55 ש"ח הלוך ושוב ברכבת מתל אביב לחיפה או 71.40 באוטובוס מירושלים

במקום לאלתר פרויקט דל תקציב, יצרו אנשי גלריה אלפרד מגה פרויקט שיאזן בין הקבוצה למוזיאון: האמנים הצעירים יזרימו דם חדש ויחסי ציבור מצויינים, והמוזיאון יתן תערוכת יחיד מוזיאלית.

בגדול, תערוכות ה"בוא ניקח אמנים צעירים ומגניבים כשיש לנו חור בין תערוכות ואז המוזיאון יהיה צעיר ומגניב" הן המעצבנות ביותר מבחינה אנושית ובד"כ הטובות ביותר מבחינה מקצועית.

יומיים לפני התלייה של התערוכה לא באמת התחשק לי לנסוע. הסיבה: באסה קלה על עלות הנסיעה מערד למוזיאון חיפה. משהו כמו 140 ש"ח לזמן איכות של כשמונה שעות, פלוס הוצאות מזון ומחיר קלורי של תזונה מחוץ לבית מינוס יום עבודה. הבאסה הגדולה באמת היא לענות שוב ושוב על ה"בטח משלמים לך על זה היטב", שלא לומר החזרי נסיעות. והנה שוב אני עושה את זה, בלב כבד, אך בשמחה.

הפרויקט "אלפרד אקספרס" הוא חלק קטן מהתערוכה "חיפה – ירושלים – תל אביב" (או באתר) שאוצרת רותי דירקטור, אשר "מבקשת למפות, לאפיין ולהציג פרקים מאמנות העבר ופרקים מאמנות ההווה בשלוש הערים הגדולות".

ההזמנה לתערוכה חיפה-ירושלים-תל אביב (מליון אמנים ואף לא דימוי אחד, האין האמנות הקונצפטואלית נגמרה בשנות השבעים?)
ההזמנה לתערוכה חיפה-ירושלים-תל אביב (מליון אמנים ואף לא דימוי אחד, האין האמנות הקונצפטואלית נגמרה בשנות השבעים?)

אין ספק שהפעילות של הקבוצות שהוזמנו להציג: האגף, מקס ואלת המסטיק החיפאיות, ברבור, מעמותה ויפו 23 הירושלמיות, החללית, חנינא ואלפרד התל אביביות, יחד עם בנימין שנכנסה גם היא ככה ברגע האחרון וגלריה הפירמידה החיפאית – מהוות את מרכז הכובד העיקרי של מה שניתן לכנות "האינדי של האמנות הפלסטית". על פי מקורות זרים, כל קבוצת אינדי קיבלה  מענק נדיב של  10,000 ש"ח בממוצע, שזה משהו, אבל לא משהו שאפשר לסגור איתו את המינוס. אולי רק לממן הוצאות נסיעה ושוקו ולחמניה.

גלריה אלפרד עשתה בחכמה. במקום לאלתר פרויקט דל תקציב, היא יצרה מגה פרויקט שיהווה בדיוק את הניצול ההדדי שיאזן בין הקבוצה למוזיאון: אם האמנים הצעירים יזרימו דם חדש, אירועים שוקקים, קהל רב ויחסי ציבור מצויינים, המוזיאון מצידו, יתן את המתנה הכי גדולה שאמן יכול לקבל: תערוכת יחיד מוזיאלית. ואם כבר מסיבה – אז נזמין את כל החברים!

לא פחות מ-46 תערוכות יחיד + תערוכה אחת קבוצתית של אמני אלפרד ואמנים השותפים להתהוותה של גלריה אלפרד לאורך השנים, יתקיימו במהלך 12 שבועות – שבוע לכל תערוכת יחיד. המשמעות העיקרית של הסידור היא שלכל תערוכה יגיעו משמעותית פחות מבקרים, כי לא רק שהתערוכות בחיפה (נאורים ויפי נפש ככל שננסה להיות, סצנת האמנות חיה ופועמת בתל אביב. חיפה בנסיקה, אבל עוד יקח לה זמן להפוך לאימפריה ואין ספק שמחירי הנדל"ן יעזרו), אלא שאפילו בתל אביב אנשים לא יגיעו בתדירות כזאת לאירוע תרבות, הכי מהמם שיהיה וגם אם הוא בחינם ועם תופינים ואלכוהול.

דווקא מיעוט הקהל שיגיע והעדר תקציב יכולים להוביל לשתי תופעות מאוד חיוביות: האחת, אפשרות ליצר תערוכה ניסיונית יחסית ליצירה השוטפת של כל אמן. בניגוד לטענה כי יצירות האמנות באות למות במוזיאון – דווקא בתערוכה מוזיאלית קצרצרה וללא תקציב יש אפשרות להתפרע בלי מסגרות כבדות ופלסים אלקטרוניים, לשים עבודה שהיא לאו דווקא ספינת הדגל של האמן או להציג מחשבות על אמנות. אלה לרוב לא מתאפשרים בתערוכות מהודקות עד אבדן נשימה או סממן חיים. השניה היא הצורך בתיעוד כל התערוכות והעלתן לרשת למען הציבור הרחב, דבר שרוב מי שאני מכירה לוקה בקריסה מוחלטת בקשר אליו מייד אחרי הפתיחה.

בסיום כל המאמץ, כל אמן ואוצר יקבל שורה נחשקת חדשה בקורות החיים.

במוצ"ש הקרוב יהיה טירוף בחיפה, כי זאת תהיה הפתיחה הגדולה של כל הקבוצות ולא כדאי לאף אחד לפספס את זה!

רותם ריטוב תולה את 'המזרח הפרוע' - אמנות ישראלית זה כזה יו"ש ומסקינטייפ
רותם ריטוב תולה את 'המזרח הפרוע' – אמנות ישראלית זה כזה יו"ש ומסקינטייפ

אבל מה יהיה בהמשך? אז ככה: כל יום שישי בחצות היום יפתחו במתחם של אלפרד בקומה השניה ארבע תערוכות יחיד של מיטב אמני ישראל הצעירים אתם מוזמנים לעקוב כאן, האתר יתעדכן ויועלו דימויים ותיעוד של התערוכות באופן שוטף.

אני מאמינה שהתערוכה בכללותה באמת חשובה והולכת להיות משב רוח רענן. אני גם מקווה שאנשים יסעו לימי כיף צפוניים ובכלל – שבעלי התפקידים הרלוונטים בעיריות יבינו שיש להם אוצר בידיים ויתנהגו כלפיו בהתאם.

לסיום, תודה לגלריה אלפרד שהזמינה אותי לקחת חלק בפרויקט, ובעיקר לרותם ריטוב, שהיה לי העונג לאצור לה את התערוכה 'המזרח הפרוע'. חלקי הנוסף בפרויקט יפתח באקספרס 7 בתערוכה שאאצור לליאור שור – המתלבשת הטובה ביותר שתכשף אתכם ביצירותיה, ותערוכה שיאצור לי ראפת חטאב החתיך המהמם והמוכשר.

בתמונה: פסלון חמוד של נטלי מנדל
בתמונה: פסלון חמוד של נטלי מנדל

8 תגובות על 55 ש"ח הלוך ושוב ברכבת מתל אביב לחיפה או 71.40 באוטובוס מירושלים

    אהבתי את ההגדרה אינדי לגלריות האלה

    עם כל הדיבורים על אינדי – מצחיק שאינדי לא נכנסו (אבל מוזמנים בכל זאת לפתיחה בחמישי).

    יש פה התייחסות לא נכונה לדעתי במינוח של התקציב התערוכה – זה אינו "מענק" אלא מימון ושכר עבודה (וזה גם לא צריך להיות "על פי מקורות זרים" – אפשר פשוט לשאול את מנכ"ל/אוצרת המוזיאון – סה"כ מדובר בגוף ציבורי שאמור להיות שקוף לציבור)שאמור להיות עבור האוצרים/אמנים – (עזבו שזה לא ממש מכסה שום דבר… – בחישוב זריז {על פי ציטוט של מקורות זרים כמובן} זה יוצר 111 שקלים חדשים לאמן/אוצר – 46 אמנים + 46 אוצרים חלקי התקציב …).

    אני לא בטוח שהעומס הזה הוא תמיד לטובה (למרות שגם למשקל וכמות של מאסה יש כוח) למרות שאנו חיים קיום בעידן של עודף המידע

    ולא צריך תמיד להפוך עולמות רק בשביל לעשות עוד איזה שורה במוזיאון…

    ברור שהמילה "מענק" היתה חצי בצחוק, לתערוכה של קבוצה זה לא מספיק לכיסוי יותר מדי הוצאות, והחלוקה שלך היא שגויה שכן יש הוצאות הפקה לתערוכה ככה שהאמנים והאוצרים לא מקבלים דבר, לפחות אצל גלריה אלפרד, לא לקבוצות האחרות.

    אבל וזה אבל גדול- אני רואה את הפרויקט הזה כמו תרומת דם ענקית ומרוכזת – פרץ יצירה אדיר שישתחרר לטובת הכלל, ריכוז שיתופי פעולה היסטרי ונדיר ולאחר מכן דם חדש שיצמח אחרי שהדם הישן שומש.

    ברור שלא צריך תמיד להפוך עולמות בשביל שורה במוזיאון, ברור שהתערוכה היא מה שחשוב, והאמנות זה מה שחשוב, בשביל זה אנחנו עושים מה שעושים, בגלל זה הגלריות האלה קיימות בכלל.

    like… 🙂
    וכן – ברור שעוד לפני שאמרת ג'ק רובנזון ה"מענק" התאדה לו (לכן גם עדיף לעבוד עם מסקינטייפ ופחם… עבור הורדה וקיזוז של עלויות).
    כן, גם לי היו כמה מחשבות לעבוד עם דם (אפילו הלכתי לבנק הדם אבל הם לא רצו לשאוב לי ולהתחלק חצי חצי – הוא אמרה לי שאני משוגע ודם עבור אמנות זה בזבוז – ולא עזר שאמרתי שאני יכול להביא לה רפרנסים).
    אפשר לסכם את הדיון בכך שאמנות זה חשוב (אבל לא עבור כולם).

    […] אוצרת גם את התערוכה של גלה ויצמן. את התערוכה שלה אצרה הדס רשף. הדס רשף תציג במסגרת אלפרד אקספרס 7, שתיפתח ב-20 באפריל, […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *