. אחלה שנה

    רוב היוצרים המשתמשים בחימר הם – חמרים ! ויש גם קבוצה קטנה המפליגה במלים. אולי חבריה הם חמורים. סתאאם!

    לעורכי ערב רב
    האם בשם חופש הדיבור תשאירו את התגובות המזלזלות?
    בהצלחה במלחמות הגדולות יותר אבל גם זהו קרב….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *