המלצת השבוע: "צאינה וראינה" בבן-גוריון

"המוזיאונים בישראל מציגים מעט מאוד אמנות דתית או אמנות הנוצרת על-ידי אמנים ואמניות דתיות. בהתאמה להטיות המוטמעות בחברה, המעט שכן נאסף או מוצג הוא דווקא אמנות של יוצרים גברים. מכאן חשיבותה של התערוכה". דוד שפרבר על "צאינה וראינה", תערוכה נשים קבוצתית באוניברסיטת בן-גוריון

חלוקת התפקידים המגדרית בעולם היהודי המסורתי היתה בנויה בעבר (ובמקומות מסוימים גם בהווה) על תפיסת הייעוד השונה של המינים: הגבר ממלא את ייעוד הבריאה, בעוד שהאשה מאפשרת לו לקיים את ייעודו. חלוקה זו נתנה את אותותיה בתוכני הלימוד השונים לנשים ולגברים: תחומי הלימוד הנעלים (לימוד התורה ובעיקר העיסוק בתלמוד) יועדו לגברים, ואילו נשים כוונו לנושאים שנחשבו לפחותים.

באורח פרדוקסלי, השוליות של הנשים בחברה זו הפכה דווקא ליתרון, משום שהן היו מורשות לעסוק בלימודי חול ובספרות, שנחשבו לשוליים ורוב הגברים נמנעו או הודרו מהם. באופן דומה, רוב היצירה האמנותית המעניינת המתפתחת היום בתוך העולם היהודי האורתודוקסי-מודרני נוצרת על-ידי נשים. הרנסנס העכשווי הזה הוא דוגמה מאלפת ל"שוליות" זו ולכוח שבאופן פרדוקסלי היא מעניקה.

המוזיאונים בישראל מציגים מעט מאוד אמנות דתית או אמנות הנוצרת על-ידי אמנים ואמניות דתיות. בהתאמה להטיות המוטמעות בחברה, המעט שכן נאסף או מוצג על-ידי מוזיאונים בתחום זה הוא דווקא אמנות של יוצרים גברים (לרוב חוזרים בתשובה). מכאן חשיבותה של התערוכה "צאינה וראינה: אמניות ישראליות מתבוננות בזהותן הדתית והמגדרית", שתיפתח בגלריית הסנאט באוניברסיטת בן-גוריון ב-4.4.17, ושחלקים ממנה יוצגו מאוחר יותר במשכן-לאמנות עין-חרוד.

ב"צאינה וראינה" יוצגו עבודות של אמניות נשים דתיות היוצרות בישראל. רוב העבודות מתייחסות לעולמן התרבותי והדתי. לתערוכה זו תתווסף בחודש מאי התערוכה "לא תעשה" במוזיאון על-התפר בירושלים, שתציג גם היא, בין השאר, אמנות של נשים יהודיות דתיות (אוצר: רפי אתגר). לצד עבודות של כמה מהאמניות הוותיקות והמבוססות במרחב זה (אנדי ארנוביץ, רות קסטנבאום–בן-דב, רות שרייבר ורעיה ברוקנטל), יציגו ב"צאינה וראינה" בעיקר אמניות החברות בקבוצת סטודיו-משלך, שהיא יוזמה המקדמת אמניות צעירות ממגזרים שונים של הקהילה הדתית. "מבנה התערוכה", כותבת דבורה ליס בקטלוג התערוכה, "מציע דיאלוג בין-דורי מעניין בין חלוצות התחום לאחיותיהן הצעירות יותר, הממשיכות לאתגר את התרבות הרבנית ההגמונית".

העבודות הרדיקליות של חגית מולגן זכו בעבר לחשיפה תקשורתית רחבה. לצד כמה עבודות ישנות תציג מולגן ב"צאינה וראינה" גם עבודת וידיאו חדשה המבקרת את העולם המזרחי-מסורתי-פטריארכלי שבתוכו היא גדלה, ושואלת דרך כך על משטור נשים בתרבות העכשווית. בעבודת הווידיאו "נבאט" (2017) נראית האמנית מקיפה עצמה במעגל עשוי מגבישי סוכר, המכונים בערבית "נבאט", ושופכת תה מהביל מקומקום לכוס זכוכית. בסאונד נשמע דקלום טקסט מתוך הספר "קאנון אל-נסא" (חוקי הנשים), שחיבר בבגדד הרב יוסף חיים (המכונה "הבן איש חי", כשם ספרו המפורסם) במאה ה-19. הספר מציע הדרכות להתנהגות נכונה לנערות, נשים ואימהות, ומחדד מי היא "אשה ראויה".

הרב אריאל פיקאר ביקר בעבר את הנהייה אחר שיח המזרחיות המתחדש, שבמופעו הדתי מבקש לא פעם לנכס מחדש מודל פסיקה ספרדית. פיקאר הטעים שכיוון כזה עשוי לחסום את הביקורתיות ביחס לשמרנות העכשווית של הקהילות המזרחיות, כמו למשל בנושא מעמד האשה. לדבריו, "האחריות לחיינו מוטלת עלינו, החיים כאן ועכשיו, ומשום כך אנו נדרשים גם לחדש ולשנות מדרכי העבר ולא לשקוע בנוסטלגיה לחיים מפוארים שהיו פעם".

בתקופה שבה נימות ביקורת ביחס לעולמות המסורתיים מתויגות כמעט באופן מיידי כשיח פריבילגי-קולוניאליסטי-הגמוני, מתחדדת חשיבותה של העשייה הביקורתית של נשים היוצרות מתוך חיבור עמוק לעולמן התרבותי ומציעות את ביקורתן דווקא בשם התרבות שאליה הן משייכות את עצמן, ולא כנגדה.

"צאינה וראינה: אמניות ישראליות מתבוננות בזהותן הדתית והמגדרית", אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב – גלריית הסנאט, מרכז המבקרים ע"ש ג'ורג' שרוט, המרכז האוניברסיטאי ע"ש סמואל ומילדה איירטון, המחלקה לאמנויות, אפריל–יוני 2017.
אוצרים: פרופ' חיים מאור וסטודנטיות בקורס אוצרות לתואר ראשון: תחריר אלזבידי, לילך באואר, גל ביטון, אלה בניאן, אלונה גינזבורג, מאיה דייטש, דורון זמירי, עדי כהן, עמליה מדיני, רימא מסארווה, רנא מסארווה, סביון נדב, גלית נוימן, עדן עמר, עינת רובינשטיין, שלי רויטמן, קרן שטיין.
משכן לאמנות, עין-חרוד, אוצרת: דבורה ליס. אוקטובר 2017 – מרץ 2018.
פתיחת התערוכה ב-4.4.17 באוניברסיטת בן-גוריון תלווה
בכנס אקדמי שאירגנה ד"ר שרה אופנברג, המחלקה לאמנויות, אוניברסיטת בן-גוריון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *