״לא דיברתי עבור מישהו אחר, הגנתי על אורח חיי״

אחת התערוכות המרכזיות בלונדון ב-2017, ואולי גם מחוצה לה, היא הרטרוספקטיבה שמסכמת 60 שנות יצירה של דייוויד הוקני בן ה-80, האמן הבריטי החשוב ביותר לאחר פטירתם של לוסיאן פרויד והווארד הודג'קין (Howard Hodgkin). התערוכה נעשתה בשיתוף עם מרכז פומפידו ומוזיאון המטרופוליטן, והיא תוצג גם בפריז ובניו-יורק.

קבוצת העבודות הראשונה, המפתיעה והמרשימה, תלויה בחדר השני של התערוכה, שנקרא "תצוגה של שינויים". אלו הן עבודות מתקופת לימודיו של הוקני בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון בשנים 1960–1962. בקבוצה ציורי שמן גדולים שנוצרו בתנועות מכחול רחבות ומהירות, בסגנון המזכיר ציורי ילדים, והם יותר מרומזים על תשוקה הומוסקסואלית בין נערים, אחד הנושאים המרכזיים בעבודתו של הוקני, לצד הדיוקנאות, ציורי הנוף והטבע הדומם.

אחד הציורים בחדר נקרא "אנחנו 2 נערים צמודים יחד". שם הציור, באותיות ובמספרים, מופיע כצעיף המחבר את כתפיהם של שני הנערים. בפינות שונות של הציור מופיעים תיאורים מילוליים וסמלים גרפיים שונים, כמו הלבבות ממשחקי הקלפים, באדום ובכחול, המצוירים במכחול ומפרטים מה הנערים שידיהם אוחזות זו בזו עושים יחד: אוכלים, שותים, ישנים ואוהבים. ציור אחר, הפרובוקטיבי ביותר מאותה קבוצה, נקרא "ניקוי שיניים בשעת ערב מוקדמת (10pm)", מ-1962. הציור מתאר סקס אוראלי במסווה של שפופרות משחת שיניים.

קוואפיס נשאר בחוץ, וחבל

קבוצת עבודות מרשימה אחרת, שנוצרה באותה תקופה, אינה מופיעה בתערוכה, למרבה הצער. היא שונה לגמרי מ"ציורי הילדים", והיא כוללת הדפסים שהוקני יצר עבור ספר הפואמות של המשורר היווני קונסטנטין קוואפיס (1933–1863). קוואפיס חי את מרבית שנותיו באלכסנדריה שבמצרים, ושירתו מקיפה כמה נושאים, ובהם עברהּ העתיק של העיר ואהבה ותשוקה בין גברים. ההדפסים שיצר הוקני עבור התרגום לאנגלית של שירי קוואפיס אינם מתארים את הפואמות, אלא נשענים על נסיונו של הוקני עצמו.

כשהוקני נשאל בשעתו על מודעותו להיבטים של הפואמות שהדפסיו מאירים אמר: "ברור שהם על אהבת גברים, הייתי ער לכך שיחסים אלה הם מחוץ לחוק, אבל לא חשבתי הרבה על זה. לא דיברתי עבור מישהו אחר, הגנתי על אורח חיי". ההדפסים שיצר הוקני ריאליסטיים-נטורליסטיים, עדינים ומינימליים, בעלי קווים דקים. הספר, שיצא לאור בשנת 1966, תואר ב"טיים" כיצירה היפה ביותר של הוקני וכסדרת ההדפסים המרשימה ביותר שיצאה באנגליה מאז סוף המלחמה.

יש לציין כי רק ביולי 1967 אושר בבריטניה חוק שהסיר באופן חלקי את המימד הפלילי מיחסים הומוסקסואליים בין גברים מעל לגיל 21, ובלבד שיתקיימו בהסכמה הדדית. ואולם, עד אז החוק הבריטי-ויקטוריאני גרם סבל רב ולעתים הביא למאסרם ולמותם של יוצרים חשובים, ובהם המחזאי, הסופר והמשורר אוסקר ויילד, או דמויות חשובות אחרות כמו אלן טורינג (Alan Turing), מתימטיקאי ומדען מחשבים ידוע, ששבר את הקוד של הצוללות הגרמניות במלחמת העולם השנייה.

דיוויד הוקני, "סצינה ביתית, לוס אנג'לס", שמן על בד, 1963. אוסף פרטי.

קליפורניה, הארץ המובטחת

הוקני ביקר לראשונה בקליפורניה רק בינואר 1964, אבל עוד קודם ברא אותה בדמיונו בעזרת תצלומי גברים צעירים חשופים למחצה במגזין "Physique Pictorial", ותיאר אותה כ"ארץ המובטחת". החוף של קליפורניה הפך לגן העדן של הצעירים ההומוסקסואלים משוחררי הצבא אחרי המלחמה. אחד הציורים המעניינים מביקור זה נקרא "סצנה ביתית, לוס-אנג'לס, 1963". זה ציור גדול (1530×1530 מ"מ) בצבע שמן על קנבס. הנושא ההומוסקסואלי כמובן שולט, אבל הוא נרמז בעדינות ובסגנון ריאליסטית יותר מאשר "ציורי הילדים" הבוטים שיצר בקולג' בלונדון.

בתמונה נראים שני גברים צעירים עירומים. האחד, בסינר ובגרביים ספורטיביים עם פסים צבעוניים, רוחץ את גבו של חברו, שעומד תחת מפל המים האלכסוני במקלחת, המזכירה עציץ. הדמויות ריאליסטיות מאוד, שזופות בגוני חום-ורדרד על רקע כללי בהיר של קיץ. הסצנה שטוחה, ללא כל פרספקטיבה. העומק היחיד מתקבל על-ידי הצבת אלמנט אחד על גבי האחר. הרמז ליחסים היפים בין שני הצעירים מתבטא הן במחוות הרחצה-ליטוף והן בעציץ הפרחים הלבנים על המדף.

אחד הציורים הראשונים שמתאר את חלום קליפורניה של הוקני הוא "פיטר יוצא מהבריכה של ניק", מ-1966. גם זה ציור גדול (1520×1520 מ"מ), אך בצבעי אקריליק. חציו התחתון מתאר את הבריכה הפרטית, וחציו העליון חלק מחזית הבית המודרני. פיטר, שעומד עירום במים המגיעים עד ברכיו, מפנה את גבו לצופה ואת ראשו ימינה. פיטר הוא למעשה האלמנט הוורטיקלי שמחבר את חלקי הציור. הוא מצויר באופן ריאליסטי, בעוד ששני חלקי הציור שטוחים ואבסטרקטיים. שילוב הסגנונות הזה אופייני לעבודות של הוקני בתקופה זו. פני הבריכה מצוירים בקווים מסולסלים, ושקיפותם של חלונות הבית הגבוהים מסומנת בקווים אלכסוניים. הפרספקטיבה הקלאסית מופיעה רק בציור קווי כסאות-הנוח האלכסוניים משני צדדיו של פיטר.

אחת העבודות היפות שמסכמת את שנות ה-60 ותחילת ה-70 בלוס-אנג'לס, שבה הוקני ממריא לאיכות ציורית גבוהה ביותר, היא "דיוקן של אמן (בריכה עם שתי דמויות)", ששטחה 2140×3048 מ"מ, מ-1972. האלמנט האבסטרקטי נעלם כמעט לגמרי, והסגנון הנטורליסטי שולט במלואו. הוקני צייר את היצירה בזמן שנפרד מבן-זוגו, האמן פיטר שלזינגר. בציור נראה פיטר בז'קט אדמדם, מתבונן בערגה בגבר שהיה אחד האסיסטנטים של הוקני, ובתמונה נראה שוחה מתחת לפני המים.

הציור חושף את אחד הרגעים היפים באמנות של הוקני, שבו הוא משלב אבחנה פסיכולוגית בדיוקן עם טבע דומם וציור נוף.

דיוויד הוקני, "פיטר יוצא מהבריכה של ניק", אקריליק על בד, 1966. באדיבות המוזיאון הלאומי של ליברפול

כמו בולים באלבום

חדר אחר בתערוכה נקרא "מבט מקרוב", והוא מוקדש לרישומים בעט, דיו ועיפרון צבעוני על נייר, שנעשו מתקופת בחרותו של הוקני ועד 1999. הרישומים הם הבסיס המוצק של אמנותו. רוב הרישומים המוצגים בתערוכה הם מסוף שנות ה-60 וה-70. בתקופה זאת הוקני פיתח דרך עבודה שאיפשרה לו לתפוס את עיקר הסצנה באמצעים פשוטים: קווים אחדים מבטאים את אופיו של היושב, אלמנט אחד או שניים מספיקים כדי לשרטט את אופי המקום והזמן. הוקני מעדיף לרשום מהתבוננות. "אני בדרך כלל יכול לומר מתי רישום נעשה מצילום, מפני שניתן לומר מה חסר בו; מה שהמצלמה מפסידה הוא משקל ונפח. יש משהו שטוח ברישום", אמר הוקני באחת ההזדמנויות.

אחד הרישומים היותר אינטנסיביים, שחושף את השליטה של הוקני בקו ובצבע, הוא "Ossie Wearing a Fairisle Sweater" מ-1970, והוא דיוקנו של מעצב האופנה הבריטי אוסי קלארק (1942–1996). הוקני וקלארק התיידדו במהלך לימודיהם המשותפים בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון. קלארק נישא ב-1969 לידידתו הטובה של הוקני, מעצבת הבדים סיליה בריטול (Celia Birtwell), ודיגמן עבור הצייר פעמים רבות.

דיוויד הוקני, "אוסי לובש סוודר מהאי פאייר", עפרונות צבעוניים ופסטל על נייר, 1970. אוסף פרטי

מאז שנות ה-80 העמיק הוקני בציורי נוף, בהשראת הקניון הגדול, הוליווד ונופים ביורקשייר, אנגליה. סקאלת הצבעים של הוקני, שהגיעה לשיא עדינותה ויופייה ב"דיוקן האמן (בריכה עם שתי דמויות)", מ-1972, משתנה לצבעים חזקים וחריפים, לעתים זרחניים ממש. עדות לשינוי העמוק הזה ניתן לראות בחדר בתערוכה הנקרא "יורקשייר והוליווד": על אחד הקירות תלויים בשורות, כמו בולים באלבום, 25 רישומי פחם עדינים על נייר בגודל אחיד (575×768 מ"מ), המתארים דרך עפר בחורש ("בבוא האביב", 2013), ומולם שישה ציורים גדולים בצבעי אקריליק על קנבס (2016–2013), שמתארים פינות בגנו ובטרסה הכחולה בביתו של הוקני בהוליווד.

יצאתי מהתערוכה הגדולה הזאת בהרגשה כפולה – התלהבות בלתי מעורערת מהחלק הראשון ואכזבה מהחלק השני. ייתכן שמאז שנות ה-80 מנסה הוקני להיפרד מהנטורליזם, אבל מאבד בדרך את מיומנות אמנותו, בעיקר את השליטה העדינה והנדירה בצבע. ואולי יש צורך בזמן צפייה רב יותר כדי ללמוד לאהוב גם את העבודות בחלק השני.

David Hockney ,Tate Britain

London, 9 February – 29 May 2017