ביקורת

  • מחשבות על גאולה שלא תבוא

    "בסופו של דבר, 'הטרילוגיה', 'התופת' ו'סימון הקדושה', על מורכבויותיהן הקולנועיות, המטפוריות והנרטיביות, מציעות ראייה שטחית ביחס להיווצרות של קבוצה או מימוש חזון. העבודות אינן הסבר לשאלה מדוע גאולה אינה יכולה להתרחש, אלא מדוע הגאולה כפי שקבוצות סקפטיות תופסות אותה אינה יכולה להתרחש". מור כהן בעקבות עבודותיה של יעל ברתנא

  • קפיצה לנשגב ב-10 יורו

    "בבית-קברות בלב ברלין מוצגת תערוכת קבע של האמן האמריקאי ג'יימס טורל. זוהי תערוכה קטנה, סולידית ומינימליסטית, אבל גם יקרה ושאפתנית להחריד; תערוכה שממלאת את הנפש ומרוממת את הרוח, ובאותה נשימה נופלת לקיטשיות במלוא מובן המלה". נוגה שטיאסני טבלה בפרויקט הגרנדיוזי של טורל בבית-הקברות הפרוטסטנטי דורותיאנשטאדט

  • ״לא דיברתי עבור מישהו אחר, הגנתי על אורח חיי״

    רם אהרונוב צפה ברטרוספקטיבה הגדולה של דייוויד הוקני בן ה-80 בטייט-בריטן, לונדון, התלהב מהעבודות המוקדמות, הנטורליסטיות, התאכזב מהמאוחרות, הזרחניות, והתפלא על העדרה של סדרת ההדפסים הנפלאה שיצר הוקני לשירי קוואפיס

  • הדוקומנטה ה-14: מבולבלת ומבלבלת, לפרקים דידקטית

    "ההצהרות של האוצר הראשי, אדם זימציק, שביקש מהצופים להיכנס אל תוך החשיכה של חוסר הידיעה, הסתכמו בביצוע פרפורמטיבי חלול של ז'רגון אוצרותי אופנתי, עמוס בתחיליות של un ו-de, שכיום, בתקופה של פוסט-אמת, נראה לחלוטין לא רלבנטי"

  • שושקה של זויה

    "קשה לבקר אשה אחרת על ייצור וייצוג תכנים שיכולים לפגוע בנשים, קל וחומר אשה כמו זויה צ'רקסקי, ללא ספק אחת הנשים המוכשרות והחכמות באמנות הישראלית ואשה ממוצא אוקראיני שעלתה לישראל כילדה עם משפחתה בשנות ה-90 המוקדמות. האם האישור שלה, העולה מתוך הדיוקן של שושקה אנגלמאיר, מנטרל את הפוגענית הפוטנציאלית בדמותה של שושקה?"

  • שחר של יום אפל

    "שחר עוסק בגבולות הדקים שבין החיים למוות, הדתי והאלוהי והארצי והמדעי, בין השחור והלבן, בין ההווה והאינסופי. כל הכוחות הללו משליטים שררה ומתח אימתניים בחלל הגלריה ומותירים אותו, כמו לאחר מפץ גדול, דומם וחרישי". גילי סיטון על "צל כבד", תערוכתו של גיל שחר בגלריה אלון שגב בתל-אביב

  • אכול אותי

    "זוהי תערוכה מושגית המעלה סוגיות על טעם ואסתטיקה, על מחוזות של זיכרון, על מציאות וייצוג, על מקור והעתק, אולם זוהי גם תערוכה על עבודת כפיים עמלנית ומאומצת, על דיוק וקפדנות, על יכולת בריאה של יש מאין ויש מיש". נועה רז-מלמד על תערוכתה של טל אמיתי-לביא, "ירוק בחוץ, אדום בפנים"

  • מחווה בין מקום למרחב

    "בחירתה של בן-ארי לצטט אלמנטים 'חתרניים' בעבודתה של אורן, כגון התנועה האופקית, הופכת את מעשה הציטוט למחווה כפולה: מחווה לכוריאוגרפית ומחוות קריאה להתנגד לתנועה האנכית, האלימה, שמזוהה עם הפאליות הגברית השולטת בכל מנגנוני הכוח". אביטל ברק על תערוכתה של הילה בן-ארי, "תנועה בין קווים שבורים – מחווה להדה אורן", במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • אתה מוכרח לוותר על התקווה לעבר טוב יותר

    "נצר מתייחסת לסיפורים של חברותיה כאל סיפוריה שלה. הנרטיבים השונים יוצרים רצף שבו עולם הפנטזיות והעולם האמנותי הם המשך ישיר של הסיפורים המציאותיים". איילה רינג על עבודת הווידיאו של אילה נצר, "You must give up the hope for a better past", המוצגת בגלריית המדרשה

  • להקשיב לגוף מקשיב לעולם

    לא תמצאו באמנות של רביב ייצוגים של פציעה, החלמה, טראומה, מלחמה. החוויה ההיא אינה נראית, ובוודאי אינה ליטראלית, מימטית, נרטיבית. היא בוקעת מבעד לבחירה של רביב להצטמצם לכדי פרוצדורות ואובייקטים פוסט-מינימליסטיים במהותם". גלעד מלצר על "חדר בריחה", תערוכתו של עמי רביב בסדנאות האמנים בירושלים

  • פרגמנטים מתוך רצח עם

    "בין העבודות אין קשרים גלויים, ונראה שהתערוכה נוצרה ללא מבוגר אחראי. הידע, המיומנות, האוטוריטה והכוח להבין את התערוכה הרלבנטית, היפה והחשובה הזאת נשארו נחלתו הבלעדית של האמן". יהונתן ה. משעל על "האדם החולה של אירופה: המלחין", תערוכתו של דור גז במוזיאון האסלאם בירושלים

  • לימבו של מצבי ביניים

    "טרוים וטויטו, זוג בוגרים של המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, יוצרים בנפרד וזה לצד זה. פסליו של טויטו נדמים כשי נדיב לבת זוגו – הבשר הגולמי של פסליו, שנמצא בעיצומו של תהליך המעבר לשרירים ולגידים, ממתין להוראות דמויותיה של האמנית". דוריה ש. על "הרבה בשר, הרבה אוויר", תערוכתם של רעות טרוים וברק טויטו בגלריה ביתא בירושלים

  • "אולי תצלמי במקום אחר, יהיה לך יותר נחמד"

    "טקסט התערוכה נפתח בהסבר מפורט על קו האוטובוס 16 ועל מסלולו הייחודי בשכונות דרום העיר. 'הקו פוגש בדרכו סוגיות פוליטיות, חברתיות והיסטוריות הקשורות לעיר', נכתב בהסבר, אך מכלול התערוכה מדשדש בכל הנוגע לתחומים הללו". גילי סיטון על "חמש תחנות", בגלריה קו 16

  • נוסחת הפאתוס של גרשוני

    "האמירה של גרשוני ש'טמטום' מדבר אליו יותר מחוכמה מבטאת את שאיפתו העמוקה ביותר: להשתחרר מהאיפוק ולהציע מודוס משוחרר ושופע של רגש ותשוקה; להטעין את הגוף והנפש בכאבי הארוס והמוות". טלי תמיר על משה גרשוני וה-unspeakable about

  • צופה על המיקס

    "offgrid offline", תערוכתו של המוזיקאי והאמן המולטי-טאלנט קותימן במוזיאון תל-אביב, היא הישג מוזיקלי ואוצרותי נדיר. דווקא האספקט החזותי נותר מעט מאחור. אבנר פינצ'ובר ראה ומתפעל

  • אמנית בפני עצמה

    "אוצרי התערוכה בחרו להציג את הציורים והרישומים של חדיד כעבודות אמנות בפני עצמם, וזו גם צורת הצפייה הנכונה בהם. ועדיין, ניתן לראות בהם רמזים ברורים לבניינים שבדרך". רם אהרונוב על התערוכה "ציורים ורישומים מוקדמים" של זאהה חדיד בגלריה סרפנטיין סאקלר, לונדון

  • סימני מהפכה במדבר של הממשי

    הולנדים רוקדים ריקודי-עם באמצע המדבר, סיטקום אמריקאי באמצע השיכונים, נערה מכוסה בשמיכת סלעים ושאר חזיונות בתערוכה "ערד: מחזון לחיזיון- פרק א" במרכז לאמנות עכשווית בערד. גלעד פדבה מזהה את קול המהפכה הבאה

  • מקלט המשוגעים של מיכל היימן

    "התערוכה מתבססת על מחקר מעמיק, אך זה נותר נעול ולא נגיש. נראה כי המעטפות ותצלומי הארכיון נמצאים שם רק כדי לייצר נראות של ארכיון. גם תצלומי הסטילס, שנראים כאילו נלקחו ממגזין, משקפים פרפורמטיביות מלאכותית". קרן גולדברג על תערוכתה של מיכל היימן במוזיאון הרצליה

  • וילון מוסט: מחשבות על הסוואה ושקיפות

    "נסיונות להסוואה, שקיפות, כסות והסתרה הם מוטיבים משותפים בתרבות היפנית והקלאסית, והם מתנקזים אל בדיה של אילת זהר, אמנית ישראלית. הדבר מחזיר את הדיון לתחילתו: הפסטורליה נגמרת כאשר אנו מבחינים בצלפים המוסווים בתוך גן העדן". נאוה סביליה שדה בעקבות התערוכה "שקוף למשתמש" של אילת זהר, גלריה מינוס 1, תל-אביב

  • מהות פואטית ומחוספסת

    "פינטו משחזר כאן זיכרון שלו מגיל שש, כשהגיע עם אמו לבית-הקברות של קיבוץ בארי כדי לחפש את אחיה. כילד הוא לא הבין היכן הדוד שבאו לחפש, וכשאמו אמרה לו שהדוד נמצא באדמה, הוא החל לחפור בחרדה גדולה כדי לאפשר לו לנשום". טלי תמיר על "אַיֵּה?", ההצבה של שמעון פינטו בגלריה בארי, ועל המופע שליווה את אירוע הנעילה