קטלוגים

  • רקוויאם לכישלון – מוסללה בראי השיח על אמנות מעורבת קהילה

    "נפילתה של מוסללה היא בבחינת כרוניקה של מוות ידוע מראש. אולם אנו נותרים לשאול, האם וכיצד ניתן להתייחס למהלכים של מוסללה כמהלכים אמנותיים?" ד"ר לי וינברג מתוך הספר "מוסללה, חמש השנים הראשונות"

  • 40 טיפים לאמן המתחיל

    "אם אפשר לסכם את העבודה שלך במשפט אחד, היא עדיין לא גמורה". אסי משולם מעניק 40 עצות לאמנים מתחילים, מתוך קטלוג תערוכת הבוגרים של התואר הראשון באמנות באוניברסיטת חיפה

  • מירי סגל: מיריאז'

    "עבודותיה של סגל פועלות במגוון אמצעים וכוללות עבודות וידיאו, אור וטקסט, אובייקטים מטופלים ודימויים מצולמים ומעובדים במחשב. יש בהן שלל מניפולציות חושיות ופיזיות, תעתועים פיזיקליים, משחקי מילים וחוויה טכנולוגית מפתה – כל זאת מתוך חתירה לבחינת נקודת המבט ה"טבעית" של הצופים וערעור עליה באמצעות הצגתה כמובנית מראש"

  • "מוסללה – חמש השנים הראשונות"

    ספר אמנות ראשון בהוצאת ״ערב רב״ מתעד חמש שנות פעילות של קבוצת מוסללה בשכונת מוסררה בירושלים. לקראת השקת הספר הערב במרפסת בבניין כלל, רונן אידלמן ויונתן אמיר מסכמים את תהליך העריכה

  • שפע של מאהבים

    "כמו הבנות שכותבות תשוקה, האווטאר של משה דיין הובא לעבודה/תערוכה כדי להגשים עבור האמנית משאלת לב. במקרה זה, רצונה להיות מושא למכתבי אהבה. את המכתבים דיין כתב אמנם לרות אחרת, אבל הקולות הבוקעים מגרונו שייכים לגברים אחרים, אלה שאהבו את פתיר במהלך חייה". אלינה יקירביץ' על "מכתבי אהבה לרות", תערוכת היחיד הראשונה של רות פתיר

  • "בהיר מאלף שמשות", שיחה בין שגית מזמר ליהודית שלוסברג-יוגב

    "אני חושבת שאנחנו מזהים את ההרס האטומי כדבר אסתטי דווקא כיוון שאנחנו מפסיקים לראות אותו כמוות של הגוף. זה מוות מסוג כל-כך טוטלי, שהוא מאיין את הכל, מפרק את היקום חזרה לחומרי הגלם שלו. ההרס הזה כל כך משמיד-כל שהוא מפסיק לאיים ומתחיל להדהים". יהודית שלוסברג-יוגב בשיחה עם שגית מזמר מתוך קטלוג התערוכה "בהיר מאלף שמשות"

  • ומה תשלימי לעצמך בראש? מה תשלמי?

    "אצל אמא שלי תלויה עבודה של איש עם כובע שמחזיק תרנגול שציירתי בערך בגיל עשר, עבודה גדולה, וכשהסתכלתי על אחד הציורים בתערוכה הבנתי בדיעבד שזה כמעט אחד לאחד הציור ההוא. אז גם בשבילי זו תערוכה שהיא בעצם די 'ילדותית'". דינה יקרסון משוחחת על תערוכתה "לובוק" עם גילי זיידמן

  • טוהר וטומאה במרחבי הפרא של הדמיון

    "בהכנסת ה'תרבות' לכלובים ובהמרת דמויות הקדושים בקופים, קליגר מערערת על היסודות העמוקים ביותר העומדים בתשתית ההבניה התרבותית שמפרידה בין האנושי לחייתי, בין הקדוש לטמא, ומסדירה את היחסים ביניהם". תמי כץ-פרימן על תערוכתה של מורן קליגר, "שבעה פרימטים", בגלריה בסיס, הרצליה

  • "כמו הוכחה לקיומו של רצון המתעלה על עצמו"

    "שם התערוכה 'שיר והבטחה' טומן בחובו את ההבטחה והציפייה הגדולה מן מהיצירה. הבטחה זו מצטיירת עם הכניסה לסמלים ולשירים המופיעים בה, כציפייה למזור לנפשו החרדה וחסרת המנוח של האמן". מלאכי סגן כהן על תערוכתה של מאיה ארוך בסדנאות האמנים בתל-אביב

  • מהפכה אינטימית – על הדימוי וההדפס ביצירתו של דב הלר

    "הלר, באמצעות מדיום ההדפס, משום אופיו הסדרתי והשכפולי, מעמיד מערך דימויים אישי שמבקש להיות איקוני, לגעת בבסיס הצורה, הנוף, המרכיבים הנדרשים להישרדות, המתחים והניגודים של ההוויה בארץ, ולספר סיפור שלם"

  • השכמה שקרית: על היחס בין מודל למציאות ב"אולימפיה" של דנה יואלי

    "ב׳אולימפיה׳ של דנה יואלי, היחס בין עבר לעתיד ובין מודל למציאות שונה מהאופטימיות שאיפיינה את החוויה הסובייטית המהפכנית, וגם מהמימד מכונן המציאות של המודל במפעל הציוני. כאן ההריסה היא המודל, כי היחסים התהפכו בין המשחק למציאות"

  • אוזיאש הופששטר: דו פרצופין

    חוויותיו של הופשטטר בשואה, שחרגו מתחום המובן, הובילו אותו לחצות את כל גבולות הסמלי, לרבות גבולות הגוף, וכך ליצור ארוס בממשי. זו הזדהות ייחודית עם הסימפטום, שמאפשרת חיים; הטיה שמתרחשת בתוך תהליך של יצירה או המצאה

  • הפיתוי ההופכי בציוריה של פמלה לוי

    "הדמויות של לוי מתפשטות, מתנשקות, מפשקות רגליים, אך הן אינן פתייניות. הן מפריעות. הן אוטמות. הן תחבושת על דימום המלים. במובן זה לוי אינה זרה בנוף. הציור הישראלי הוא רצף אחד גדול של אוטמים, חובשים, מטייחים ומסתירים". יונתן הירשפלד על התערוכה הרטרוספקטיבית לפמלה לוי במוזיאון תל-אביב

  • חי בתוך הצבע

    "אנחנו קוראים לציור ריאליסטי ציור שמחקה את המציאות, כמו צילום עיתונאי. אבל לא כל מציאות היא מה שאנחנו רואים: יש גם מציאות רוחנית, יש מציאות של רגש, מציאות של עולמות נסתרים". מיכל שכנאי יעקבי בשיחה עם הצייר שי אזולאי

  • אליסון צוקרמן: שוד סדרתי במגרש המשחקים של תולדות האמנות

    תמי כץ-פרימן בוחנת את הכאוס המאורגן בסדרה "Stranger in Paradise" שיצרה אליסון צוקרמן בקיץ 2017 במיאמי באמצעות שני פילטרים: מעשה הניכוס הפמיניסטי והגרוטסק

  • קרן אור פניה

    "האם קיימת תכלית למעשה הרישום הנרשם בווידיאו? עריכת הווידיאו כלופ חזרתי לוכדת את הקווים הנרשמים (על גבי דף? רצפת החדר? רצפת הגלריה?) בהווה מתמשך של כתיבה מוחקת, של קיום חומרי המְפנה את מקומו לאל-חומר". דלית מתתיהו, מתוך קטלוג התערוכה של זוכת פרס רפפורט לאמן צעיר, יפעת בצלאל

  • סיפור של פרידה

    "סרט משפחה של טל שוחט מרצד במחוזות הפנטסטי, מבקש פענוח אך נותר חתום. שוחט מטילה את דמויותיה אל מרחב של טבע נטוש, עתיר שברים ובקיעים, שמערפל את תחושת הזמן". דרורית גור-אריה מתוך קטלוג התערוכה "ימים אחרים" של טל שוחט במוזיאון פתח-תקווה

  • חנה סהר: אדם ישן ברחוב

    "היפוך המבט מתקיים בצילום של סהר, בראש ובראשונה, בהציעו ניגוד לחוסר הראייה שמאפיין את המפגש היומיומי שלנו עם דרי רחוב. רובנו חולפים על פניהם תוך הסטת המבט והתעלמות." נעמה חייקין על פרויקט "חשופים" של חנה סהר במוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי

  • יחסי הדפס ופסיכואנליזה בעבודתה של לואיז בורז'ואה

    "כנגד כוחות הפירוק והכליה שמפעיל הטבע על גוף האדם ועל נפשו, גייסה בורז'ואה היגיון נגדי, החורג מן הפסיכואנליזה ושייך לאותו טבע עצמו, והציעה את דרך המלך – רגנרציה, חזרה נצחית יצירתית דרך האמנות". על "ימים ורודים / ימים כחולים", תערוכתה של לואיז בורז'ואה בגלריה גורדון, תל-אביב

  • על "מלות סיום לפרויקט הא-לוהים: הילדים", המיצב של הלן אילון

    "מלות סיום לפרויקט הא-לוהים: הילדים" הוא אפילוג לפרויקט שני העשורים של אילון המוקדש לדורות הבאים. אילון מאתגרת את הממדים הפטריארכליים בעשרת הדיברות, למשל הדיבר השני, המצהיר: "כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי'"